בקצרה

פסוקית זיקה רגילה תלויה בשם עצם: הספר שהבאת. לפסוקית חופשית אין שם עצם להיתלות בו — מילת הזיקה נושאת בתוכה את הראש שלה: אביא את מה שתרצה, שב בכל מקום שתרצה, שאל את מי שפנוי.

האנגלית בונה אותן עם מילות ה--ever. היוונית בונה אותן עם הסדרה ό-:

• όποιος, όποια, όποιο — מי ש-, איזה ש- (נוטה כמו ποιος: -ος, -α, -ο)
• όσος, όση, όσο — כמה ש-, כל מה ש- (נוטה כמו שם תואר רגיל: -ος, -η, -ο)
• ό,τι — מה ש-, מה (בלתי נוטה, נכתב עם פסיק)
• όπου, όποτε, όπως — איפה ש-, מתי ש-, איך ש- / כפי ש- (בלתי נוטה)
• הסדרה המדגישה -δήποτε: οποιοσδήποτε, οτιδήποτε, οπουδήποτε — כל שהוא, לא משנה מי/מה/איפה

שני דברים נושאים את רוב הקושי, והשיעור הזה בנוי סביבם: ניגוד האיות בין ό,τι “מה ש-” לבין ότι “ש-” (מילת חיבור), והעובדה שה-που הפשוט (שיעור 37) אינו יכול לפתוח פסוקית זיקה חופשית, כי που זקוק למשהו לפניו.

הכלל

1. που זקוק לראש; מילות ה-ό- מספקות ראש משלהן.

Το βιβλίο που διάβασα — “הספר שקראתי”. הסירו את το βιβλίο ו-που נשאר תלוי באוויר. ליוונית אז יש שני פתרונות:

• להכניס ראש ריק — כינוי רמז שמשמעותו רק “הדבר / האדם”: αυτό που διάβασα, αυτός που ήρθε, εκείνα που είπες·
• להשתמש במילת זיקה חופשית, שכבר מכילה את הראש שלה: ό,τι διάβασα, όποιος ήρθε, όσα είπες.

השניים קרובים, אך לא זהים. הראש הריק מצביע על משהו מסוים — “ה(דבר/אדם) המסוים ההוא”: Αυτός που ήρθε πρώτος κέρδισε = מי שהגיע ראשון ניצח. פסוקית הזיקה החופשית הגרידא היא בחירה חופשית ובלתי-ספציפית: Όποιος έρθει πρώτος κερδίζει = מי שיגיע ראשון ינצח, לא משנה מי זה יתברר שיהיה. עם ό,τι ו-αυτό που ההבדל הוא לעיתים קרובות רק עניין של הדגשה, ושתי הצורות נכונות.

בתבנית הראש הריק που נשארת בלתי-נוטה וכינוי הרמז מקבל את היחסה שהמשפט הראשי דורש: Δώσε το σε αυτόν που το ζήτησε.

2. όποιος ו-όσος נוטות; ό,τι, όπου, όποτε, όπως אינן נוטות.

όποιος ו-όσος הם שמות רגילים בעלי שלוש סיומות — όποιος מקבל את סיומות -ος, -α, -ο של ποιος, όσος את סיומות -ος, -η, -ο של שם תואר רגיל: הם מתאימים במין, במספר וביחסה, ו-όσος מתאים גם לשם עצם שבא אחריו (όσα βιβλία, όσες καρέκλες). ό,τι, όπου, όποτε ו-όπως לעולם אינם משנים צורה.

3. יחסה: הכינוי מקבל את היחסה של התפקיד שהוא ממלא.

מילת זיקה חופשית עומדת בשתי פסוקיות בבת אחת, כך ששני דברים יכולים לתבוע את היחסה שלה: התפקיד שלה בתוך פסוקית הזיקה, והתפקיד שלה במשפט הראשי. לעיתים קרובות הם מתאימים ואין מה להכריע:

• Δώσε το σε όποιον θέλεις. — σε דורש אקוזטיב, וגם θέλεις דורש מושא באקוזטיב. שניהם מצביעים לאותו כיוון: όποιον.
• Όποιος τελειώσει νωρίς, ας περιμένει έξω. — נושא של τελειώσει ונושא של המשפט כולו: נומינטיב בשני המקרים.
• Όποιον καλέσεις θα έρθει. — כאן הפועל המוטמע מכריע: καλέσεις דורש מושא באקוזטיב, לכן όποιον, למרות שהצירוף הוא הנושא של θα έρθει.

כשהשניים מתנגשים, הנומינטיב הוא זה שנסוג: אקוזטיב הנדרש על ידי מילת יחס או על ידי פועל יוצא — באיזו מהפסוקיות שתהיה — קובע את הצורה. הדקדוקים מכנים זאת έλξη, “משיכה”:

• Μίλησε με όποιον ήρθε. — ήρθε לבדו היה נותן את הנומינטיב όποιος, אך με כופה את האקוזטיב: όποιον.
• Βοήθησε όποιον σε χρειάζεται. — נושא של χρειάζεται, אך מושא של βοήθησε, והיחסה של המושא מנצחת.

