בקצרה

היוונית נותנת פקודות בעזרת צורת ציווי אמיתית, וכמו בכל מקום אחר בפועל, יש לבחור קודם אספקט. הציווי הפרפקטיבי γράψε מבקש פעולה בודדת שהושלמה (“תכתוב את זה, עכשיו”); הציווי המתמשך γράφε מבקש הרגל או פעילות מתמשכת (“תמשיך לכתוב”). לכל אחד מהם יש צורת יחיד ל-εσύ וצורת רבים ב--τε, שמשמשת גם כצורה המנומסת ל-εσείς.

אין בכלל צורת ציווי שלילי. כדי לאסור משהו משתמשים ב-μη או ב-μην יחד עם גוף שני רגיל של הפועל: μη γράφεις, μην το κάνεις. צורת הציווי עצמה לעולם לא מופיעה אחרי μη(ν).

הכינויים החלשים (הקליטיים) יושבים אז משני צדי הפועל: הם באים אחרי ציווי חיובי (πάρε το, δώσε μού το) ו-באים לפני הפועל בפקודה שלילית (μη μου το λες). כשכינוי בא אחרי הפועל, הצירוף נחשב מילה אחת לצורך ההטעמה, כך שציווי המוטעם בהברה השלישית מהסוף מקבל הטעמה נוספת: κοίταξε → κοίταξέ με.

הכלל

1. שני אספקטים, שני ציוויים. הציווי הפרפקטיבי בנוי על הגזע הפרפקטיבי (האאוריסט), הציווי המתמשך על גזע ההווה. בוחרים בדיוק כפי שבחרתם אחרי θα ואחרי να:

• פרפקטיבי = פעולה בודדת ותחומה: Άνοιξε το παράθυρο. (לפתוח פעם אחת, עכשיו)
• מתמשך = הוראה קבועה, הרגל, פעולה חוזרת או מתמשכת: Άνοιγε το παράθυρο κάθε πρωί. (להפוך את זה להרגל)

2. הסיומות. היחיד הוא גזע + -ε; הרבים הוא גזע + -τε בפרפקטיבי, ופשוט גוף שני רבים בהווה במתמשך.

כשהגזע הפרפקטיבי מסתיים ב--σ-, סיומת הרבים מתמזגת איתו: διαβάσ- + -τε → διαβάστε, μίλησ- + -τε → μιλήστε. קיימת גם צורת רבים ארוכה יותר ב--ετε (γράψετε, διαβάσετε) והיא אינה שגויה, אבל הצורה הקצרה -τε היא היומיומית.

3. הטעמה. היחיד מושך את ההטעמה אחורה עד כמה שכלל שלוש ההברות מאפשר (διάβασε, μίλησε), ואילו הרבים הקצר הוא כיווץ של הצורה הארוכה יותר -ετε ושומר על ההטעמה של אותה צורה (διαβάσετε → διαβάστε). לכן ההטעמה עוברת לעיתים קרובות בין היחיד לרבים: διάβασε → διαβάστε, μίλησε → μιλήστε, ρώτησε → ρωτήστε.

4. רק גוף שני. אין צורת ציווי בגוף ראשון או שלישי. במקום זאת היוונית משתמשת ב-ας או ב-να + סוביונקטיב: ας γράψουμε “בואו נכתוב”, να περάσει “שייכנס”.

5. שלילה: μη(ν) + גוף שני רגיל. לציווי אין מקבילה שלילית, ולכן הפקודה השלילית שואלת את צורת גוף שני הרגילה של הפועל — אבל עדיין בוחרים את האספקט:

• μη γράφεις (מתמשך: תפסיק / אל תהיה באמצע כתיבה / לעולם אל תכתוב)
• μη γράψεις (פרפקטיבי: אל תכתוב את זה, הפעם)

μη שומר על ה--ν הסופית שלו לפני תנועה ולפני κ, π, τ, μπ, ντ, γκ, τσ, τζ, ξ, ψ, ומאבד אותה בכל מקום אחר — אותו כלל כמו התווית ו-δε(ν): μην το κάνεις, μην τρέχεις, μην ξεχάσεις, אבל μη μιλάς, μη γράφεις, μη φεύγεις.

