בקצרה

אנגלית מסמנת את מקבל הפעולה או במיקום (“he gives me the book”) או במילת יחס (“he gives the book to me”). יוונית חדשה לא עושה אף אחת מהשתיים כשמקבל הפעולה הוא כינוי: היא שמה את הכינוי בגניטיב, בצורתו הקצרה הלא-מוטעמת, ומציבה אותו מיד לפני הפועל — μου δίνει το βιβλίο.

הסט הוא זה המוכר: μου, σου, του / της / του, μας, σας, τους. זו אותה סדרה שלמדתם כשייכות, אך כאן היא עושה עבודה שונה לגמרי: אחרי שם עצם היא אומרת “שלי, שלך, שלו”; לפני פועל היא אומרת “לי, לך, לו”. המיקום לבדו מבחין בין השתיים, וזו הסיבה שהמיקום הוא כל השיעור.

מקבלי פעולה בשם עצם מלא שומרים על מילת היחס σε: Έδωσα το βιβλίο στη Μαρία — אך ברגע ש-Μαρία הופכת לכינוי, σε נעלמת והגניטיב משתלט: Της έδωσα το βιβλίο.

הכלל

1. אילו פעלים. פעלים של נתינה, אמירה ושליחה לוקחים שני מושאים: דבר (ישיר, אקוזטיב) ואדם (עקיף, גניטיב). קבוצת הליבה: δίνω, λέω, στέλνω, φέρνω, δείχνω, γράφω, αγοράζω, τηλεφωνώ, μιλάω, εξηγώ, υπόσχομαι, απαντώ. הדבר הניתן נשאר באקוזטיב; רק האדם עובר לגניטיב.

2. כינוי מול שם עצם. מקבל פעולה בכינוי נכנס לגניטיב החלש המוצב לפני הפועל. מקבל פעולה בשם עצם נשאר אחרי הפועל עם σε + אקוזטיב (στον, στη(ν), στο). לעולם אל תשתמשו בגניטיב עירום של שם עצם עבור מקבל פעולה: το βιβλίο της Μαρίας פירושו “הספר של מריה”, לא “למריה”.

3. מיקום. הכינוי החלש נשען על הפועל ולא יכול לעמוד לבדו או לפתוח משפט. עם פועל נטוי פשוט הוא בא ראשון; עם δεν, μην, θα, να, ας הוא נכנס בין המילית לפועל — δεν μου λέει, θα σου τηλεφωνήσω, θέλω να της μιλήσω. החריגה העיקרית היא הציווי החיובי, שבו הכינוי בא אחרי הפועל: Δείξε μου! (שיעור 26 מטפל בזה; הגרונד מתנהג באותו אופן — λέγοντάς μου).

4. פעלים עם ‘חווה’. משפחה גדולה מתייחסת לאדם שחש משהו כמושא עקיף: μου αρέσει, μου λείπεις, μου φαίνεται, μου πάει, μου φτάνει, μου συμβαίνει. הפועל מתאים לנושא שלו — הדבר האהוב או החסר — לעולם לא לאדם בגניטיב: Μου αρέσουν τα λουλούδια — הפרחים הם הנושא, μου הוא רק “לי”.

5. תוארי פועל. כמה תוארי פועל של מקום וביטויים קבועים לוקחים גם הם את הגניטיב החלש: κοντά μου, δίπλα σου, μπροστά της, πίσω μας, μαζί μου, μπράβο του. כאן הכינוי בא אחרי, כי המארח אינו פועל.

6. הדגשה. כדי להדגיש את מקבל הפעולה, הוסיפו את הצורה החזקה ושמרו על הכינוי החבור: Εμένα μου το είπε, όχι εσένα. עם σε: Σ’ εμένα δεν είπε τίποτα.

צורות ותבניות

כינוי הגוף, כל הגופים, שתי הסדרות. (לכינוי הגוף אין ווקטיב; פונים לאנשים בווקטיב של שם העצם — שיעור 21.)

שימו לב לשתי החפיפות: גוף ראשון/שני רבים μας, σας הם גניטיב ואקוזטיב כאחד, וגניטיב גוף שלישי רבים τους נראה כמו האקוזטיב הזכרי τους. הפועל פותר את זה — Τους είδα “ראיתי אותם” (אקוזטיב, ישיר) לעומת Τους έδωσα τα κλειδιά “נתתי להם את המפתחות” (גניטיב, עקיף).

