בקצרה

האנגלית דוחסת כמעט הכול אחרי הפועל למילה קטנה אחת, “that” — ולעיתים קרובות משמיטה אותה: I say (that) it is late, I want you to come, I’m glad you came. היוונית ממיינת את אותן פסוקיות לשלוש קטגוריות, והפועל השולט הוא זה שקובע את הקטגוריה:

• ότι / πως אחרי פעלים של אמירה, חשיבה ותפיסה — λέω ότι, ξέρω πως.
• να אחרי פעלים של רצון, תקווה, ניסיון ובקשה — ελπίζω να, θέλω να.
• που אחרי פעלים של רגש — χαίρομαι που, λυπάμαι που, μου αρέσει που.

שאלות עקיפות הן תבנית רביעית: αν לשאלות כן/לא (Ρώτησε αν είμαι εδώ), ומילות השאלה הרגילות לשאר, בשמירה על ההטעמה שלהן (Πες μου τι είδες, Μου είπε πού μένει, Δεν ξέρω πώς…). לפסוקית המוטמעת יש סדר מילים של משפט חיווי, והפיסוק הולך לפי המשפט הראשי: נקודה אחרי משפט חיווי או ציווי (Πες μου τι είδες.), «;» רק כשהמשפט הראשי עצמו הוא שאלה (Ξέρεις πού μένει;).

הכלל

1. פסוקיות משלימות עובדתיות (ειδικές προτάσεις): ότι או πως. אחרי פועל המדווח על משהו כעובדה או כאמונה — λέω, νομίζω, πιστεύω, ξέρω, μαθαίνω, ακούω, βλέπω, καταλαβαίνω — הפסוקית נפתחת ב-ότι או ב-πως. שתי הצורות ניתנות להחלפה; πως מעט יותר מדוברת. בניגוד ל”that” האנגלי, מילת החיבור אינה רשות: אי אפשר לומר Νομίζω έχεις δίκιο.

2. פסוקיות משלימות לא-עובדתיות (βουλητικές προτάσεις): να. אחרי פועל המבטא רצון, תקווה, מאמץ או בקשה — θέλω, ελπίζω, προτιμώ, προσπαθώ, ζητάω, φοβάμαι, αποφασίζω — הפסוקית נפתחת ב-να, והפועל עובר לסוביונקטיב. זהו המקום שבו האנגלית משתמשת בשם פועל (“I want to go”, “I hope to see you”) או באקוזטיב + שם פועל (“I want you to go”). ליוונית אין שם פועל כלל, ולכן שתי התבניות יוצאות כ-να + פועל נטוי במלואו: Θέλω να πάω / Θέλω να πας. מכיוון שהפועל שאחרי να נוטה בגופים, היוונית אינה זקוקה לכינוי נוסף כדי לשנות את הנושא.

3. פסוקיות רגש: που. פעלים וביטויים של רגש — χαίρομαι, λυπάμαι, στενοχωριέμαι, μου αρέσει, είναι κρίμα — לוקחים את που. האירוע הוא אמיתי (אתה באמת באת), כך ש-ότι היה אפשרי מבחינה דקדוקית, אבל היוונית האידיומטית אומרת Χαίρομαι που ήρθες. που הזה אינו מוטעם, בדיוק כמו כינוי הזיקה που בשיעור 37.

4. שלילה: שתי מילות שלילה, שני מקומות. המשפט הראשי וכל פסוקית ότι/που לוקחים את δεν. פסוקית να לוקחת את μην, הבאה אחרי να ולפני הפועל. כך שהשלילה נופלת בשני מקומות שונים עם שתי משמעויות שונות:

• Δεν νομίζω ότι θα έρθει. — החשיבה היא הנשללת.
• Νομίζω ότι δεν θα έρθει. — הבאה היא הנשללת.
• Δεν θέλω να πας. — אין לי כל רצון שתלך.
• Θέλω να μην πας. — אני רוצה באופן פעיל שתישאר הרחק.

5. שאלות עקיפות (πλάγιες ερωτηματικές προτάσεις). שאלה המוטמעת תחת ρωτάω, λέω, ξέρω, μαθαίνω, θυμάμαι, καταλαβαίνω שומרת על מילות השאלה הישירה אך מאבדת את הפיסוק שלה:

• שאלת כן/לא הופכת ל-αν (“אם”): Είσαι εδώ; → Ρώτησε αν είμαι εδώ.
• שאלת מילת שאלה שומרת על מילת השאלה שלה — τι, πού, πώς, πότε, ποιος, πόσο, γιατί — ועל ההטעמה שלה: πού ו-πώς נשארות מוטעמות בתוך הפסוקית, כי הן עדיין מילות שאלה. ההטעמה הזאת היא הדבר היחיד שמבדיל אותן ממילות החיבור που “ש-/אשר” ו-πως “ש-”.