6. מיקום הכינוי. בפקודה חיובית הכינוי החלש בא אחרי הפועל ונשען עליו; בפקודה שלילית הוא בא בין μη(ν) לבין הפועל:

• πάρε το → μην το παίρνεις
• κοίταξέ με → μη με κοιτάς
• δώσε μού το → μη μου το δίνεις

7. ההטעמה הנוספת. פועל + כינוי חבור נהגים כמילה אחת, ואי אפשר להטעים את המילה הזאת רחוק יותר מההברה השלישית מהסוף. לכן ציווי המוטעם בהברה השלישית מהסוף מקבל הטעמה נוספת על ההברה האחרונה שלו כשכינוי בא אחריו (κοίταξε → κοίταξέ με, διάβασε → διάβασέ το), וציווי דו-הברתי שאחריו שני כינויים מקבל את ההטעמה הנוספת על הכינוי הראשון (δώσε + μου + το → δώσε μού το). בדיבור התנועה נשמטת לעיתים קרובות לגמרי, ואז הצירוף קצר מספיק כדי שלא יזדקק להטעמה נוספת: δώσ’ μου το, φέρ’ το, άσ’ το.

צורות ותבניות

ארבעת תאי הציווי של פועל סדיר

περιμένω הוא תזכורת שימושית לכך שלכמה פעלים יש אותו גזע בשני האספקטים, כך ששני הציוויים זהים.

ציוויים חריגים — למדו אותם בזוגות

הפקודה השלילית

איפה הכינוי נמצא

הגופים שאין להם ציווי

דוגמאות

טעויות נפוצות

• μην γράψε -> μη γράψεις — ליוונית אין ציווי שלילי; אחרי μη(ν) משתמשים בגוף שני רגיל, ולעולם לא בצורת הציווי.
• μη το κάνεις -> μην το κάνεις — μη שומרת על -ν שלה לפני תנועה ולפני κ, π, τ, μπ, ντ, γκ, τσ, τζ, ξ, ψ, ו-το מתחילה ב-τ.
• μου δώσε -> δώσε μου — אחרי ציווי חיובי הכינוי החלש בא אחרי הפועל; הוא לעולם לא יכול לעמוד לפניו.
• μην δώσε μου το -> μη μου το δίνεις — ברגע שהפקודה שלילית, הכינויים קופצים חזרה לפני הפועל, בין μη(ν) לבין הפועל.
• Γράφεις μου ένα μήνυμα. -> Γράψε μου ένα μήνυμα. — ההווה הפשוט הוא משפט חיווי או שאלה, לא פקודה; יש להשתמש בצורת הציווי.
• κοίταξε με -> κοίταξέ με — פועל המוטעם בהברה השלישית מהסוף מקבל הטעמה נוספת על ההברה האחרונה שלו כשכינוי בא אחריו.
• δώσε μου το -> δώσε μού το — כששני כינויים באים אחרי ציווי דו-הברתי, ההטעמה הנוספת נופלת על הכינוי הראשון.
• διαβάσε το κείμενο -> διάβασε το κείμενο — היחיד הפרפקטיבי של διαβάζω מוטעם בהברה השלישית מהסוף; רק הרבים מזיז את ההטעמה (διαβάστε).
• Μην περίμενε -> Μην περιμένεις — שוב, אין צורת ציווי אחרי μην.
• Γράψτε μου, Μαρία, είσαι φίλη μου. -> Γράψε μου, Μαρία… — הצורה -τε היא רבים או מנומסת; לחבר אחד יש להשתמש ביחיד.

טיפים

• שאלו את עצמכם “פעם אחת, או כהרגל?” לפני שאתם פותחים את הפה: γράψε לפעולה בודדת, γράφε להוראה קבועה. מתכוני בישול, שגרות אימון ושלטי בטיחות שייכים למתמשך; בקשות רגילות הן פרפקטיביות.
• הרבים הוא גם היחיד המנומס. לזר, למוכר בחנות או לכיתה שלמה אומרים Περάστε, Καθίστε, Πείτε μου — לעולם לא בצורת εσύ.
• הפעלים הנפוצים ביותר הם בדיוק החריגים. תרגלו את πες/πείτε, δες/δείτε, έλα/ελάτε, πάρε/πάρτε, φάε/φάτε, βρες/βρείτε כזוגות, לא צורה אחת בכל פעם.
• ציווי חשוף נשמע גס. אפשר לרכך אותו עם παρακαλώ, σε παρακαλώ / σας παρακαλώ, λίγο או עם צורת הקטנה: Έλα λίγο εδώ. Δώσε μου ένα λεπτάκι.
• לצורך ההטעמה, אמרו את הפועל והכינויים שלו כמילה אחת וספרו שלוש הברות אחורה. אם ההטעמה נופלת מחוץ לחלון הזה, מוסיפים הטעמה נוספת (κοίταξέ με, δώσε μού το).
• זכרו את הראי: חיובי = פועל + כינוי, שלילי = μη(ν) + כינוי + פועל. אם אתם זוכרים רק דבר אחד, זכרו את πάρε το ↔ μην το παίρνεις.
• לגופים שאינם “אתה”, עוברים ל-ας או ל-να: ας φύγουμε, να έρθει κι αυτός.