בקצרה

עד 1976 יוון ניהלה שתי שפות כתובות זו לצד זו: היומיומית δημοτική והמארכאיזת καθαρεύουσα. Καθαρεύουσα הפסידה, אך היא לא נעלמה — היא השאירה אחריה כמה עשרות ביטויים קפואים שכל דובר משתמש בהם בלי לחשוב: εν τω μεταξύ, εντάξει, τοις εκατό, δόξα τω Θεώ, ούτως ή άλλως, εκ των προτέρων.

הדבר החשוב ביותר לגביהם: הם אוצר מילים, לא דקדוק. כמה מהם מכילים דאטיב — יחסה שאין ליוונית המודרנית. יש לשנן את הצירוף כולו, כולל האיות, ולעולם לא לפרק אותו כדי לבנות אחד חדש. אין כאן כלל להכליל, רק רשימה לזהות.

תבנית ספרותית אחת כן עדיין פרודוקטיבית, אך היא אינה הדאטיב: הגניטיב הספרותי (είναι της μόδας, είμαι της άποψης ότι, βιβλίο 300 σελίδων, του χρόνου). את החלק הזה אפשר להשתמש בו באופן יצירתי. כל השאר בעמוד הזה הוא מוצג מוזיאוני שבמקרה נמצא במחזור יומיומי.

הכלל

1. שרידי הדאטיב אינם ניתנים לניתוח. ליוונית המודרנית יש ארבע יחסות (ονομαστική, γενική, αιτιατική, κλητική). הדאטיב מת לפני מאות שנים. מה ששרד הוא קבוצה סגורה של ביטויים תוארניים, רובם עם εν, שבהם אפשר לראות סיומות דאטיב עתיקות (-ω, -ει, -η, -οις) ואת התווית העתיקה בדאטיב (τω, τη, τοις). הם קפואים: אי אפשר לשנות את השם העצם, להוסיף שם תואר, או להעתיק את התבנית על מילה חדשה. «Εν τω μεταξύ» היא מילה אחת עם רווחים בתוכה.

2. ביטויים תוארניים קפואים עם εκ / εξ / ως, ותוארי פועל קפואים על -ως, מתנהגים באותו אופן. εκ των προτέρων, εξ αρχής, ως εκ τούτου, ούτως ή άλλως. היחסה אחרי εκ / εξ היא גניטיב של ממש, כך שאלה נראים פחות זרים — ως יכולה לקבל במקום זאת אקוזטיב (ως επί το πλείστον), וזוג תוארי פועל כמו ούτως ή άλλως אין לו יחסה כלל — אך כולם עדיין צירופים קבועים, והתווית שבתוכם אי אפשר להשמיט או לשנות.

3. את הרישום בוחרים, לא את המשמעות. לרוב השרידים יש תאום דימוטי פשוט (διότι / γιατί, άνευ / χωρίς). לזוג יש אותה משמעות; בחירת האיבר הספרותי אומרת למאזין משהו על המצב — מסמך, מהדורת חדשות, הרצאה — או, בדיבור יומיומי, שאתם מגביהים את הסגנון בכוונה לצורך אפקט.

4. הגניטיב הספרותי חי. בשונה מהדאטיב, הגניטיב הוא חבר מלא במערכת היחסות המודרנית, והתבניות הספרותיות הבנויות עליו הן פרודוקטיביות:

• גניטיב נשוא — צירוף שם עצם בגניטיב כמשלים של είμαι: «Είναι της μόδας», «Είμαι της ίδιας γνώμης», «Δεν είναι της προκοπής».
• גניטיב תיאורי / גניטיב מידה — «βιβλίο τριακοσίων σελίδων», «παιδί δέκα ετών», «μιας ώρας δρόμος».
• גניטיב זמן — «του χρόνου» (השנה הבאה), «των Χριστουγέννων», «από Δευτέρας έως Παρασκευής».
• גניטיב סובייקטיבי מול גניטיב אובייקטיבי — «η αγάπη της μητέρας» דו-משמעי בדיוק כמו שהאנגלית the mother’s love דו-משמעית: היא אוהבת (סובייקטיבי), או שאוהבים אותה (אובייקטיבי). היוונית מסירה את הדו-משמעות על ידי הוצאת המושא מהגניטיב: «η αγάπη για τη μητέρα», «η αγάπη προς τη μητέρα».

5. לעולם אין לערבב רישומים בתוך משפט אחד. מילת חיבור καθαρεύουσα באמצע שיחה קלילה נשמעת מנופחת או אירונית — ודוברים משכילים משתמשים בה בדיוק בשביל הבדיחה הזאת.

צורות ותבניות

שרידי דאטיב — יש ללמוד כל אחד כמילה אחת

גם התווית בדאטיב שבתוכם קפואה: τω (זכר/סתמי יחיד), τη (נקבה יחיד), τοις (זכר/סתמי רבים), ταις (נקבה רבים). יש לזהות אותן; לעולם אין לייצר חדשות.

ביטויים תוארניים קפואים עם εκ, εξ, ως, ותוארי פועל על -ως

εξ היא פשוט הצורה שמקבלת εκ לפני תנועה — זו אינה מילה שעברה השמטה, ולכן היא לעולם אינה מקבלת גרש.

