בקצרה

לכל פועל יווני יש שני גזעים. את המתמשך אתם כבר מכירים, כי זהו ההווה שלמדתם לנטות: γράφω, αγοράζω, μιλάω. השיעור הזה בונה את הגזע השני, הפרפקטיבי (συνοπτικό), שהיא הצורה שהיוונית משתמשת בה כשפעולה נתפסת כאירוע שלם אחד.

המנגנון כמעט מכני לגמרי. הגזע הפרפקטיבי של פועל מקבוצת נטייה I מסתיים ב--σω, -ξω או -ψω, ואיזו מהשלוש מתקבלת נקבע על פי העיצור שיושב לפני סיומת ההווה: ל-γράφω יש φ, ולכן היא הופכת ל-γράψω. פעלים מקבוצת נטייה II נוטלים -ήσω, וקבוצה קטנה נוטלת -έσω או -άσω: μιλάω הופך ל-μιλήσω, μπορώ הופך ל-μπορέσω.

יש גם רשימה קצרה של פעלים נפוצים מאוד שהגזע השני שלהם אינו נגזר כלל: הוא או מילה אחרת לגמרי, או אותה מילה שעוצבה מחדש עד כדי חוסר זיהוי. βλέπω הופך ל-δω, λέω הופך ל-πω, τρώω הופך ל-φάω, βρίσκω הופך ל-βρω, παίρνω הופך ל-πάρω. יש כתריסר כאלה, ותפגשו את כולם כבר בשבוע הראשון שבו תדברו, אז כדאי ללמוד אותם כזוגות מההתחלה.

אזהרה אחת שחלה על כל השיעור: אף אחת מהצורות האלה אינה משפט. γράψω לבדה לא אומרת כלום לאוזן יוונית. זהו אבן בניין שמחכה למילה שתעמוד לפניה, והמילים האלה יגיעו בשיעורים הבאים.

הכלל

1. הגזע הפרפקטיבי נגזר מגזע ההווה, ולא נלמד בנפרד. יש להסיר את סיומת ההווה -ω ולהסתכל על העיצור האחרון שנשאר. העיצור הזה קובע את סיומת הפרפקטיבי.

2. קבוצת נטייה I, שלוש תוצאות אפשריות.

• גזע שיני, מסוג σ (בעיקר הפעלים בסיומת -ζω, ובנוסף -θω, -τω) נותן -σω: αγοράζω, αγοράσω.
• גזע שפתי (π, β, φ) נותן -ψω, כי העיצור השפתי מתמזג עם ה-σ: γράφω, γράψω. פעלים יומיומיים בסיומת -εύω עושים אותו הדבר: δουλεύω, δουλέψω. (קבוצה שנייה, גדולה באותה מידה, של פעלים בסיומת -εύω שומרת על ה--ευ- ונותנת במקום זאת -εύσω, כמו ב-απαγορεύω, απαγορεύσω; אף אחת מהן אינה מילה ברמה A1.)
• גזע חכי (κ, γ, χ, ופעלי -χνω) נותן -ξω, על פי אותו היתוך: ανοίγω, ανοίξω.

מאחורי זה עומד חוק צליל אמיתי, לא רק כתיב: π/β/φ + σ נכתב ψ, ו-κ/γ/χ + σ נכתב ξ. היוונית לעולם לא כותבת את שתי האותיות זו לצד זו, ולכן γράφσω בלתי אפשרית.

3. קבוצת פעלים בסיומת -νω מאבדת את העיצור האפי. φέρνω, φέρω מפילה את ה--ν-; μαθαίνω, μάθω ו-καταλαβαίνω, καταλάβω מפילות את כל -αιν-. הפרפקטיבי כאן קצר מן ההווה, לא ארוך ממנו. כמה פעלים מאותה הצורה שומרים על ה--ν- ומקצרים רק את -αίνω ל--άνω, כמו ב-πεθαίνω, πεθάνω. (פעלים בסיומת -ώνω אינם בקבוצה הזאת: הם מתנהגים באופן סדיר ונותנים -ώσω, כמו ב-πληρώνω, πληρώσω.)

