בקצרה

היוונית הופכת פועל לשם תואר של מצב תוצאתי בעזרת הסיומת -μένος, -μένη, -μένο: κουράζω “לעייף” נותן את κουρασμένος “עייף”, γράφω “לכתוב” נותן את γραμμένος “כתוב”. הצורה נבנית על הגזע הפרפקטיבי הסביל, ולכן העיצור שלפני הסיומת בדרך כלל משתנה (γράφ- → γραμ-, κλείν- → κλεισ-). ברגע שהיא נוצרת היא מתנהגת כמו כל שם תואר רגיל מהסוג -ος, -η, -ο: היא נוטה בכל ארבע היחסות, מתאימה את עצמה לשם העצם שלה, משתווית עם πιο, ושומרת על ההטעמה שלה לצמיתות על -μέ-.

המשמעות היא החלק המכריע. Η μετοχή σε -μένος מתאר איך משהו הוא עכשיו, לא מה קרה לו. Είμαι κουρασμένος הוא “אני במצב של עייפות”; האירוע שיצר אותו הוא Κουράστηκα. Το γράμμα είναι γραμμένο מסתכל על המכתב ומדווח על מצבו; Έχω γράψει το γράμμα מסתכל עליי ומדווח על הפעולה שלי.

הכלל

1. יצירה. קחו את גזע הפועל שעליו נבנה הפרפקטיבי הסביל (γράφ-τηκε, κουράσ-τηκε) והוסיפו -μένος, -μένη, -μένο. בפועל, השינוי צפוי מהעיצור האחרון של גזע ההווה:

• שפתי (π, β, φ, πτ, φτ) → -μμένος עם μ כפולה: γράφω → γραμμένος, κόβω → κομμένος, κρύβω → κρυμμένος;
• גרוני-חכי (κ, γ, χ, χν, γγ) → -γμένος: ανοίγω → ανοιγμένος, πλέκω → πλεγμένος;
• שיני או שורק (τ, δ, θ, ζ, σ) ופעלים רבים ב--νω → -σμένος: κουράζω → κουρασμένος, κλείνω → κλεισμένος, σβήνω → σβησμένος; פעלי -νω אחרים פשוט משמיטים את ה--ν-: δένω → δεμένος, ντύνω → ντυμένος;
• פעלי -ώνω, -εύω וקבוצת -ώ/-άω מוסיפים את הסיומת לתנועה: πληρώνω → πληρωμένος, μαγειρεύω → μαγειρεμένος, αγαπώ → αγαπημένος.

קומץ פעלים חריגים, ועדיף ללמוד אותם כמות שהם: χάνω → χαμένος, τρώω → φαγωμένος, πλένω → πλυμένος, λέω → ειπωμένος, δίνω → δοσμένος.

2. נטייה והטעמה. הפרטיציפ הוא שם תואר מהסוג -ος, -η, -ο, ולכן הוא מקבל את מערך הסיומות המלא בשני המספרים. הייחוד היחיד שלו הוא שההטעמה לעולם אינה נעה: היא יושבת על -μέ- בכל תא ותא. שמות עצם ושמות תואר רגילים משנים מיקום לפי כלל שלוש ההברות (ο άνθρωπος → του ανθρώπου), אך κουρασμένος → του κουρασμένου, των κουρασμένων משאיר את -μέ- ללא שינוי, מפני שההטעמה כבר עומדת על ההברה הלפני-אחרונה.

3. התאמה. הוא מתאים במין, במספר וביחסה לשם העצם שהוא מתאר, בין אם לוואי ובין אם נשוא: η κουρασμένη μητέρα, τα γραμμένα γράμματα, τους κουρασμένους εργάτες, οι πόρτες είναι κλεισμένες. הוא משתווה כמו כל שם תואר, עם πιο: πιο κουρασμένος, ο πιο κουρασμένος από όλους.

4. ניגוד ראשון — מצב מול אירוע. Είμαι κουρασμένος אינו אומר דבר על מתי או איך; זה תיאור זמין כרגע. Κουράστηκα מדווח על האירוע שהוליד את המצב. זו הסיבה שנקודת זמן מתיישבת גרוע עם הפרטיציפ: Το γράμμα γράφτηκε χθες (אירוע, מתוארך) לעומת Το γράμμα είναι γραμμένο (מצב, לא מתוארך).

5. ניגוד שני — פרטיציפ מול פרפקט. Έχω γράψει το γράμμα הוא פרפקט עם έχω: הנושא הוא הכותב, והמכתב הוא מושאו. Το γράμμα είναι γραμμένο הוא פועל קישור ועוד שם תואר: הנושא הוא המכתב, ואין בכלל מושא. הפרטיציפ לעולם אינו יכול לקבל מושא ישיר. תבנית נפרדת ונפוצה מאוד היא έχω + מושא + פרטיציפ, שבה הפרטיציפ מתאים למושא באקוזטיב ומדווח על מצבו: Έχω το τραπέζι στρωμένο “יש לי את השולחן ערוך”, Έχω τις βαλίτσες ετοιμασμένες.

