בקצרה

היוונית בונה את זמני הפרפקט שלה כמו האנגלית: פועל עזר ועוד צורה קבועה אחת. פועל העזר הוא έχω, והצורה הקבועה מסתיימת תמיד ב--ει: έχω γράψει “כתבתי”, είχα γράψει “כבר כתבתי”, θα έχω γράψει “אהיה כבר כתבתי”, να έχω γράψει “(ש)כתבתי”.

כל הטריק נמצא בצורה -ει הזאת. היא נבנית מהגזע הפרפקטיבי (הרגעי) — אותו גזע שכבר השתמשתם בו ב-να γράψω וב-θα γράψω — כשההברה הנוספת של האאוריסט מושמטת: έγραψα → γράψει, είδα → δει, ήρθα → έρθει. והיא לעולם אינה משתנה: לא לפי גוף, לא לפי מספר, לא לפי מין. רק έχω זז. דקדוקי בית הספר היווניים מכנים את הצורה הזאת το απαρέμφατο, אך אל תתנו לשם להטעות אתכם: זו אינה שם פועל, זו אינה פועל שאפשר להשתמש בו לבדו, ואין *θέλω γράψει ביוונית החדשה (שיעור 25 מסביר מדוע היוונית איבדה את שם הפועל לתמיד).

הכלל

1. הפרפקט (παρακείμενος): έχω + -ει. הוא מדווח על אירוע עבר שהתוצאה או הרלוונטיות שלו מגיעות אל ההווה: Έχω χάσει τα κλειδιά μου — איבדתי אותם, ועדיין אין לי אותם. זהו גם הזמן של ניסיון חיים: Έχω πάει στην Κρήτη.

2. הפלוסקוואמפרפקט (υπερσυντέλικος): είχα + -ει. אותה מחצית שנייה, פועל עזר בעבר. הוא מסמן את המוקדם משני אירועי עבר; המאוחר יותר הוא בדרך כלל אאוריסט: Όταν έφτασα, είχαν ήδη φύγει — העזיבה קרתה קודם, ההגעה שלי אחר כך.

3. אותה צורה -ει אחרי θα ואחרי να. θα έχω τελειώσει “כבר אהיה סיימתי” (συντελεσμένος μέλλοντας), να έχω τελειώσει “(ל)סיים”. כאן έχω עצמו מקבל את θα או את να; הצורה -ει עדיין אינה עושה דבר.

4. בניית הצורה -ει. קחו את גוף ראשון של האאוריסט, הסירו את הסיומת האישית ואת האוגמנט, והוסיפו -ει: έγραψα → γράψει, δούλεψα → δουλέψει, μίλησα → μιλήσει. קיצור ששווה לשנן: הצורה -ει זהה לגוף שלישי יחיד אחרי να. אם να γράψει נכון, אז גם έχω γράψει נכון — אותן אותיות, אותה הטעמה, אותו איות.

5. פרפקט מול אאוריסט. האאוריסט מציב את האירוע בתוך מסגרת עבר סגורה, בדרך כלל עם ביטוי זמן: Πήγα στην Κρήτη πέρσι. הפרפקט מסרב למסגרת הזאת ומביט במאזן עד כה: Έχω πάει στην Κρήτη δύο φορές. ברגע שאתם נוקבים מתי, עברו לאאוריסט.

6. בני הלוויה הטיפוסיים שלו: ήδη “כבר”, ποτέ “אי פעם / אף פעם”, ακόμα (δεν) “עדיין (לא)”, μόλις “בדיוק, זה עתה”, πια “יותר”. השלילה וכינויי החבור החלשים נצמדים לפועל העזר, לעולם לא לצורה -ει: δεν το έχω δει, μας το είχε πει.

שיעור זה עוסק רק בפרפקט הפעיל. פעלים כמו πλένομαι או ετοιμάζομαι יוצרים את הפרפקט שלהם אחרת (έχω πλυθεί, έχω ετοιμαστεί) — זהו שיעור 53.

צורות ותבניות

Παρακείμενος (פרפקט) — γράφω “לכתוב”:

Υπερσυντέλικος (פלוסקוואמפרפקט) — פועל העזר עובר לעבר, γράψει אינו זז:

Συντελεσμένος μέλλοντας ו-να + παρακείμενος — θα ו-να מתחברים ל-έχω:

יצירת הצורה -ει: גזע פרפקטיבי, בלי אוגמנט.