4. קבוצת נטייה II נוטלת -ήσω, יהיה אשר יהיה מבין שני התבניות של קבוצת נטייה II שהפועל הולך לפיהן: μιλάω, μιλήσω; αγαπώ, αγαπήσω; οδηγώ, οδηγήσω. מיעוט קטן ובתדירות גבוהה נוטל -έσω (μπορώ, μπορέσω) או -άσω (περνάω, περάσω). את אלה צריך לשנן אחד-אחד, אך יש רק קומץ כאלה.

5. לכתריסר פעלים יומיומיים בערך יש גזע פרפקטיבי בלתי צפוי. בכמה מהם הוא באמת שאול משורש אחר לגמרי: βλέπω, δω. λέω, πω. τρώω, φάω. בשאר השורש שורד אך מעוצב מחדש עד כדי חוסר זיהוי: δίνω, δώσω. πίνω, πιω. παίρνω, πάρω. בשני המקרים, שום כלל לא יוביל אתכם לשם. אלה אינם פעלים נפרדים, ומילון לא ירשום את δω כערך משלו; היא המחצית השנייה של βλέπω, בדיוק כפי ש”went” האנגלית היא המחצית השנייה של “go”.

6. הצורה הפרפקטיבית לעולם אינה עומדת לבד. בשיעור הזה כל צורה פרפקטיבית מצוטטת חשופה, כמו γράψω, δω, μιλήσω, וצורת הציטוט החשופה הזאת נקראת הצורה התלויה, כי היא תלויה במשהו אחר. היא אינה יכולה להיות משפט, היא אינה יכולה להיות תשובה לשאלה, והיא אינה יכולה להיות ציווי בפני עצמה. המילים שמתירות אותה (θα, να, וסיומות זמן העבר) הן נושא השיעורים הבאים.

7. לשלושה פעלים נפוצים מאוד אין גזע פרפקטיבי כלל: είμαι, έχω ו-ξέρω. הם מתארים מצבים, ולמצב אין נקודת סיום טבעית, כך שפשוט אין מה לבנות. אם אתם מוצאים את עצמכם מחפשים את הפרפקטיבי של είμαι, תעצרו: הוא לא קיים.

צורות ותבניות

קבוצת נטייה I: שלוש הסיומות

שימו לב שהפעלים בסיומת -ζω מתפצלים: רובם נותנים -σω, אך παίζω ו-αλλάζω נותנים -ξω. הפיצול הזה לקסיקלי, ויש ללמוד אותו יחד עם המילה.

פעלים בסיומת -νω שמקצרים את הגזע

קבוצת נטייה II

הרשימה הבלתי צפויה

πάω הוא מקרה מיוחד: אותה צורה משרתת את שני הגזעים, כך שרק ההקשר אומר לכם באיזה אספקט מדובר.

הצורה התלויה נוטה בכל שישה הגופים

הגזע הפרפקטיבי אינו מילה קפואה. הוא נושא את סיומות הגוף הרגילות, אותן שאתם כבר משתמשים בהן בהווה.

הצורות החריגות הקצרות נוטלות את אותן הסיומות. במקום שלגזע אין תנועה משלו (δ-, π-, βρ-, μπ-, βγ-), לאין ברירה, ההטעמה נופלת על הסיומת: δούμε, δείτε. צורות שכבר נושאות תנועה מוטעמת — πάω, φάω, πάρω — שומרות על ההטעמה במקומה: πάμε, φάτε, πάρουμε.

הפעלים בלי גזע פרפקטיבי

דוגמאות

יש לקרוא כל שורה כזוג: המילה שאתם כבר מכירים, והגזע השני שאתם מוסיפים לה היום. הפרפקטיבי ניתן חשוף, בצורת הציטוט התלויה שלו.