למשיכה יש תנאי, וה-ΛΚΝ מפרט אותו: הכינוי מקבל את היחסה של כינוי הרמז שהושמט — για όσους ρώτησαν הוא για εκείνους όσοι ρώτησαν עם εκείνους מושמט. אם מחזירים ראש לפני הכינוי, אין יותר מה שימשוך אליו, ולכן הכינוי שומר על היחסה שלו: Πλήρωσε όλους όσοι δούλεψαν εκείνη τη βδομάδα — אקוזטיב όλους, נומינטיב όσοι.

השיעור המעשי לתלמיד הוא הפוך מההרגל האנגלי: כשהכינוי עומד לבדו, לעולם אל תשאירו את όποιος/όσος בנומינטיב רק כי בא אחריו פועל. הביטו קודם במילת היחס או בפועל שלידו הוא עומד במשפט הראשי.

4. ό,τι מול ότι. שתיהן עשויות מאותם הצלילים, והפסיק (η υποδιαστολή) הוא הסימן היחיד שאפשר לאיית לפיו; הוא הכרחי. (ההבדל היחיד שהמילון מתעד הוא פרוזודי, לא צלילי: ΛΚΝ מתעתק את הכינוי מוטעם, [óti], ואת מילת החיבור לא-מוטעמת, [oti] — אותו יחס שהוא נותן ל-πώς [pós] מול πως [pos]. זו עובדה על קצב המשפט, לא משהו שאפשר לשמוע מילה במילה.) ό,τι היא הזיקה החופשית “מה ש-, מה”; ότι היא מילת החיבור “ש-” שפותחת פסוקית משלימה אחרי λέω, νομίζω, ξέρω, ελπίζω (שיעור 36). טבלת ההבחנה המלאה למטה.

שני שכנים נשארים להמשך: כינוי הזיקה הספרותי הנוטה ο οποίος שייך לשיעור 58, והוויתור όποιος / ό,τι κι αν (“מי ש-/מה ש- שיהיה…”) לשיעור 47.

צורות ותבניות

όποιος, όποια, όποιο — מי ש-, איזה ש-, כל ש-. אותן סיומות כמו ποιος, אך לא אותה הטעמה: ΛΚΝ מסווג את όποιος תחת מחלקת נטייה Ε4 (מוטעם על הגזע: -ος, -α, -ο, כמו άδειος) ואת ποιος עצמו תחת Ε2 (מוטעם על הסיומת: -ός, -ά, -ό).

לכינויים אין ווקטיב: אי אפשר לקרוא ל”מי שיהיה”, ולכן התאים האלה נשארים ריקים. ההטעמה לעולם אינה זזה מ-ο- באף תא בטבלה הזאת. לצידה המילון מתעד גניטיב שני, דיבורי, שמשמש בעיקר כשהכינוי עומד לבדו — οποιανού, οποιανής, οποιανού, ורבים (נדיר) οποιανών — ושם ההטעמה כן זזה; הצורות שבטבלה הן אלה שיש לכתוב.

όσος, όση, όσο — כמה ש-, כל כמה ש-, כל מה ש-. סיומות -ος, -η, -ο רגילות (ΛΚΝ מחלקה Ε3, מחלקת שם התואר הרגילה של αεράτος, αγριεμένος).

האקוזטיב יחיד זכר של όσος הוא όσο, בלי -ν סופית: כאן όσος מתנהג כמו שם תואר רגיל (-ν שורד רק בביטויים λόγιες מאובנים כמו όσον αφορά). όποιον, לעומת זאת, מתנהג כמו הכינויים αυτόν ו-τον ושומר על -ν שלו כשהוא עומד לבדו; לפני שם עצם הוא פועל לפי כלל -ν הסופית הרגיל של שיעור 8 — όποιον τρόπο κι αν διαλέξεις, אבל όποιο δρόμο κι αν πάρεις.

הבלתי-נוטים. אלה לעולם אינם משתנים במין, במספר או ביחסה. כשהוא עומד לבדו, ό,τι הוא סתמי יחיד, ו-ΛΚΝ מגביל אותו לנומינטיב ולאקוזטיב בלבד — אין לו גניטיב. לפני שם עצם, לעומת זאת, הוא אינו כופה דבר: שם העצם יכול להיות בכל מין ומספר — ό,τι μέρα προτιμάς, ό,τι φίλο συναντήσεις, ό,τι ρούχα φοράς.

הסדרה -δήποτε — “כל … שיהיה”. מילה אחת, הטעמה אחת, על -δή-, ובלי פסיק בשום מקום. מבין הצורות למטה רק οποιοσδήποτε נוטה, והיא נוטה בחציה הראשון. לסדרה יש חבר נוטה נוסף שהטבלאות משמיטות: ΛΚΝ מזכיר גם את οσοσδήποτε, οσηδήποτε, οσοδήποτε “כמה שיהיה”, הצורה של -δήποτε מ-όσος, הנוטה לפי אותה תבנית Ε3 — οσεσδήποτε ώρες κι αν δουλέψεις, δε θα προλάβεις.

