בקצרה

היוונית מסמנת עד כמה אתם בטוחים ומהיכן המידע הגיע בעזרת קבוצה קטנה של מיליות ופעלים קפואים. במרכז עומד θα בשימוש אינפרנציאלי: θα φύγει היא תחזית לגבי העתיד, אך θα έφυγε היא הסקה לגבי העבר — “הוא בטח עזב”. סביבו יושב סולם של תוארי פועל, מ-οπωσδήποτε (“בהחלט”) דרך μάλλον ו-ίσως ועד αποκλείεται (“אין סיכוי”), וגם סמני דיבור מדווח (λένε, δήθεν, τάχα, υποτίθεται ότι) שמאפשרים לכם לדווח על טענה בלי להתחייב עליה, וריכוכים (θα έλεγα, μου φαίνεται, κάπως) שמרככים את הטענה שלכם עצמכם.

הכלל

1. θα אינה זמן דקדוקי, היא מילית מודלית. עם צורת פועל מכוונת עתיד היא מנבאת; עם צורה שכבר מצביעה על ההווה או העבר היא מסיקה. צורת הפועל יחד עם ההתייחסות הזמנית של המשפט קובעות איזו קריאה תקבלו:

• θα + הווה → הסקה על עכשיו: θα κοιμάται τώρα “היא בטח ישנה עכשיו”. אותה צורה היא גם העתיד המתמשך משיעור 24, כך שתואר פועל המכוון לעתיד משחזר את הקריאה הניבויית: όλο το καλοκαίρι θα δουλεύω εκεί “אעבוד שם כל הקיץ”.
• θα + אאוריסט → הסקה על אירוע עבר שהושלם: θα έφυγε “הוא בטח עזב”.
• θα + פרפקט → הסקה על אירוע עבר בעל רלוונטיות להווה: θα το έχει ξεχάσει “הוא בטח שכח את זה”.
• θα + אימפרפקט → הסקה על מצב עבר או מצב מתמשך: θα ήταν δέκα η ώρα “בטח הייתה השעה עשר”.

יש להשוות בין Θα φύγει αύριο (פרפקטיבי לא-עבר = עתיד, “הוא יעזוב”) לבין Θα έφυγε χθες (אאוריסט = הסקה, “הוא בטח עזב אתמול”). אותה מילית, התייחסות זמנית הפוכה. זהו הדבר השימושי ביותר בשיעור הזה, וזה שדוברי אנגלית הכי הרבה טועים בפירושו.

2. μπορεί / πιθανόν / ίσως / ενδεχομένως מקבלות να + כל אחד מהגזעים. כאן בחירת האספקט היא הרגילה (μπορεί να φεύγει “אולי עוזב” לעומת μπορεί να φύγει “אולי יעזוב”), וגזע עבר אחרי να נותן אפשרות בעבר (μπορεί να έφυγε). μπορεί האפיסטמית בלתי אישית: היא קפואה בגוף שלישי יחיד ולעולם אינה מתאימה לנושא. μπορώ/μπορείς/μπορούν המסומנת בגוף היא פועל היכולת, מילה שונה למעשה.

3. πρέπει να דו-משמעית, והאספקט מסיר את הדו-משמעות. עם פרפקטיבי לא-עבר היא בדרך כלל דאונטית (חובה): πρέπει να φύγει “הוא צריך לעזוב”. עם צורת עבר היא יכולה להיות רק אפיסטמית (הסקה): πρέπει να έφυγε “הוא בטח עזב”. כמו μπορεί, πρέπει האפיסטמית בלתי אישית.

4. תוארי פועל של ודאות מצטרפים לצורת חיווי פשוטה (σίγουρα ήρθε, μάλλον δεν το άκουσε) או ל-θα (μάλλον θα ήρθε, δύσκολα θα προλάβουμε). רק ίσως, πιθανόν ו-ενδεχομένως מושכות את הפועל אל να / הסוביונקטיב החשוף — ולניחוש פשוט ίσως אינה מקבלת θα: לא Ίσως θα έρθει, אלא Ίσως έρθει. המקום היחיד שבו ίσως θα בביתה הוא התנאי המנומס: Ίσως θα ήταν καλύτερα να φύγουμε.

5. סמני דיבור מדווח פוטרים אתכם מאחריות. λέει / λένε (“אומרים ש-”), υποτίθεται ότι (“לכאורה”), κατά τα λεγόμενα (“לפי דברי X”) הם דיווחים ניטרליים; δήθεν ו-τάχα מוסיפים ספקנות גלויה — הדובר מאותת שהטענה כנראה שקרית.

6. השלילה אחרי να היא μην, לא δεν: μπορεί να μην ήρθε.

