בקצרה

אאוריסט (ο αόριστος) הוא זמן העבר היומיומי לאירוע גמור ושלם: I wrote, I went, I ate. בונים אותו מהגזע הפרפקטיבי שפגשתם בשיעור 23, בתוספת קבוצה קבועה אחת של סיומות עבר: -α, -ες, -ε, -αμε, -ατε, -αν(ε). שום דבר אחר אינו משתנה.

הדבר היחיד שמפתיע לומדים הוא ה-έ- הקטנה מלפנים: έγραψα, אך γράψαμε. התחילית הזאת היא האוגמנט (η αύξηση), והיא אינה סימן זמן שמוסיפים כרצונכם. היא תמיכת הטעמה. ההטעמה ביוונית לעולם אינה יכולה לשבת רחוק יותר מההברה השלישית מהסוף, והאאוריסט רוצה שההטעמה תהיה בדיוק שם. Γράψ- + -α נותן רק שתי הברות, כך שהיוונית מוסיפה הברה לעמוד עליה: έγραψα. Γράψ- + -αμε כבר נותן שלוש, כך שהתמיכה מיותרת ונעלמת: γρά-ψα-με. יש ללמוד את הזמן כגזע + סיומות, ולתת לאוגמנט לבוא וללכת בעצמו.

הכלל

1. קחו את הגזע הפרפקטיבי. משיעור 23: γράφω → γράψ-, στέλνω → στείλ-, μιλάω → μιλήσ-, ρωτάω → ρωτήσ-, μπορώ → μπορέσ-. הגזע הזה הוא מה שהופך את הזמן לפרפקטיבי; הסיומות מסמנות רק גוף ועבר.

2. הוסיפו את סיומות העבר. הן זהות לשתי קבוצות הנטייה ולכל פועל בצורת הפעיל, סדיר או לא:

3. שימו את ההטעמה על ההברה השלישית מהסוף. כל אאוריסט הבנוי על גזע פרפקטיבי סדיר מוטעם שם. יש לספור את ההברות של גזע + סיומת:

• אם למילה כבר יש שלוש הברות או יותר, ההטעמה פשוט נופלת אחורה אל הגזע, וזה הכול: μι-λή-σα-με, ρω-τή-σα-τε, μπο-ρέ-σα-με.
• אם למילה יש רק שתיים, אין הברה שלישית להטעים. היוונית מספקת אחת על ידי הוספת האוגמנט ההברתי ε- בתחילית, שאז נושא את ההטעמה: έ-γρα-ψα, έ-στει-λα, έ-κα-να.

כך שהאוגמנט נוכח בדיוק במקום שבו המילה הייתה קצרה מדי בלעדיו, ונעדר בכל מקום אחר. מכיוון שהסיומות -αμε ו-ατε מוסיפות הברה משלהן, גוף ראשון ושני רבים לעולם אינם מקבלים אותו: γράψαμε, γράψατε. גוף שלישי רבים תלוי באיזו סיומת בוחרים: έγραψαν (-αν הקצרה, עדיין שתי הברות גזע) אך γράψανε (-ανε הארוכה, שלוש הברות, אין צורך בתמיכה).

4. כמה פעלים משתמשים ב-ή- במקום ε-. האוגמנט הכמותי ή- (η χρονική αύξηση) מתנהג באותו אופן בדיוק — הוא מופיע רק כשהצורה קצרה — אך נכתב עם η: ήθελα / θέλαμε, ήξερα / ξέραμε. יש להתייחס אליו כאל גחמה לקסיקלית של אותם פעלים. אין לבלבל אותו עם η- הקבוע של ήρθα, ήπια, ήμουν: שם η שייך לגזע ולעולם אינו נשמט, כך שהרבים שומר עליו — ήρθαμε, ήπιαμε, ήμασταν.

5. פעלים מקבוצת הנטייה השנייה כמעט אף פעם לא זקוקים לאוגמנט. Μιλήσ-, ρωτήσ-, μπορέσ- הם כבר בני שתי הברות, כך שגזע + סיומת הוא תמיד לפחות שלוש, וההטעמה פשוט נסוגה פנימה לתוך המילה: μίλησα, μιλήσαμε. אין έ- להוסיף ואין έ- להשמיט. היוצא מן הכלל הנדיר הוא פועל מקבוצת הנטייה השנייה עם גזע פרפקטיבי בן הברה אחת: ζω → ζήσ- מתנהג בדיוק כמו γράφω — έζησα, έζησες, έζησε, אך ζήσαμε, ζήσατε.

השלילה סדירה ואינה נוגעת באוגמנט: δεν έγραψα, δεν γράψαμε.