שימו לב למה שנעלם: האוגמנט (έ-γραψα, έ-φαγα), ההברה הנוספת המוטעמת של החריגים (εί-δα → δει, εί-πα → πει, βρή-κα → βρει), והסיומת האישית. כמה חריגים משנים את תנועת הגזע במקום להשמיט הברה: πή-ρα → πά-ρει, πή-γα → πά-ει. מה ששורד הוא הגזע הפרפקטיבי החשוף ועוד -ει — וכל צורת -ει רב-הברתית מוטעמת בהברה שממש לפני -ει (μίλησα אבל μιλήσει), בעוד שהצורות החד-הברתיות δει, πει, βρει, βγει אינן נושאות שום הטעמה.

שלוש צורות שאסור לבלבל ביניהן. רק העמודה האמצעית קבועה ובלתי-משתנה:

האאוריסט נושא את הגוף; הפרטיציפ על -μένος נושא מין, מספר ויחסה (שיעור 50); הצורה -ει אינה נושאת דבר.

דוגמאות

טעויות נפוצות

• έχω γράψεις -> έχω γράψει — הצורה -ει לעולם אינה מתאימה לאף אחד; רק έχω משתנה לפי הגוף.
• έχουμε γράψουμε -> έχουμε γράψει — אותה טעות ברבים: אל תעתיקו את הסיומת של פועל העזר אל המילה השנייה.
• έχω έγραψα -> έχω γράψει — אי אפשר לערום שני פעלים נטויים זה על זה; גם האוגמנט וגם הסיומת האישית חייבים להיעלם.
• έχω γράψη -> έχω γράψει — מלכודת איות: הסיומת היא -ει. בדקו זאת עם να: να γράψει נכון, אז גם γράψει נכון.
• είχα πηγαίνει -> είχα πάει — הצורה נבנית על הגזע הפרפקטיבי (הרגעי), לא על גזע ההווה.
• έχω γραμμένο το γράμμα -> έχω γράψει το γράμμα — הפרטיציפ -μένος מתאים ומתאר מצב (שיעור 50); זמן הפרפקט משתמש בצורה הקבועה -ει.
• Έχω μείνει εδώ τρία χρόνια (במשמעות “ואני עדיין גר כאן”) -> Μένω εδώ τρία χρόνια — האנגלית “I have been here for three years” הופכת ביוונית להווה, כי המצב עדיין נמשך.
• Έχω πάει στην Κρήτη πέρσι -> Πήγα στην Κρήτη πέρσι — מסגרת זמן עבר סגורה דורשת אאוריסט, לא פרפקט.
• Έχω να γράψω δύο γράμματα למשמעות “כתבתי שני מכתבים” -> Έχω γράψει δύο γράμματα — έχω να + פועל היא תבנית אחרת: “יש לי שני מכתבים לכתוב”.

טיפים

• למדו צורה אחת, השתמשו בה בשלושה מקומות: γράψει הוא גוף שלישי יחיד אחרי να, אחרי θα, והמחצית השנייה של כל זמן פרפקט. אם אתם יכולים לומר να γράψει, אתם יכולים לומר έχω / είχα / θα έχω γράψει.
• אִמרו את הפרפקט בקול כיחידה אחת עם חלק נע אחד: έχω γράψει, έχεις γράψει, έχει γράψει. בכל פעם שהפה שלכם רוצה לשנות את המילה השנייה, עִצרו אותו.
• בדיקת איות לפני שאתם כותבים -ει: הציבו να לפניה. אם «να δουλέψει» נראה נכון, כך גם «έχω δουλέψει»; δουλέψη נכשל במבחן.
• Δεν וכינויי החבור החלשים באים לפני פועל העזר, לעולם לא בין שתי המילים: δεν το έχω δει, μας το είχε πει, לא έχω δεν δει.
• מקום תואר הפועל: ήδη נדחס בדרך כלל בין השתיים (έχω ήδη φάει, είχαν ήδη φύγει), בעוד ποτέ ו-ακόμα באים בדרך כלל אחרי כל היחידה (δεν έχω πάει ποτέ, δεν έχει έρθει ακόμα).
• השתמשו בפלוסקוואמפרפקט רק כשיש שתי נקודות עבר ואתם רוצים לסמן מה קרה קודם. אם יש רק אירוע עבר אחד, האאוריסט מספיק — היוונית אינה משתמשת ב-είχα + -ει כווריאנט מנומס או ספרותי של האאוריסט.
• שימו לב להטעמה הנוספת כשכינוי חבור חלש בא אחרי מילה המוטעמת בהברה השלישית מהסוף: ο δάσκαλός μου έχει φύγει, το μάθημά μας έχει τελειώσει.