הפועל עובר על כל שישה הגופים כשהכינוי החבור קפוא לפניו:

מיקום ביחס למיליות:

תבנית ה’חווה’, כל שישה הגופים — רק הכינוי החבור זז, αρέσει נשאר במקומו כי הנושא שלו הוא η θάλασσα:

תוארי פועל השולטים בגניטיב החלש (הכינוי בא אחרי מילת המארח):

απέναντι מוטעם בהברה השלישית מהסוף, כך שהכינוי החבור הבא אחריו מחייב את ההטעמה השנייה: απέναντί του. אותו מנגנון כמו ο δάσκαλός μου, το αυτοκίνητό της.

דוגמאות

טעויות נפוצות

• Με είπε ότι θα αργήσει. -> Μου είπε ότι θα αργήσει. — λέω מסמן את האדם שנאמר לו בגניטיב; האקוזטיב με היה הופך אותי לדבר הנאמר.
• Δίνει μου το βιβλίο. -> Μου δίνει το βιβλίο. — הכינוי החבור של המושא בא לפני הפועל. רק כינוי השייכות בא אחרי שם העצם שלו (το βιβλίο μου).
• Μου δεν λέει τίποτα. -> Δεν μου λέει τίποτα. — δεν, μην, θα, να, ας תמיד באים ראשונים; הכינוי יושב בין המילית לפועל.
• Έδωσα το βιβλίο της Μαρίας. -> Έδωσα το βιβλίο στη Μαρία. — מקבל פעולה בשם עצם מלא זקוק ל-σε + אקוזטיב; הגניטיב העירום נקרא כ”הספר של מריה”.
• Τηλεφώνησα στα παιδιά και της είπα να έρθουν. -> …και τους είπα να έρθουν. — τους הוא הרבים לשלושת המינים; της הוא נקבה יחיד בלבד.
• Εγώ αρέσω η μουσική. -> Μου αρέσει η μουσική. — הדבר האהוב הוא הנושא, האדם הוא כינוי גניטיב חבור; הפועל מתאים ל-η μουσική.
• Μου λείπει εσύ. -> Μου λείπεις. — λείπω מתאים לאדם החסר, כך ש”אתה” הוא הנושא ומופיע בסיומת.
• Κάτσε κοντά με. -> Κάτσε κοντά μου. — κοντά, δίπλα, μπροστά, μαζί לוקחים את הגניטיב החלש, לעולם לא את האקוזטיב.

טיפים

• שתי שאלות פותרות כל מקרה: האם מקבל הפעולה הוא כינוי או שם עצם? (כינוי → כינוי גניטיב חבור, שם עצם → σε + אקוזטיב), והאם יש מילית? (δεν / μην / θα / να / ας ראשונה, אחר כך הכינוי, אחר כך הפועל).
• למדו את δίνω, λέω, στέλνω, φέρνω, δείχνω כגוש אחד — כולם אומרים “X למישהו”, וביוונית המישהו הזה תמיד בגניטיב.
• שננו את פעלי ה’חווה’ כיחידות שלמות עם μου מחובר: μου αρέσει, μου λείπει, μου φαίνεται, μου πάει. תרגום מילה במילה מאנגלית מייצר שטויות.
• שימו לב להטעמה המבחינה כשהכינוי בא אחרי שם עצם: Η μητέρα μού έστειλε ένα μήνυμα (“אמא שלחה לי הודעה”) לעומת η μητέρα μου έστειλε ένα μήνυμα (“אמא שלי שלחה הודעה”). ההטעמה היא מה שאומר לקורא שזה מושא, לא שייכות.
• זכרו את ההטעמה השנייה בזוגות שנראים כמו שייכות: ο δάσκαλός μου, το όνομά της, απέναντί μας. מילה המוטעמת בהברה השלישית מהסוף מקבלת הטעמה נוספת על ההברה האחרונה שלה כשכינוי בא אחריה.
• אין דאטיב ביוונית החדשה — הגניטיב ספג את התפקיד שלו. אם אתם מכירים שפה אחרת עם דאטיב, מפו את הדאטיב הזה ישירות על סדרת הכינויים הזאת.
• כשאתם רוצים הדגשה, אל תזיזו את הכינוי; הוסיפו צורה חזקה לצדו: Εμένα μου αρέσει, εσένα δεν σου αρέσει.