צורות ותבניות

קבוצת הנטייה הראשונה — γράφω (גזע פרפקטיבי γράψ-), הדגם לכל הזמן:

קבוצת הנטייה השנייה — μιλάω (μιλώ), ρωτάω (ρωτώ), μπορώ. שימו לב שבאף תא אין אוגמנט; רק ההטעמה זזה:

האוגמנט, ספור. אותן ארבע הצורות, עם ההברות מסומנות:

האוגמנט הכמותי ή-. ל-Ξέρω אין אאוריסט כלל — הוא קיים רק בגזע ההווה — בעוד של-θέλω יש אחד רגיל לגמרי (θέλησα, θελήσαμε). הצורות שלהלן הן העבר היומיומי של שניהם (רשמית האימפרפקט, שיעור 33), אך הן מדגימות את כלל האוגמנט בצורה מושלמת:

אאוריסטים סופלטיביים. לפעלים נפוצים מאוד אלה יש עבר הבנוי משורש שונה. הסיומות הן הרגילות, וכלל האוגמנט עדיין חל — שימו לב ל-έφαγα → φάγαμε:

ב-πήγα, πήρα, βρήκα, μπήκα, βγήκα — וכך גם ב-είδα, είπα, ήρθα, ήπια — ההברה המוטעמת שייכת לגזע עצמו. הצורות האלה נשארות בנות שתי הברות ביחיד, אינן מקבלות אוגמנט כלל, ושום דבר לעולם אינו נשמט ברבים.

ל-Είμαι ול-έχω יש זמן עבר יחיד לכל אחד — בלי בחירת אספקט, וצריך אותם מהיום הראשון:

דוגמאות

טעויות נפוצות

• εγράψαμε -> γράψαμε — האוגמנט קיים רק כדי לשאת את ההטעמה; בגוף ראשון ושני רבים יש כבר הברת גזע שההטעמה יכולה לשבת עליה, כך של-έ- אין תפקיד.
• έγραψαμε -> γράψαμε — ההטעמה אינה יכולה לזוז רחוק יותר מההברה השלישית מהסוף, כך שאוגמנט מוטעם בתוספת -αμε בלתי אפשרי מעיקרו.
• μίλησαμε -> μιλήσαμε — אותו כלל בתוך מילה ארוכה יותר: μι-λή-σα-με, לא μί-λη-σα-με.
• Έγραφα ένα γράμμα και το έστειλα. -> Έγραψα ένα γράμμα και το έστειλα. — γράφ- הוא הגזע המתמשך; גזע מתמשך + סיומות עבר נותן את האימפרפקט (“הייתי כותב”), לא פעולה גמורה.
• γράψαν -> έγραψαν (או γράψανε) — הסיומת הקצרה של גוף שלישי רבים -αν משאירה את המילה בת שתי הברות, כך שהאוגמנט נשאר; רק הסיומת הארוכה יותר -ανε מאפשרת להשמיט אותו.
• επήγα -> πήγα — πήγα כבר מתחיל בהברה מוטעמת משלו; אין לצבור אוגמנט שני על אאוריסט סופלטיבי.
• έβλεψα -> είδα — βλέπω לוקח את העבר שלו משורש שונה, וכך גם λέω → είπα ו-τρώω → έφαγα.

טיפים

• יש לשמור כל פועל כזוג: ενεστώτας + אאוריסט גוף ראשון (γράφω - έγραψα, παίρνω - πήρα, μπορώ - μπόρεσα). מהצורה האחת הזאת חמש הצורות האחרות אוטומטיות.
• יש להגיד את המילה בקול רם ולספור אחורה שלוש הברות. אם האצבע נוחתת על אוויר ריק, צריך את האוגמנט; אם היא נוחתת על הברה, לא.
• הסיומות לעולם אינן משתנות, אפילו לא לפועל הכי חריג. Ήρθ-α, ήρθ-ες, ήρθ-ε, ήρθ-αμε, ήρθ-ατε, ήρθ-αν הוא אותו שלד בדיוק כמו έγραψ-α.
• יש להתייחס אל -ανε (ובכלל אל צורת הרבים) כבחירת רישום: -αν ניטרלית ובטוחה בכתיבה, -ανε נפוצה וידידותית בדיבור. שתיהן נכונות.
• תיתקלו באוגמנטים בלתי מוטעמים כמו εγράψαμε בטקסטים ישנים או רשמיים במכוון. אין לחקות אותם — היוונית התקנית המודרנית כותבת γράψαμε.
• עבר המדיופסיבי (πλύθηκα, κοιμήθηκα) משתמש בקבוצת סיומות שונה, -θηκα; הוא נלמד בשיעור 52, כך שיש להשאיר אותו בצד לעת עתה.
• אין להתייסר עדיין על אאוריסט מול אימפרפקט. יש להשתמש באאוריסט לאירוע גמור ושלם; שיעור 43 מציב את השניים זה לצד זה.