בקצרה

האימפרפקט (ο παρατατικός) נבנה בדרך הקלה: קחו את הגזע המתמשך — זה שאתם כבר משתמשים בו להווה — והוסיפו את אותן סיומות עבר שלמדתם עבור האאוריסט: -α, -ες, -ε, -αμε, -ατε, -αν. שום דבר אחר לא משתנה. γράφω נותן έγραφα “הייתי כותב, נהגתי לכתוב”, διαβάζω נותן διάβαζα, ולפועל είμαι יש סט משלו, ήμουν, ήσουν, ήταν.

פעלים מהנטייה השנייה ב--άω/-ώ וב--ώ/-είς לא מחברים את הסיומות האלה ישירות. הם מכניסים קודם -ούσ-: μιλώ נותן μιλούσα, αγαπώ נותן αγαπούσα, μπορώ נותן μπορούσα. אז יש בעצם רק שתי צורות ללמוד — הפשוטה וזו עם -ούσα.

הכלל

1. גזע אחד, סט סיומות אחד. האאוריסט השתמש בגזע הפשוט (הפרפקטיבי): έγραψα. האימפרפקט משתמש בגזע המתמשך (האימפרפקטיבי): έγραφα. הסיומות זהות לחלוטין בשני הזמנים; הגזע לבדו נושא את ההבדל. אם אתם יכולים לומר έγραψα, אתם כבר יודעים איך לסיים את έγραφα.

2. האוגמנט מופיע רק כשהוא מוטעם. בדיוק כמו בשיעור 32, זמן העבר רוצה שההטעמה שלו תהיה על ההברה השלישית מהסוף. כשהגזע קצר מדי מכדי לספק אחת, מתווסף אוגמנט הברתי ε- כדי לשאת אותה: έ-γρα-φα, έ-γρα-φες, έ-γρα-φε, έ-γρα-φαν. בגוף ראשון ושני רבים הסיומת הארוכה יותר -αμε / -ατε כבר דוחפת את ההטעמה חזרה אל הגזע, כך שהאוגמנט מושמט: γράφαμε, γράφατε — לעולם לא έγραφαμε.

3. גזעים ארוכים לעולם לא לוקחים אוגמנט כלל. גזע של שתי הברות או יותר יכול לשאת את ההטעמה בעצמו, כך שאין צורך ב-ε- בשום מקום בנטייה: διαβάζω → διάβαζα, δουλεύω → δούλευα, περιμένω → περίμενα. שימו לב שההטעמה זזה הברה אחת אחורה בהשוואה להווה (διαβάζω → διάβαζα).

4. הנטייה השנייה: התוספת -ούσ-. פעלים המוטעמים על הסיומת בהווה (μιλάω/μιλώ, αγαπάω/αγαπώ, οδηγώ, μπορώ, ζω, τηλεφωνώ) יוצרים את האימפרפקט עם -ούσα, -ούσες, -ούσε, -ούσαμε, -ούσατε, -ούσαν. ההטעמה יושבת על -ού- לאורך כל הנטייה, כך שאוגמנט לעולם לא מעורב.

5. מה משמעות האימפרפקט. שלושה תפקידים יומיומיים:

• רקע מתמשך — פעולה הנראית מבפנים, בלי נקודת סיום: χθες έβρεχε “אתמול ירד גשם”, τι έκανες όταν σε πήρα τηλέφωνο;
• הרגל או חזרה בעבר — עם κάθε μέρα, πάντα, συνήθως, τότε: κάθε μέρα διάβαζα δύο ώρες “כל יום נהגתי ללמוד שעתיים”.
• נימוס. ήθελα ו-θα μπορούσα מרככים בקשה לכדי משהו פחות ישיר מההווה: ήθελα έναν καφέ, παρακαλώ “הייתי רוצה קפה, בבקשה”; θα μπορούσατε να μου δείξετε τον δρόμο; “תוכל להראות לי את הדרך?” עם μπορώ הגרסה המנומסת שומרת על θα לפניה; האימפרפקט העירום μπορούσατε να… רק שואל אם יכולתם באותו זמן. כאן שום דבר בעבר לא מכוון כלל — המרחק בזמן הוא פשוט מרחק בטון.