אין היפוך סדר מילים לבטל (ביוונית ממילא אין היפוך בשאלות) ואין פועל עזר להסיר, כך שהפסוקית המוטמעת נראית כמו משפט חיווי רגיל. המשפט כולו מסתיים בנקודה: Πες μου τι είδες.

צורות ותבניות

באיזו מילת חיבור הפועל משתמש?

שלושה פעלים שולטים, כל שישה הגופים. סוג הפסוקית המשלימה שייך לפועל, ולכן הוא נשאר זהה לאורך כל הנטייה.

שני פעלים דפוננטיים מכווצים השולטים בפסוקיות משלימות, כל שישה הגופים:

Φοβάμαι לוקח את να לחוסר רצון לפעול (Φοβάμαι να οδηγήσω τη νύχτα, “אני פוחד לנהוג בלילה”) ואת ότι/πως לעובדה מפוחדת (Φοβάμαι ότι δεν προλαβαίνουμε).

Μου αρέσει που… — הפועל נשאר בגוף שלישי, והחווה הוא כינוי גניטיב חלש:

שלילה, זה לצד זה:

שאלה ישירה → שאלה עקיפה:

דוגמאות

טעויות נפוצות

• Θέλω ότι φύγεις -> Θέλω να φύγεις — θέλω לעולם אינו לוקח את ότι. פעלי רצון פותחים את הפסוקית שלהם ב-να.
• Θέλω πηγαίνω -> Θέλω να πάω — ליוונית אין שם פועל, לכן פועל שני אינו אפשרי בלי να.
• Ελπίζω ότι να έρθεις -> Ελπίζω να έρθεις — מילת פתיחה אחת לפסוקית; לעולם לא לערום את ότι ו-να יחד.
• Χαίρομαι ότι ήρθες -> Χαίρομαι που ήρθες — פעלי רגש לוקחים את που, לא את ότι.
• Νομίζω να έχεις δίκιο -> Νομίζω ότι έχεις δίκιο — νομίζω מדווח על אמונה, וזו פסוקית עובדתית.
• Νομίζω έχεις δίκιο -> Νομίζω ότι έχεις δίκιο — האנגלית יכולה להשמיט את “that”, היוונית לא יכולה.
• Θέλω να δεν πας -> Θέλω να μην πας — בתוך פסוקית να מילת השלילה היא μην, מיד אחרי να.
• Μου είπε που μένει -> Μου είπε πού μένει — που הבלתי מוטעם פירושו “ש-/אשר”; ה”איפה” המוטמע שומר על ההטעמה שלו.
• Δεν ξέρω πως να το κάνω -> Δεν ξέρω πώς να το κάνω — אותה מלכודת עם πως “ש-” מול πώς “איך”.
• Ρώτησε είμαι εδώ -> Ρώτησε αν είμαι εδώ — שאלת כן/לא מוטמעת זקוקה ל-αν.
• Πες μου τι είδες; -> Πες μου τι είδες. — המשפט כולו הוא ציווי, ולכן הוא מסתיים בנקודה, לא ב-«;».

טיפים

• יש לשאול שאלה אחת לפני כתיבת הפסוקית: מה עושה הפועל השולט? אמירה או חשיבה → ότι/πως. רצון, תקווה, ניסיון, בקשה → να. הרגשה → που. ה”that” האנגלי אינו נותן שום מידע.
• שתי הטעמות עושות כאן את כל עבודת ההבחנה: πού “איפה?” ו-πώς “איך?” שומרות על ההטעמה שלהן בתוך פסוקית, בעוד που “ש-/אשר” ו-πως “ש-” לעולם אינן מוטעמות. אם המילה שואלת מידע, יש להטעים אותה.
• אין לבלבל בין ότι “ש-” ל-ό,τι “מה ש-, כל מה ש-” — הפסיק הוא חלק מהכתיב. Ό,τι שייך לפסוקיות הזיקה החופשיות של שיעור 46.
• השלילה היא החלפת משמעות, לא עניין פורמלי: δεν νομίζω ότι… מרכך (“אני לא חושב ש-…”), θέλω να μην… היא משאלה אמיתית וחיובית שמשהו לא יקרה.
• אחרי να, יש לבחור את האספקט כרגיל: הגזע הפרפקטיבי לאירוע יחיד ומושלם (Θέλω να φύγω τώρα), הגזע המתמשך להרגל או לתהליך (Προσπαθώ να μιλάω πιο αργά).
• יש לשים לב להטעמה החבורה כשכינוי שייכות בא אחרי מילה המוטעמת שלוש הברות מהסוף: «Ο δάσκαλός μου είπε πως…» = “המורה שלי אמר ש-…”, אבל «Ο δάσκαλος μού είπε πως…» = “המורה אמר לי ש-…”.
• פעלי דיווח בעבר גם מזיזים זמנים ומילים כמו εδώ/αύριο — זהו נושא שיעור 45. ריכוך הטענה באמצעות μήπως אחרי φοβάμαι מגיע בשיעור 56.