בקצרה

ליוונית אין סיומות נפרדות לתנאי (קונדיציונל) או לאופטטיב. היא בונה שלוש משימות מודאליות מתוך מיליות שאתם כבר מכירים:

• θα + אימפרפקט = דרך האפשרות (δυνητική). זהו ה”הייתי” המנומס: θα ήθελα “הייתי רוצה”, θα μπορούσα “יכולתי”, θα έλεγα “הייתי אומר”. עם הפלוסקוואמפרפקט (θα είχα φύγει) המשמעות היא “הייתי כבר עוזב”.
• μακάρι να / ας + סוביונקטיב = דרך המשאלה (ευχετική). הסוביונקטיב הפרפקטיבי אחרי μακάρι משאיר את המשאלה פתוחה — היא עדיין עשויה להתגשם; האימפרפקט או הפלוסקוואמפרפקט מסמנים אותה כבלתי-ניתנת להשגה או שכבר אבדה.
• φοβάμαι μη(ν) / μήπως … = פסוקית החשש (ενδοιαστική). פועל החשש פותח אותה ב-μη(ν) או ב-μήπως — ότι היה מדווח על הדבר כעובדה כבר ידועה — והשלילה בתוכה היא ה-δεν הפשוטה, לעולם לא μη נוספת.

הדבר האחד שיש להפנים: ביוונית, עבריות הצורה מסמנת מרחק מהמציאות, לא זמן עבר. θα ήθελα עוסק בעכשיו ממש; μακάρι να ερχόταν עוסק בהווה שאינו קיים.

הכלל

1. דרך האפשרות: θα + παρατατικός במשפט ראשי.

θα יחד עם האימפרפקט (או הפלוסקוואמפרפקט) במשפט עצמאי אינו מדווח על העבר. הוא מרכך, מגדר את הטענה והופך אותה להיפותטית. השוו:

• Θα θέλω → עתיד פשוט: “ארצה” (נדיר, וכמעט לעולם לא הכוונה שלכם).
• Θα ήθελα → “הייתי רוצה” — הבקשה המנומסת הרגילה בחנות, במשרד, בבית קפה.

אותה תבנית נותנת θα μπορούσα “יכולתי / הייתי מסוגל”, θα προτιμούσα “הייתי מעדיף”, θα έλεγα “הייתי אומר”, θα ήταν καλύτερα “היה עדיף”. עם έχω באימפרפקט ועוד הצורה הבלתי-משתנה (φύγει, γράψει) מקבלים את דרך האפשרות בעבר: θα είχα φύγει “הייתי כבר עוזב”. השלילה היא δεν, ומקומה לפני θα: δεν θα ήθελα, δεν θα μπορούσα.

השיעור הזה נשאר בתחום המשפטים העצמאיים. אותן הצורות הן מה שפסוקית αν נוטלת בחלק הראשי שלה (αν είχα χρόνο, θα ερχόμουν) — הצירוף הזה שייך לשיעור 47.

2. המשאלה: μακάρι να ו-ας.

אחרי μακάρι να (“הלוואי ש-”, “אני מקווה ש-”) בא סוביונקטיב, והבחירה בצורה היא כל המשמעות:

να ήξερα! (“הלוואי שהייתי יודע!”) ו-ας ήταν הן משאלות קפואות מהסוג הבלתי-ניתן-להשגה — האימפרפקט לבדו נושא את “אבל זה לא כך”.

ας היא המיליה הרכה יותר, הידידותית לגוף ראשון. עם הפרפקטיבי היא יוצרת הצעה או ויתור: ας πάμε “בואו נלך”, ας έρθει “שיבוא / בסדר, שיבוא”. השלילה שלה היא ας μην: ας μην αργήσουμε “בואו לא נאחר”.

3. פסוקיות חשש: μη(ν) ו-μήπως.

פעלים וביטויי חשש — φοβάμαι, ανησυχώ, έχω τον φόβο, וציווי האזהרה πρόσεχε — נוטלים פסוקית שנפתחת ב-μη(ν) או ב-μήπως. שתיהן תקינות באותה מידה; μήπως היא הבחירה השגורה בדיבור והבטוחה יותר ללומד, כי μη(ν) לבדה עלולה להיקרא בטעות כציווי שלילי.

• Φοβάμαι μήπως αργήσει. “אני חושש שהוא עלול לאחר.”
• Πρόσεχε μην πέσεις. “תיזהר שלא תיפול.”

אי-הסימטריה המכרעת: μη(ν)/μήπως היא מילית הכפפה, והיא כבר נושאת את המשמעות “שמא”. אם אתם רוצים לחשוש שמשהו לא יקרה, אתם שוללים בתוך הפסוקית עם ה-δεν הרגילה:

• Φοβάμαι μήπως δεν προλάβει. “אני חושש שהוא לא יספיק בזמן.”

שימו לב לאספקט: האירוע המדאיג הוא מקרה בודד, כך שהסוביונקטיב הפרפקטיבי הוא ברירת המחדל (αργήσει, πέσεις, προλάβει). מצב מתמשך שומר על ההווה: φοβάμαι μήπως δεν είναι καλά.

4. ה--ν הסופית על μη / μην.

μη ו-μην הן אותה המילה. שמרו על ה--ν לפני תנועה ולפני κ, π, τ, γκ, μπ, ντ, τσ, τζ, ξ, ψ (μην αργήσεις, μην πεις, μην ξεχάσεις); השמיטו אותה במקומות אחרים (μη φύγεις, μη μιλάς, μη λες). להשאיר אותה היא חטא קטן בהרבה מהטעויות שלמטה, אבל הכלל הוא אותו כלל שלמדתם עבור τη(ν) ו-στη(ν).