הבחירה בין האימפרפקט והאאוריסט בסיפור ארוך יותר היא נושא בפני עצמו; שיעור 43 מטפל בזה. לעת עתה, קחו את האימפרפקט במקום שאנגלית אומרת “was/were -ing” או “used to”.

צורות ותבניות

סיומות העבר (אותו סט כמו באאוריסט)

נטייה ראשונה, גזע קצר: γράφω → έγραφα

נטייה ראשונה, גזע ארוך: διαβάζω → διάβαζα (בלי אוגמנט בשום מקום)

נטייה שנייה: μιλάω / μιλώ → μιλούσα

אותה תבנית נותנת αγαπούσα (αγαπώ), οδηγούσα (οδηγώ), μπορούσα (μπορώ), ζούσα (ζω), τηλεφωνούσα (τηλεφωνώ), ρωτούσα (ρωτάω).

είμαι → ήμουν (נטייה משלו; למדו אותה שלמה)

אימפרפקטים חריגים ותכופים ששינו גזע

είχα הוא היחיד ששומר על ההטעמה שלו על אותה הברה בכל גוף, כך שהוא לא זקוק לאוגמנט ולא מראה פער בין יחיד לרבים.

דוגמאות

טעויות נפוצות

• γραφούσα -> έγραφα — התוספת -ούσ- שייכת לנטייה השנייה בלבד; פועל המוטעם על הגזע בהווה (γράφω, לא γραφώ) לעולם לא לוקח אותה.
• διαβαζούσα -> διάβαζα — אותה מלכודת עם פועל ארוך יותר מהנטייה הראשונה; אורך הגזע לא משנה כלום.
• έγραφαμε -> γράφαμε — האוגמנט קיים רק כדי לשאת את ההטעמה, ו--αμε כבר הזיזה את ההטעמה אל הגזע, כך ש-ε- חייב ללכת.
• έτρωγαμε -> τρώγαμε — הכלל מכני וחל גם על חריגים: אין אוגמנט בצורות εμείς ו-εσείς.
• έγραφσα / γράφησα -> έγραφα — אל תדביקו את -σ- של האאוריסט על הגזע המתמשך; הסיומות כבר זהות, והגזע לבדו מסמן את הזמן.
• Κάθε βράδυ μίλησα με τη μητέρα μου. -> Κάθε βράδυ μιλούσα με τη μητέρα μου. — הרגל חוזר זקוק לגזע המתמשך, לא לגזע האאוריסטי.
• ήμουνα, ήσουνα, ήτανε, είχανε, λέγανε -> ήμουν, ήσουν, ήταν, είχαν, έλεγαν — הצורות הארוכות יותר האלה שכיחות בדיבור מדי יומי ומילונים אכן מתעדים אותן, אך הזנב -ε / -α שייך לרישום המדובר; שמרו על הצורות הקצרות בכל דבר שאתם כותבים.

טיפים

• בדקו את האוגמנט בקול: ספרו שלוש הברות אחורה מהסוף. אם האצבע שלכם נוחתת מחוץ למילה, אתם צריכים ε-; אם היא נוחתת על הגזע, אתם לא.
• למדו כל פועל מהנטייה הראשונה כזוג צורות — έγραφα / γράφαμε — ולא כשישה תאים נפרדים. הארבעה האחרים נובעים משתי אלה.
• אם ההווה מוטעם בהברה האחרונה (μιλώ, αγαπώ, μπορώ), האימפרפקט הוא -ούσα. השאלה היחידה הזאת ממיינת כמעט כל פועל נכון.
• בדיבור תשמעו גם μίλαγα, αγάπαγα, ρώταγα לצד μιλούσα, αγαπούσα, ρωτούσα. זהו אותן צורות, אך כתבו את הצורות -ούσα.
• ήθελα ו-θα μπορούσα הם כלי הנימוס היומיומיים שלכם בחנות, במשרד או במלון — הם רכים יותר מ-θέλω ומ-μπορείτε בלי להיות רשמיים.
• ביטויי הזמן עושים חצי מהעבודה בשבילכם: עם κάθε μέρα, πάντα, συνήθως, τότε, όλη μέρα האימפרפקט הוא כמעט תמיד הצורה שאתם רוצים.
• שימו לב להטעמה השנייה כשכינוי חלש בא אחרי מילה המוטעמת שלוש הברות מהסוף: ο δάσκαλός μου μιλούσε, το αυτοκίνητό μας ήταν παλιό.