ό,τι מול ότι — טבלת ההבחנה.

זיקה חופשית גרידא מול ראש ריק. שתיהן תקינות דקדוקית; העמודה הימנית מסוימת וספציפית יותר.

דוגמאות

טעויות נפוצות

• Γράψε που σου λέω. -> Γράψε ό,τι σου λέω. — לפני που חייב לבוא שם עצם; כשאין למה להתחבר צריך את ό,τι או את הראש הריק αυτό που.
• Αυτό ό,τι μου είπες με στενοχώρησε. -> Αυτό που μου είπες με στενοχώρησε. — ברגע שמספקים ראש (αυτό), מילת הזיקה היא που; ό,τι כבר נושאת ראש משלה ואינה יכולה לקבל ראש נוסף.
• Μου είπε ό,τι θα αργήσει. -> Μου είπε ότι θα αργήσει. — “ש-” אחרי פועל אמירה הוא ότι בלי פסיק; האיות עם הפסיק היה אומר “מה ש-”.
• Κάνε ότι θέλεις. -> Κάνε ό,τι θέλεις. — כאן המילה היא מושא של θέλεις (“מה ש-”), ולכן היא מקבלת את υποδιαστολή.
• Ρώτησε ποιον εμπιστεύεσαι. -> Ρώτησε όποιον εμπιστεύεσαι. — ποιος רק שואלת שאלה; הזיקה החופשית מוסיפה את ό-.
• Δώσε το σε όποιος θέλεις. -> Δώσε το σε όποιον θέλεις. — όποιος נוטה כמו αυτός, ואחרי σε היא חייבת להיות באקוזטיב, לא משנה מה בא אחריה.
• Πήρα όσο βιβλία ήθελα. -> Πήρα όσα βιβλία ήθελα. — όσος מתאים לשם העצם שלו במין, במספר וביחסה, בדיוק כמו שם תואר.
• Πήγαινε πού θέλεις. -> Πήγαινε όπου θέλεις. — πού המוטעמת רק שואלת “איפה?”; הזיקה החופשית היא όπου.
• Θα φέρω ό,τιδήποτε θέλεις. -> Θα φέρω οτιδήποτε θέλεις. — הפסיק שייך רק ל-ό,τι; οτιδήποτε היא מילה אחת רצופה עם הטעמה יחידה על -δή-.
• Θα το κάνω οπωσδήποτε θέλεις. -> Θα το κάνω όπως θέλεις. — οπωσδήποτε אינה אומרת “בכל דרך שתהיה”; היא אומרת “בהחלט, בלי דיחוי”.

טיפים

• מבחן הפסיק, בשתי שניות: אם οτιδήποτε או αυτό που מתאימים, כתבו ό,τι; אם πως מתאים, כתבו ότι. שום דבר אחר לא מכריע: השתיים עשויות מאותם הצלילים, וההבדל היחיד שהמילון מתעד — ό,τι מוטעמת מול ότι לא-מוטעמת, בדיוק כמו πώς מול πως — חי בקצב המשפט ואינו משהו שאפשר לסמוך על כך שתשמעו.
• שימרו את הצמד המינימלי הזה באוזן: Κάνε ό,τι θέλεις “עשה מה שאתה רוצה” מול Κάνει ότι δεν ακούει “הוא מעמיד פנים (ש)הוא לא מקשיב”.
• בכל פעם שאתם כותבים όποιος או όσος, הביטו שמאלה לפני שאתם בוחרים את הסיומת: מילת יחס (σε, με, από, για) או פועל יוצא במשפט הראשי ימשכו אותה לאקוזטיב גם אם בא אחריה פועל.
• למדו את מילות ό- כמשפחה מול תאומות מילות השאלה שלהן: πού; / όπου, πώς; / όπως, πότε; / όποτε, ποιος; / όποιος. רק πού ו-πώς זקוקות להטעמה המבחינה; πότε מוטעמת כמו כל מילה רב-הברתית אחרת, ו-ποιος, בהיותה חד-הברתית, אינה נושאת הטעמה כלל.
• אל תבלבלו בין όποτε “מתי ש-” לבין οπότε “אז, ולכן” — הטעמה שונה, מילה שונה: Ξεκίνα όποτε είσαι έτοιμος מול Άργησε, οπότε φύγαμε.
• מילות -δήποτε מוסיפות “שיהיה, לא משנה”: οποιοσδήποτε γιατρός “כל רופא שיהיה”. הן מילה אחת, הטעמה אחת, בלי פסיק, ומבין אלה שלמעלה רק οποιοσδήποτε משנה צורה — המילון מוסיף עוד אחת שמשתנה, οσοσδήποτε.
• זכרו את ההטעמה הנוספת כשכינוי חבור חלש נשען על מילה המוטעמת שלוש הברות אחורה: Δώσε τα πράγματά μου σε όποιον τα ζητήσει. Μαγείρεψέ το όπως θέλεις.