צורות ותבניות

דרך האפשרות של θέλω: θα + אימפרפקט. כל שישה הגופים, ההטעמות כפי שהן נכתבות.

μπορώ ו-προτιμώ — שני הסוסים העמלים הנוספים.

דרך האפשרות בעבר: θα + υπερσυντέλικος. רק είχα נוטה; φύγει לעולם אינה משתנה.

המשאלה הניתנת להשגה: μακάρι να + סוביונקטיב פרפקטיבי (έρχομαι).

המשאלה הבלתי-ניתנת להשגה: μακάρι να + אימפרפקט / פלוסקוואמפרפקט.

ας — הצעה, רשות, ויתור.

פסוקית החשש, באופן סכמטי.

השורה האחרונה היא הניגוד ששווה לשנן: μήπως מציגה את הדבר כמדאיג ועדיין פתוח, ότι מדווחת עליו כעובדה שכבר ידועה.

דוגמאות

טעויות נפוצות

• Θα θέλω ένα ποτήρι νερό. -> Θα ήθελα ένα ποτήρι νερό. — θα + הווה הוא עתיד פשוט; “הייתי רוצה” המנומס זקוק ל-θα + אימפרפקט.
• Θα μπορώ να σας βοηθήσω; -> Θα μπορούσα να σας βοηθήσω; — אותו הכלל: ההצעה היפותטית, כך שהאימפרפקט נושא אותה.
• Μακάρι να έρχεται αύριο. -> Μακάρι να έρθει αύριο. — אירוע עתידי בודד נוטל את הסוביונקטיב הפרפקטיבי, לא את ההווה.
• Μακάρι να είναι εδώ τώρα, αλλά είναι στην Κρήτη. -> Μακάρι να ήταν εδώ τώρα, αλλά είναι στην Κρήτη. — משאלה בלתי-אפשרית בהווה זקוקה לאימפרפקט; ההווה היה אומר שאתם עדיין חושבים שזה עשוי להיות כך.
• Φοβάμαι μην δεν προλάβει. -> Φοβάμαι μήπως δεν προλάβει. — μη(ν) היא מילית ההכפפה ו-δεν היא השלילה; לעולם אין לערום שתי שלילות.
• Φοβάμαι ότι μην αργήσει. -> Φοβάμαι μήπως αργήσει. — ότι ו-μήπως הן חלופות, לעולם לא זוג; ότι נוטלת את דרך החיווי של עובדה ידועה.
• Ας δεν πάμε σήμερα. -> Ας μην πάμε σήμερα. — אחרי ας ו-να השלילה היא μη(ν), לא δεν.
• Μη ξεχάσεις το κλειδί. -> Μην ξεχάσεις το κλειδί. — שמרו על ה--ν הסופית לפני ξ (וגם לפני תנועה, κ, π, τ, ψ, γκ, μπ, ντ, τσ, τζ).
• Μην φύγεις τόσο νωρίς. -> Μη φύγεις τόσο νωρίς. — השמיטו את ה--ν לפני φ; הכלל פועל לשני הכיוונים.
• Θα ήθελα να είχα φύγει νωρίτερα. (במשמעות “הייתי כבר עוזב מוקדם יותר”) -> Θα είχα φύγει νωρίτερα. — דרך האפשרות בעבר היא θα + פלוסקוואמפרפקט בלבד, בלי θα ήθελα לפניה.

טיפים

• קראו את θα + אימפרפקט כמקביל למילה “הייתי”, לא כזמן עבר. Θα ήθελα, θα μπορούσα, θα έλεγα כולן עוסקות ברגע ההווה; רק הפלוסקוואמפרפקט θα είχα φύγει מביט אחורה.
• בכל עסקה — הזמנה, בקשת טופס, הזמנת חדר — השתמשו ב-θα ήθελα באופן אוטומטי. θέλω החשוף אינו גס רוח, אבל הוא שטוח; עם εσείς הוא עלול להישמע נוקשה.
• בדקו משאלת μακάρι בשאלה אחת: האם זה עדיין יכול לקרות? כן → סוביונקטיב פרפקטיבי (μακάρι να βρέξει). לא → אימפרפקט (μακάρι να έβρεχε). כבר מאוחר מדי → פלוסקוואמפרפקט (μακάρι να είχε βρέξει).
• העדיפו את μήπως על פני μη(ν) החשופה בפסוקיות חשש כל עוד זה עדיין חדש עבורכם. Φοβάμαι μήπως πέσει יכולה להתפרש רק כ”אני חושש שהוא עלול ליפול”, בעוד μη חשופה אחרי פסיק עלולה להיקרא לרגע כאיסור.
• זכרו את הזוג: μήπως … δεν ל”חושש שזה לא יקרה”, לעולם לא μην δεν. μη אחת לכל פסוקית.
• ας היא המיליה של “בואו נ-/ שי-” ומצטרפת רק ל-μην בשלילה — ας μην το συζητήσουμε τώρα.
• הקפואות να ήξερα!, μακάρι!, ו-ας ήταν! פועלות כביטויים שלמים בפני עצמן. למדו אותן כאוצר מילים; הן קונות לכם תגובה שנשמעת טבעית בלי צורך להרכיב תחביר.