בקצרה

סדר המילים ביוונית חופשי, אך אינו אקראי. מכיוון שסיומות היחסה מסמנות מי עושה מה, המיקום נותר חופשי לסמן דבר אחר: על מה המשפט מדבר (הטופיק) ומה חדשותי בו (המוקד). טופיק שהוא מושא ושהוזז קדימה נאסף מחדש בהכרח בכינוי חלש בתוך הפסוקית (Τον Γιάννη τον είδα χθες); מוקד מנוגד שהוזז קדימה לעולם אינו מוכפל (ΤΟΝ ΓΙΑΝΝΗ είδα, όχι τη Μαρία). כל השאר יכול לנוע בחופשיות, מלבד המקבץ שלפני הפועל δεν θα / να μην / ας μην — כינוי חבור גניטיב — כינוי חבור אקוזטיב — פועל, שמרותך וסגור.

הכלל

יחסה מסמנת תפקיד, מיקום מסמן מידע. שלושת המשפטים למטה אומרים כולם שיאניס ראה את מריה, כי ο Γιάννης הוא נומינטיב ו-τη Μαρία אקוזטיב בכל אחד מהם:

• Ο Γιάννης είδε τη Μαρία. — נושא-פועל-מושא ניטרלי; אתם מספרים לי מה יאניס עשה.
• Είδε τη Μαρία ο Γιάννης. — פועל-מושא-נושא; כל האירוע חדש, והנושא מגיע אחרון כחלק המידעי.
• Τη Μαρία την είδε ο Γιάννης. — המושא הוא הטופיק (“אשר למריה…”), ולכן הוא מוזז קדימה וגם נאסף מחדש על ידי την.

האינסטינקט של דובר אנגלית הוא לקרוא את שם העצם הראשון כנושא. היוונית אינה נותנת לכם היתר כזה: קראו את התווית ואת הסיומת, לא את המיקום.

טופיק (θέμα): הזיזו אותו קדימה והכפילו אותו. מַצְבֵּעַ שכבר ידוע, או שאליו אתם עוברים בשיחה, הולך לקצה השמאלי של הפסוקית. כשהמצביע הזה הוא מושא, הפסוקית עדיין חייבת להכיל את הכינוי החלש שלו, המתאים במין, במספר וביחסה. זהו κλιτικός αναδιπλασιασμός, כפילות כינוי חבור:

• Τον Γιάννη τον είδα χθες. (מושא באקוזטיב, מוכפל על ידי τον)
• Της Μαρίας της το έδωσα. (מושא עקיף בגניטיב, מוכפל על ידי της; το הוא כינוי החבור של המושא הישיר)
• Το ψωμί το αγόρασα, το γάλα το ξέχασα.

השמיטו את הכינוי החבור, והמשפט לא נעשה “קצת פחות טוב” — הוא משנה משמעות, ונקרא כמוקד.

מוקד (εστίαση): הזיזו אותו קדימה והשאירו אותו חשוף. רכיב שמתקן, מנגיד או עונה על מילת שאלה מוזז קדימה בלי הכפלה, ובדיבור נושא את ההטעמה המלודית העיקרית:

• Τον Γιάννη είδα, όχι τη Μαρία. — “את יאניס ראיתי.”
• Αύριο φεύγουμε, όχι σήμερα.
• — Ποιον περιμένεις; — Τον διευθυντή περιμένω.

כך שהנוכחות או ההיעדרות של מילה קטנה אחת היא כל ההבדל: Τον Γιάννη τον είδα = טופיק (“אשר ליאניס, ראיתי אותו”); Τον Γιάννη είδα = מוקד (“יאניס הוא מי שראיתי”).

הזזה ימינה (δεξιά μετατόπιση). אותה הכפלה עובדת גם הפוך. התחילו עם הכינוי החבור, ואז הוסיפו את הביטוי המלא כמחשבה נוספת בסוף, בדרך כלל כדי להבהיר או לרכך:

• Τον είδα χθες, τον Γιάννη.
• Της το έστειλα ήδη, της Μαρίας.

סדר הצגתי: פועל ראשון. משתתף חדש לגמרי ובלתי מיודע אינו מוכרז במקום הנושא. היוונית מציגה אותו אחרי הפועל: Ήρθε ένας άντρας και σε ζήτησε. Ένας άντρας ήρθε אינו בלתי תקין דקדוקית, אך הוא מניח שכבר היה לנו בראש איש מסוים.

המקבץ שלפני הפועל נוקשה. כל החופש שתואר למעלה נעצר בפועל. עם פועל נטוי, כינויים חלשים עומדים לפני הפועל, בשרשרת קבועה שאינה מקבלת דבר בין חוליותיה:

δεν → θα → כינוי חבור גניטיב → כינוי חבור אקוזטיב → פועל να / ας → μην → כינוי חבור גניטיב → כינוי חבור אקוזטיב → פועל μην → כינוי חבור גניטיב → כינוי חבור אקוזטיב → פועל

שימו לב היכן השלילה יושבת: δεν בא לפני θα, אבל μην בא אחרי να ו-ας, ולעולם לא הפוך. Δεν θα σου το πω. Να μου το δώσεις. Να μην μου το πεις. Ας τους τα στείλουμε. Μην μας το ξαναπείς. תוארי הפועל, הנושאים וכל השאר חייבים לעמוד מחוץ לשרשרת: Δεν θα σου το πω αύριο (לא בתוכה). רק הציווי והגרונד שמים את הכינויים אחרי הפועל: Δώσε μού το. Βλέποντάς τον, χαμογέλασα.