הגניטיב הספרותי החי

גניטיב סובייקטיבי מול גניטיב אובייקטיבי

שתי נטיות מלאות מאחורי התבניות שלמעלה

ο χρόνος (זמן, שנה) — מקור גניטיב הזמן «του χρόνου»:

במשמעות “שנים” הרבים היומיומי הוא בסתמי: τα χρόνια, גניטיב των χρόνων — וביטוי הגיל הוא «δέκα χρονών».

η άποψη (דעה, עמדה) — נקבה ספרותית על -η / -εις; יש לשים לב להזזת ההטעמה לאורך הרבים (άποψη → απόψεις, απόψεων):

עם כינוי חלש שבא אחריה, היחיד המוטעם בהברה השלישית מהסוף מקבל הטעמה שנייה: η άποψή μου; הרבים απόψεις מוטעם בהברה הלפני-אחרונה, ולכן אינו מקבל הטעמה נוספת: οι απόψεις μας.

זוגות רישום — אותה משמעות, לבוש שונה

אותה טבלה, כשקוראים אותה הפוך, היא מחולל בדיחות: הטלת «ουδέν σχόλιον» או «ως εκ τούτου, αποχωρώ» לתוך שיחה על כדורגל היא דרך סטנדרטית להישמע חגיגי-למראית-עין, וכולם שומעים את האירוניה.

דוגמאות

טעויות נפוצות

• εν το μεταξύ -> εν τω μεταξύ — τω היא תווית דאטיב קפואה; το המודרנית לעולם אינה מופיעה בתוך הביטוי הזה, כך שיש לשמור את הצירוף כולו כפריט אחד.
• τις εκατό -> τοις εκατό — τοις היא תווית הדאטיב הקפואה ברבים; τις היא האקוזטיב הנקבה המודרני ברבים, ואין לה שום קשר לאחוזים.
• εν τη πόλει μας, εν τω σπιτιώ -> στην πόλη μας, στο σπίτι — הדאטיב מת, כך שמותר לצטט את הביטויים ששרדו אך לעולם אין לטבוע חדשים.
• δόξα το Θεό -> δόξα τω Θεώ — “מודרניזציה” של היחסות בתוך שריד אינה הופכת אותו לדימוטי יותר, היא רק הופכת אותו לשגוי.
• εξ’ αρχής -> εξ αρχής — εξ היא הצורה המלאה של εκ לפני תנועה, לא מילה שעברה השמטה, ולכן אינה מקבלת גרש.
• ούτως ή άλλος -> ούτως ή άλλως — שני האיברים הם תוארי פועל על -ως; άλλος הוא שם התואר “אחר” ואינו יכול לעמוד כאן.
• Όλα εν τάξει; -> Όλα εντάξει; — כמילה היומיומית ל”בסדר, אוקיי” היא התמזגה למילה אחת; האיות בשתי מילים שייך לכתיבה רשמית-משפטית.
• Είμαι της άποψη ότι φταίει. -> Είμαι της άποψης ότι φταίει. — גניטיב הנשוא זקוק לגניטיב נטוי של ממש, לא לנומינטיב חשוף.
• Δεν ήρθα διότι βαριόμουν, ρε συ. -> Δεν ήρθα γιατί βαριόμουν, ρε συ. — רישום אחד למשפט; διότι לצד ρε συ נקרא כפרודיה, לא כהקפדה.

טיפים

• יש להפעיל את מבחן ההחלפה: אם אי אפשר לשנות אפילו מילה אחת בתוך הביטוי (*εν τω μικρώ μεταξύ), זהו שריד — יש לתייק אותו במחברת אוצר המילים שלכם, לא בהערות הדקדוק.
• יש ללמוד כל שריד עם האיות וההטעמות שלו כבלוק אחד; אין כלל שממנו אפשר לשחזר אותו, ואין כלל שיגן עליכם אם תטעו באיות.
• שרידים הם קודם כול לזיהוי. εν τω μεταξύ, εντάξει, τοις εκατό, ούτως ή άλλως ו-δόξα τω Θεώ בטוחים לשימוש בכל מקום; את השאר עדיף לשמור לכתיבה עד ששמעתם יוונים משתמשים בהם.
• יש לתכנן בערך מילת חיבור ספרותית אחת לכל פסקת דיבור. שתיים ברצף וזה נשמע כמו הודעה לעיתונות; שלוש וזה נשמע כמו מערכון קומי — וזו בדיוק הסיבה שיוונים עושים זאת בכוונה.
• החלק הפרודוקטיבי בשיעור הזה הוא הגניטיב, לא הדאטיב. תרגלו את «είμαι της άποψης ότι…», «είναι της μόδας», «βιβλίο διακοσίων σελίδων», «του χρόνου» — את אלה מותר לכם לבנות בעצמכם.
• כשגניטיב אפשר לקרוא בשתי דרכים, יש לחלץ אותו באמצעות για או προς: «η κριτική προς την κυβέρνηση» יכול להיות רק אובייקטיבי.
• יש לזכור את ההטעמה השנייה כשכינוי חבור בא אחרי מילה המוטעמת בהברה השלישית מהסוף: η άποψή μου, το πρόγραμμά μας, ο δάσκαλός του.