6. ניגוד שלישי — -τός מילוני מול -μένος. לפעלים רבים יש גם שם תואר ישן יותר ב--τός, -τή, -τό. זה מציין תכונה קבועה או סוג דבר; -μένος מציין את תוצאת הפעולה של מישהו. Το μαγαζί είναι κλειστό (זהו מצב הפעילות שלו) לעומת Το τραπέζι είναι κλεισμένο στο όνομά μου (מישהו הזמין אותו). באותו אופן ανοιχτός “פתוח” לעומת ανοιγμένος “נפתח”, βραστός “מבושל (מנה מבושלת)” לעומת βρασμένος “שבושל”, γραπτός “כתוב, בכתב (γραπτές εξετάσεις)” לעומת γραμμένος “רשום”.

צורות ותבניות

בניית הפרטיציפ

Ενικός αριθμός (κουρασμένος, -η, -ο)

Πληθυντικός αριθμός

שני שמות התואר זה לצד זה

דוגמאות

טעויות נפוצות

• Είμαι τελειωμένος την εργασία -> Έχω τελειώσει την εργασία — הפרטיציפ הוא שם תואר ולעולם אינו יכול לקבל מושא ישיר; יש להשתמש בפרפקט עם έχω במקומו.
• Είμαι φαγωμένος το φαγητό -> Έχω φάει το φαγητό — אותו כלל: עם מושא דרוש έχω + פועל, לא είμαι + פרטיציפ.
• Η πόρτα είναι κλεισμένος -> Η πόρτα είναι κλεισμένη — הוא מתאים במין לשם העצם שלו כמו כל שם תואר מהסוג -ος, -η, -ο.
• Τα ρούχα είναι πλυμένο -> Τα ρούχα είναι πλυμένα — ההתאמה כוללת גם מספר; רבים סתמי מקבל -μένα.
• Έχω το τραπέζι στρωμένος -> Έχω το τραπέζι στρωμένο — בתבנית έχω + מושא הפרטיציפ מתאים למושא, לא לנושא.
• κούρασμενος, κουρασμενός -> κουρασμένος — ההטעמה קבועה על -μέ- ולעולם אינה נעה, בשום תא בתבנית.
• του κουρασμενού -> του κουρασμένου — אין הזזת הטעמה בגניטיב, בניגוד ל-ο άνθρωπος → του ανθρώπου.
• γραφμένος -> γραμμένος — יש לבנות אותו על הגזע הפרפקטיבי הסביל, לא על גזע ההווה הפעיל; העיצור השפתי הופך ל-μμ.
• κλεινμένος -> κλεισμένος — פעלי -νω מקבלים -σμένος, הם אינם שומרים על -ν- לפני הסיומת.
• τρωμένος -> φαγωμένος — לכמה פעלים נפוצים יש פרטיציפ מגזע שונה לגמרי; יש ללמוד אותם כאוצר מילים.
• Το γράμμα είναι γραμμένο χθες -> Το γράμμα γράφτηκε χθες — אי אפשר לתארך מצב; תואר פועל של זמן זקוק לצורת האירוע.
• Το μαγαζί είναι κλεισμένο τις Κυριακές -> Το μαγαζί είναι κλειστό τις Κυριακές — תכונה קבועה מקבלת את שם התואר המילוני ב--τός.
• κουρασμενότερος -> πιο κουρασμένος — פרטיציפים משתווים רק עם πιο.

טיפים

• לפני שאתם כותבים -μένος, שאלו את עצמכם: האם אני מתאר מצב או מדווח על אירוע? מצב מקבל את הפרטיציפ, אירוע מקבל את האאוריסט או את הפרפקט.
• מבחן אנגלי מהיר: אם “is + -ed” אפשר להחליף ב”is in a …-ed state”, היוונית רוצה את -μένος. אם הכוונה היא ש”מישהו עשה את זה”, היוונית רוצה έχω + פועל או פשוט את העבר.
• למדו את הפרטיציפ כמילת מילון לצד הפועל, בדיוק כפי שלומדים צורת רבים. רבים מהם התרחקו למשמעויות עצמאיות: αγαπημένος “מועדף”, χαμένος “אבוד, חסר תקווה”, παντρεμένος “נשוי”, περασμένος “שעבר, אחרון”.
• שננו יחד את הזוגות -τός / -μένος: ανοιχτός - ανοιγμένος, κλειστός - κλεισμένος, βραστός - βρασμένος, γραπτός - γραμμένος. הקצרה היא תווית, הארוכה היא תוצאה.
• התבנית έχω + מושא + פרטיציפ היא יוונית יומיומית ל”כבר דאגתי לזה”: Έχω τα εισιτήρια κλεισμένα, Την πόρτα την έχω κλειδωμένη.
• מכיוון שההטעמה נעולה על -μέ-, לעולם אין צורך לחשוב על הזזת הטעמה בקבוצה הזאת — חופשה נדירה במורפולוגיה היוונית.
• כשפרטיציפ מסרב לעלות בזיכרון, נסחו מחדש עם έχω + פועל. זה תמיד תקני מבחינה דקדוקית, גם אם פחות אידיומטי מקריאת המצב.