כינויי מושא חזקים מוכפלים. כינוי מושא מוטעם (εμένα, εσένα, αυτόν) אינו עומד לבדו: Εμένα μου το είπε. Εσένα σε περιμένουν. היוצא מן הכלל הוא כלל המוקד שלמעלה: כינוי חזק שהוא עצמו הניגוד נשאר חשוף (ΕΜΕΝΑ ρώτησαν, όχι εσένα).

צורות ותבניות

יחסה, לא מיקום, מזהה את המשתתפים. שימו לב להעתקת ההטעמה בגניטיב רבים.

הכינויים החלשים (αδύνατοι) שמבצעים את ההכפלה:

המקבץ שלפני הפועל, מקום אחר מקום:

המקבץ שומר על צורתו לאורך כל ששת הגופים:

אותה טענה, ארבע אריזות:

דוגמאות

טעויות נפוצות

• Τον Γιάννη είδα χθες (במשמעות “אשר ליאניס, ראיתי אותו”) -> Τον Γιάννη τον είδα χθες — טופיק שהוזז קדימה חייב להיאסף מחדש בכינוי חבור; בלעדיו השומע קורא ניגוד (“יאניס הוא מי שראיתי”).
• Τον Γιάννη τον είδα, όχι τη Μαρία -> Τον Γιάννη είδα, όχι τη Μαρία — מוקד מנוגד לעולם אינו מוכפל; הכינוי החבור מבטל את הניגוד.
• Της Μαρίας έδωσα το κλειδί (כטופיק) -> Της Μαρίας της έδωσα το κλειδί — מושא בגניטיב שהוזז קדימה זקוק לכינוי החבור הגניטיבי שלו, בדיוק כמו מושא באקוזטיב.
• Ο Γιάννης είδε η Μαρία -> Ο Γιάννης είδε τη Μαρία — התפקיד מגיע מהיחסה, לא מהמיקום; נומינטיב שני נקרא כנושא שני, לא כמושא.
• Είδα τον στην αγορά -> Τον είδα στην αγορά — עם פועל בדרך החיווי הכינוי החלש עומד לפניו; כינויים שאחרי הפועל שייכים רק לציווי ולגרונד.
• Δεν σου θα το πω -> Δεν θα σου το πω — המקומות מסודרים άρνηση/μόριο, θα ή μην, γενική, αιτιατική, ρήμα, ולעולם אינם מתחלפים.
• Θα δεν σου το πω -> Δεν θα σου το πω — δεν עומד מחוץ ל-θα, בדיוק בראש המקבץ. עם να ו-ας זה הפוך: μην να μου το πεις -> να μην μου το πεις.
• Δεν θα σου το αύριο πω -> Δεν θα σου το πω αύριο — אסור להכניס דבר לתוך המקבץ, אפילו לא תואר פועל של מילה אחת.
• Δεν θα το σου πω -> Δεν θα σου το πω — הכינוי החבור הגניטיבי (העקיף) קודם לכינוי האקוזטיבי (הישיר).
• Ένας άντρας ήρθε και σε ζήτησε (בהצגת זר) -> Ήρθε ένας άντρας και σε ζήτησε — משתתפים חדשים לגמרי ובלתי מיודעים מוצגים אחרי הפועל.
• Εμένα το είπαν πρώτα -> Εμένα μου το είπαν πρώτα — כינוי מושא חזק זקוק לתאום החלש שלו בפסוקית, אלא אם הוא עצמו המוקד המנוגד.

טיפים

• שאלו את עצמכם שאלה אחת לפני שאתם מזיזים משהו קדימה: ישן או חדש? ישן וכבר במשחק = טופיק, אז הזיזו אותו קדימה וגם הכפילו אותו. חדש, מתקן, או תשובה למילת שאלה = מוקד, אז הזיזו אותו קדימה והשאירו אותו חשוף.
• הכינוי החבור המכפיל מתאים לביטוי שהוזז קדימה במין, במספר וביחסה: τον Γιάννη → τον, τη Μαρία → την, τα παιδιά → τα, της Μαρίας → της.
• ההכפלה אוהבת מושאים מיודעים וספציפיים (τον καφέ, το γράμμα σου, τον διευθυντή). בלתי מיודעים חשופים אינם מוכפלים: אומרים Αγόρασα ένα βιβλίο, לא גרסה מוכפלת שלו.
• למדו את המקבץ כמילה פונולוגית אחת: δεν-θα-σου-το-πω. אם תוכלו לשמוע אותו כגוש אחד, לעולם לא תפילו תואר פועל לתוכו.
• סדר פועל-ראשון הוא הסדר הרגיל בסיפור ובכותרות חדשות (Έφτασε η άνοιξη, Ξεκίνησαν οι εργασίες), אז אל תקראו אותו כהיפוך פיוטי.
• מכיוון שהנושא בדרך כלל מושמט כשהוא הטופיק, רוב המשפטים האמיתיים ממלאים רק את מקומות המושא ותואר הפועל — ראו השמטת נושא.
• בכתב, המוקד מסומן לעיתים קרובות באותיות גדולות או בנטוי; מילה כולה באותיות גדולות מאבדת את סימן ההטעמה שלה (ΤΟΝ ΓΙΑΝΝΗ) לפי המוסכמה היוונית הרגילה. כשהכינויים באים אחרי הפועל, ההטעמה הנוספת מצייתת לכלל שלוש ההברות, לא למספרם: קראו את הפועל והכינויים כמילה אחת, ואם ההטעמה שלה נופלת אז מחוץ לשלוש ההברות האחרונות, מוסיפים הטעמה שנייה — על ההברה הסופית של הפועל עצמו (Βλέποντάς τον), או על הכינוי הראשון כששניים מהם באים אחרי ציווי (Δώσε μού το). כל עוד ההטעמה נשארת בתוך שלוש ההברות האחרונות, לא מוסיפים דבר: Πάρε το, Μιλώντας του.