כינויי שייכות
A1 Los posesivos 15 / 49
בקצרה
בספרדית יש שתי קבוצות של כינויי שייכות: קצרים שלפני שם העצם (mi, tu, su…) וארוכים, מוטעמים, שאחרי שם העצם או עומדים לבד (mío, tuyo, suyo…). שניהם מתאימים לדבר המוחזק, לעולם לא לבעלים.
הכלל
כינוי שייכות אומר למי שייך משהו. הספרדית בוחרת את הצורה לפי המיקום, וכל צורה מתאימה לשם העצם, לא לאדם.
שלב 1 — לפני שם העצם: הצורות הקצרות (הלא מוטעמות). הן באות ישר לפני שם העצם ומחליפות את התווית: mi libro, tu casa, nuestros amigos. אומרים mi coche, לעולם לא el mi coche.
שלב 2 — התאימו אותן לשם העצם. ל-mi, tu, su יש רק יחיד ורבים (mi / mis). nuestro ו-vuestro משתנים גם במין (nuestro coche, nuestra casa). המספר והמין תמיד מעתיקים את הדבר המוחזק: “הספרים שלנו” = nuestros libros גם אם “אנחנו” כולנו נשים.
שלב 3 — su(s) מעורפל. su casa יכול לתאר בית שלו / שלה / שלך (usted) / שלהם. כשההקשר לא מבהיר זאת, משמיטים את su ואומרים la casa de él / de ella / de usted / de ellos. כששם העצם כבר ברור, משמיטים אותו ומשאירים רק את התווית, שעדיין מעתיקה את מין ומספר שם העצם: No es la carpeta de él, es la de ella.
אחרי שם העצם או לבד: הצורות הארוכות (המוטעמות). mío, tuyo, suyo, nuestro, vuestro כולן מתאימות במין ובמספר. משתמשים בהן:
- אחרי שם העצם: un amigo mío (חבר שלי);
- אחרי ser: el coche es mío (המכונית שלי);
- עם תווית, ככינוי: el mío, la tuya (שלי, שלך).
כדי לשאול למי שייך משהו, שמים את de לפני quién; הפועל מתאים לדבר המוחזק: ¿De quién es este paraguas? Es mío. ¿De quién son estas llaves?
צורות ותבניות
קצרות (לא מוטעמות) — לפני שם העצם:
| הבעלים | + שם עצם יחיד | + שם עצם רבים |
|---|---|---|
| yo | mi | mis |
| tú | tu | tus |
| él / ella / usted | su | sus |
| nosotros/-as | nuestro / nuestra | nuestros / nuestras |
| vosotros/-as | vuestro / vuestra | vuestros / vuestras |
| ellos/-as / ustedes | su | sus |
ארוכות (מוטעמות) — אחרי שם העצם, אחרי ser, או ככינוי (el mío):
| הבעלים | זכר יחיד | נקבה יחיד | זכר רבים | נקבה רבים |
|---|---|---|---|---|
| yo | mío | mía | míos | mías |
| tú | tuyo | tuya | tuyos | tuyas |
| él / ella / usted | suyo | suya | suyos | suyas |
| nosotros/-as | nuestro | nuestra | nuestros | nuestras |
| vosotros/-as | vuestro | vuestra | vuestros | vuestras |
| ellos/-as / ustedes | suyo | suya | suyos | suyas |
דוגמאות
| Español | עברית |
|---|---|
| Mi hermana vive en Madrid. | אחותי גרה במדריד. |
| ¿Dónde están mis llaves? | איפה המפתחות שלי? |
| Nuestra casa es pequeña. | הבית שלנו קטן. |
| Vuestros amigos son muy simpáticos. | החברים שלכם נחמדים מאוד. |
| Su informe es corto; el de ella ocupa diez páginas. | הדוח שלו קצר; שלה מגיע לעשרה עמודים. |
| Un amigo mío trabaja aquí. | חבר שלי עובד כאן. |
| El coche es tuyo. | המכונית שלך. |
| Esta maleta es mía; la tuya está allí. | המזוודה הזאת שלי; שלך שם. |
טעויות נפוצות
- mis padre -> mi padre — כינוי השייכות מתאים לשם העצם (padre, יחיד), לא לכמות הבעלים.
- nuestro casa -> nuestra casa — nuestro / vuestro מתאימים גם במין; casa הוא בנקבה.
- el mi coche -> mi coche — כינוי השייכות הקצר כבר מחליף את התווית; לעולם אל תשתמשו בשניהם יחד.
- es mío coche -> es mi coche / el coche es mío — mi בא לפני שם העצם, ה-mío המוטעם רק אחרי ser או שם העצם.
- tú libro -> tu libro — כינוי השייכות tu בלי סימן הטעמה; tú עם סימן הטעמה הוא כינוי הגוף “אתה”.
טיפים
- שני מיקומים, שתי קבוצות: לפני שם העצם -> קצרות (mi, tu, su); אחרי שם העצם או לבד -> ארוכות (mío, tuyo, suyo).
- כינוי השייכות מעתיק את המין והמספר של שם העצם, אז חשבו על החפץ, לא על מי שמחזיק בו.
- su הוא העמימות הגדולה — כשזה לא ברור, עוברים ל-el / la … de él / de ella / de usted / de ellos.
- כדי לומר “שלי / שלך” ככינוי, מוסיפים את התווית לצורה הארוכה: el mío, la tuya, los nuestros.
- אל תבלבלו בין tu (“שלך”) לבין tú (“אתה”), או בין mi (“שלי”) לבין mí (“אני”/“אותי”): כינויי שייכות לעולם לא מקבלים סימן הטעמה.