טעויות נפוצות

• γράφσω -> γράψω — היוונית לעולם לא כותבת עיצור שפתי לצד σ; φ בתוספת σ נכתב ψ, ואותו ההיתוך הופך גם את π ו-β ל-ψ.
• ανοίγσω -> ανοίξω — הגרסה החכית של אותו החוק: κ, γ או χ בתוספת σ נכתב ξ.
• μιλάσω -> μιλήσω — קבוצת נטייה II לא פשוט מברגת את -σω על תנועת ההווה; הסיומת הסדירה היא -ήσω.
• μπορήσω -> μπορέσω — μπορώ הוא אחד הפעלים המעטים בקבוצת נטייה II שנוטל -έσω, ולכן צריך לשנן אותו כחריג מול ברירת המחדל -ήσω.
• περνήσω -> περάσω — באופן דומה, περνάω שייך לקבוצה הקטנה של -άσω.
• μαθαίνσω / μαθήσω -> μάθω — המחלקה הזאת מתקצרת במקום להתארך: ה--αιν- של -αίνω פשוט נעלמת.
• βλέψω -> δω — ל-βλέπω אין בכלל פרפקטיבי גזור; הגזע השני שלו הוא δω הבלתי קשור, ושום כלל לא יוביל אתכם לשם.
• התייחסות אל δω, πω, φάω, βρω כאל פעלים נפרדים -> הן המחצית השנייה של βλέπω, λέω, τρώω, βρίσκω — יש לשמור אותן תמיד כזוג, כפי שהאנגלית שומרת את “go” ו-”went” כזוג.
• δω בשימוש כמשפט שלם -> הצורה התלויה החשופה לעולם אינה משפט — היא צורה שמחכה למילה שתעמוד לפניה, ולכן לבדה היא לא מתקשרת דבר.
• είσω / ξερήσω -> ל-είμαι ול-ξέρω אין גזע פרפקטיבי — είμαι, έχω ו-ξέρω נוקבים במצבים, ולמצבים אין צורה של אירוע בודד לבנות.

טיפים

• יש ללמוד את הגזע השני באותו הרגע שבו לומדים את הפועל, אף פעם לא מאוחר יותר. יש לכתוב כל פועל חדש במחברת כזוג, γράφω / γράψω, וכך לעולם לא תצטרכו לשחזר אותו תחת לחץ.
• יש לומר את ההיתוך בקול פעם אחת וזה נשאר: π, β, φ בתוספת σ יוצרים את הצליל ψ; κ, γ, χ בתוספת σ יוצרים את הצליל ξ. הפה שלכם כבר מבצע את הכלל, הכתיב רק מתעד אותו.
• ברירת המחדל לקבוצת נטייה II היא -ήσω. כדאי לשמור רשימה אישית קצרה של החריגים שבהם אתם באמת משתמשים (μπορέσω, περάσω, φορέσω, γελάσω), במקום לנסות ללמוד טבלה שלמה.
• הצורות החריגות קצרות, וקצר אומר תכוף. δω, πω, πάω, φάω, βρω, πάρω, μπω, βγω הן השמונה שתזדקקו להן ראשונות; יש לתרגל בדיוק את השמונה האלה עד שיהפכו לאוטומטיות.
• שימו לב להטעמה בצורות הרבים הקצרות: δούμε, πείτε, βρούμε, μπούμε נושאות את ההטעמה על הסיומת, בניגוד ל-γράψουμε ו-μιλήσουμε, ששומרות אותה אחורה על הגזע.
• אל תנסו להשתמש בצורות האלה עדיין. הן מנוטרלות עד שמוסיפים את המילה שנושאת אותן, שהיא θα לעתיד ו-να לסוביונקטיב; שתיהן מגיעות בשני השיעורים הבאים.
• אם אינכם זוכרים גזע פרפקטיבי באמצע משפט, אפשר לחזור אל הגזע המתמשך. תישמעו קצת לא מדויקים, אך יבינו אתכם, וזה יותר ממה שצורה מומצאת כמו γράφσω משיגה.