צורות ותבניות

θα + הווה — הסקה על ההווה (δουλεύω)

θα + αόριστος — הסקה על אירוע עבר שהושלם (φεύγω). יש לשים לב לאוגמנט ולהזזת ההטעמה: έφυγα → φύγαμε.

θα + παρακείμενος — הסקה בעלת רלוונטיות להווה (ξεχνάω)

θα + παρατατικός — הסקה על מצב עבר (είμαι)

μπορεί / πρέπει הבלתי אישיות עם שני הגזעים (φεύγω)

סולם הוודאות

דיבור מדווח וריכוכים

דוגמאות

טעויות נפוצות

• Ίσως θα έρθει. -> Ίσως έρθει. / Ίσως να έρθει. — לניחוש על מה שיקרה ίσως אינה מקבלת θα; היא מקבלת את הפרפקטיבי הלא-עבר החשוף או να. (Ίσως θα ήταν καλύτερα… המנומסת היא התנאי, תבנית שונה.)
• Μπορούν να έφυγαν. -> Μπορεί να έφυγαν. — μπορεί האפיסטמית בלתי אישית וקפואה בגוף שלישי יחיד; הגוף מסומן בפועל שאחרי να.
• Θα έφυγε αύριο. -> Θα φύγει αύριο. — θα + אאוריסט היא הסקה על העבר, ולכן היא אינה יכולה לארח תואר פועל עתידי; העתיד זקוק לפרפקטיבי הלא-עבר.
• Πιθανόν θα το ξέχασε. -> Πιθανόν να το ξέχασε. — πιθανόν ו-ενδεχομένως מתנהגות כמו ίσως: να, לא θα.
• Μπορεί να δεν ήρθε. -> Μπορεί να μην ήρθε. — בתוך פסוקית να מילית השלילה היא μην; δεν שוללת רק צורת חיווי.
• Πρέπει να φύγει χθες. -> Πρέπει να έφυγε χθες. — עם פרפקטיבי לא-עבר πρέπει να מביטה קדימה, לא אחורה; ההסקה על העבר זקוקה לצורת עבר.
• Μάλλον να ήρθε. -> Μάλλον ήρθε. / Μάλλον θα ήρθε. — μάλλον, προφανώς ו-σίγουρα משנות צורת חיווי (או θα + פועל) ולעולם אינן פותחות να.
• Υποτίθεται να έρθει στις οκτώ. -> Υποτίθεται ότι θα έρθει στις οκτώ. — υποτίθεται מקבלת ότι/πως ואחריה פסוקית שלמה, לא να.
• Κατά τα λεγόμενα του, έφυγε. -> Κατά τα λεγόμενά του, έφυγε. — λεγόμενα מוטעמת בהברה השלישית מהסוף, כך שהכינוי החבור שאחריה מכריח הטעמה שנייה.

טיפים

• כשפוגשים θα, יש לבדוק אותה בשאלה “האם זה יכול להיות מחר?”. אם צורת הפועל מצביעה אחורה או ממש על עכשיו, θα פירושה בטח, לא יעשה.
• כדאי לומר בקול את התרגיל התלת-כיווני θα φύγει / θα φεύγει / θα έφυγε (“הוא יעזוב” / “הוא בטח עוזב” / “הוא בטח עזב”) עד שהוא הופך לאוטומטי; זו הדרך המהירה ביותר להפנים את המערכת כולה.
• יש לזכור את שני הבלתי-אישיים הקפואים, μπορεί ו-πρέπει. אם אתם מוצאים את עצמכם נוטים אותם לצורך ניחוש, החלקתם בחזרה אל היכולת או אל החובה.
• μπορεί ו-αποκλείεται תמיד רוצות να; ίσως, πιθανόν ו-ενδεχομένως מקבלות να או פועל חשוף (Ίσως έρθει, Ενδεχομένως άλλαξε γνώμη); μάλλον, προφανώς, σίγουρα, οπωσδήποτε, δύσκολα כולן רוצות צורת חיווי או θα. יש ללמוד את שלוש הרשימות כרשימות.
• δήθεν ו-τάχα אינן ניטרליות. שימוש בהן לגבי הסבר של עמית אומר בקול רם שאתם לא מאמינים לו — יש לפנות אל υποτίθεται ότι או κατά τα λεγόμενά του כשכוונתכם היא רק לצטט מקור.
• הריכוכים ביוונית מתקבצים בתחילת המשפט: Θα έλεγα ότι…, Μου φαίνεται πως…, Απ’ ό,τι καταλαβαίνω… פתיחה שם קונה לכם זמן חשיבה ונשמעת הרבה יותר אידיומטית מ-ίσως שמודבקת בסוף.
• בכתיבה, κατά πάσα πιθανότητα ו-ενδεχομένως נושאות את הרישום הרשמי; בדיבור, μάλλον ו-μπορεί να עושות כמעט את כל העבודה.