בקצרה

ליוונית שני זמני עבר רגילים, ויש לבחור ביניהם בכל משפט בעבר. האאוריסט מציג פעולת עבר כמכלול תחום: היא קרתה, היא נגמרה, המשפט מצייר סביבה קו. האימפרפקט מציג אותה כבלתי תחומה: רקע, תיאור, הרגל, או משהו שעדיין היה בעיצומו ברגע שעליו מדברים. אין כאן מורפולוגיה חדשה — הצורות הן אלה שבניתם בשיעורים 32 ו-33. מה שחדש הוא הבחירה.

הכלל

חִשבו על כך כעל שני טורים, והכניסו כל פועל בעבר לאחד מהם.

אאוריסט (αόριστος) — הקופסה הסגורה. השתמשו בו לאירוע בודד שהושלם (Χθες είδα τον Νίκο), לשרשרת אירועים שמקדמת סיפור (Μπήκε, κάθισε και παρήγγειλε καφέ), ו — וזו הנקודה שתלמידים מחמיצים — לקטע זמן סגור: פרק זמן עם התחלה וסוף מוצהרים, יהיה אשר יהיה אורכו. Έμεινα τρία χρόνια στη Θεσσαλονίκη הוא אאוריסט כי שלוש השנים ספורות ותמות. האורך אינו רלוונטי; התיחום הוא הכול.

אימפרפקט (παρατατικός) — הקו הפתוח. השתמשו בו כדי לתאר את הרקע (Έβρεχε, οι δρόμοι ήταν άδειοι), לתאר מצב או אדם (Ήταν ψηλός και μιλούσε σιγά), להרגל חוזר (Κάθε μέρα έπινε καφέ στο ίδιο μαγαζί), ולפעולה שהייתה בעיצומה וקוטעת אותה פעולה אחרת (Διάβαζα όταν χτύπησε το τηλέφωνο).

המשפט האחרון הוא הדוגמה לשינון: האימפרפקט הוא המסגרת, האאוריסט הוא מה שקורה בתוכה. האנגלית מסמנת את אותו ההבדל בצורה חלשה הרבה יותר, ולכן האימפרפקט אינו רק “was doing” — הוא מכסה גם “used to do”, “would do” ואת ה”did” הפשוט כשהפועל מתאר מצב.

שני פעלים נפוצים מאוד חומקים מהבחירה לגמרי. ל-είμαι ול-έχω יש כל אחד רק זמן עבר אחד, ήμουν ו-είχα. הם אימפרפקט בצורתם, אך מכסים גם את הקריאה האאוריסטית: Χθες ήμουν άρρωστος פירושו גם “הייתי חולה” וגם “הייתי חולה (באותו יום, נקודה)”. אל תחפשו צורה שנייה.

לבסוף, כמה פעלים משנים את משמעותם בין שני הטורים, כי המצב ורגע הכניסה למצב הם שני דברים שונים: ήξερα פירושו “ידעתי”, έμαθα פירושו “גיליתי”; είχα פירושו “היה לי”, απέκτησα פירושו “רכשתי”.

צורות ותבניות

אין כאן שום דבר חדש ללמוד שלא כבר בניתם. הציבו את שתי הנטיות זו לצד זו ושימו לב שרק הגזע שונה — האימפרפקט נבנה על הגזע המתמשך, האאוריסט על הגזע הפרפקטיבי (הרגעי).

διαβάζω “לקרוא”

μένω “להישאר, לגור” — הזוג שמאחורי דוגמת קטע הזמן הסגור למעלה

είμαι ו-έχω — זמן עבר אחד בלבד

אותו רעיון, שני טורים. בארבעת הזוגות האלה בחירת הזמן היא גם בחירת אוצר מילים.

שימו לב של-ξέρω אין אאוריסט יומיומי משלו: μαθαίνω → έμαθα ממלא את התפקיד.

רמזים מתוארי הפועל. הם אינם קובעים את הזמן לבדם, אך הם מצביעים בצורה אמינה מאוד.

דוגמאות

טעויות נפוצות

• Χθες διάβαζα το γράμμα και το πέταξα. -> Χθες διάβασα το γράμμα και το πέταξα. מעשה אחד שהושלם, ואחריו עוד אחד: שניהם שייכים לאאוריסט.
• Έμενα τρία χρόνια στην Κρήτη. -> Έμεινα τρία χρόνια στην Κρήτη. קטע זמן ספור הוא קופסה סגורה, לא משנה כמה שנים הוא מכיל.
• Κάθε μέρα πήγα στη δουλειά με το ποδήλατο. -> Κάθε μέρα πήγαινα στη δουλειά με το ποδήλατο. κάθε μέρα הופך את זה להרגל, ולכן האימפרפקט הכרחי.
• Ήταν οκτώ, έβρεξε και ο δρόμος ήταν άδειος. -> Ήταν οκτώ, έβρεχε και ο δρόμος ήταν άδειος. תיאור הנוף הוא רקע; האאוריסט έβρεξε היה מציין מקלחת גשם אחת שהתחילה ונפסקה.
• Ήξερα την είδηση χθες στις δέκα. -> Έμαθα την είδηση χθες στις δέκα. עם שעה מדויקת מציינים את הרגע שבו הידיעה הגיעה, וזה אירוע.
• Όταν ήμουν παιδί, μπόρεσα να τρέξω ώρες. -> Όταν ήμουν παιδί, μπορούσα να τρέχω ώρες. יכולת מתמשכת היא מצב, לא הצלחה בודדת.
• Χθες υπήρξα στο σπίτι όλη μέρα. -> Χθες ήμουν στο σπίτι όλη μέρα. ל-είμαι יש בדיוק זמן עבר אחד, ήμουν, וממלא את שני התפקידים; כך גם είχα.

טיפים

• לפני שתבחרו, שאלו שאלה אחת: האם המשפט מצייר קו סביב הפעולה? קו מצויר — אאוריסט. אין קו — אימפרפקט.
• דמיינו זאת: האאוריסט הוא נקודה או קופסה סגורה על ציר הזמן, האימפרפקט הוא קו שאין לו קצוות נראים.
• בסיפור השניים מתחלפים לפי תפקיד. האימפרפקט מצייר את התפאורה (מזג האוויר, המקום, האווירה, איך האנשים היו); האאוריסט מקדם את העלילה צעד אחר צעד.
• שימו לב למילת החיבור. όταν + אאוריסט משמעו “כאשר, ברגע ש-”; ενώ ו-καθώς עם האימפרפקט משמעם “בעוד, תוך כדי”. Ενώ περπατούσα, συνάντησα τη Μαρία.
• אל תתרגמו את האימפרפקט כ”was doing” ותעצרו שם. הוא גם “used to do”, “would do”, ואת ה”did” הפשוט כל אימת שהפועל מתאר מצב: ήθελα, ήξερα, μπορούσα, νόμιζα, πίστευα.
• למדו את ήξερα/έμαθα, είχα/απέκτησα, ήθελα/θέλησα, μπορούσα/μπόρεσα כארבעה זוגות משמעויות, לא כארבעה זוגות סיומות.
• השלילה אינה משנה את הכלל: δεν ήξερα הוא מצב שנמשך, δεν το κατάλαβα הוא רגע בודד שבו ההבנה לא הגיעה.