בקצרה

ליוונית יש שתי קבוצות של כינויי מושא, והן אינן ניתנות להחלפה. הצורות החלשות (הבלתי מוטעמות) — με, σε, τον, την, το, μας, σας, τους, τις, τα — הן היומיומיות: אין להן הטעמה משלהן, הן נשענות על הפועל, ועומדות ישר לפניו: Σε βλέπω. Τον ξέρω. Δεν το θέλω.

הצורות החזקות (המוטעמות) — εμένα, εσένα, αυτόν, αυτήν, αυτό, εμάς, εσάς, αυτούς, αυτές, αυτά — משמשות רק כאשר צריך “לשמוע” את הכינוי: להדגשה וניגוד (Εσένα ρωτάω, όχι αυτόν), ואחרי מילת יחס (για μένα, με αυτόν).

כך שהאנגלית “I see him” ו-”I see HIM, not her” הם שני משפטים יווניים שונים: Τον βλέπω מול Αυτόν βλέπω, όχι αυτήν.

הכלל

1. הצורה החלשה היא ברירת המחדל למושא. אם המושא של הפועל הוא רק כינוי גוף ושום דבר מיוחד לא קורה, יש להשתמש בצורה החלשה. היא באה ישר לפני הפועל הנטוי, בלי שום דבר ביניהם:

• Με ακούς; — “אתה שומע אותי?”
• Σας περιμένουμε. — “אנחנו מחכים לך.”

אסור להכניס שום דבר בין הכינוי החלש לפועל שלו — לא תואר פועל, לא נושא, שום דבר. *Σε πάντα βλέπω בלתי אפשרי; אומרים Πάντα σε βλέπω.

2. אחרי δεν, הצורה החלשה עדיין דבוקה לפועל. מילת השלילה באה ראשונה, אחריה הכינוי, ואחריו הפועל: δεν + כינוי + פועל.

• Δεν τον ξέρω. — “אני לא מכיר אותו.”
• Δεν μας ακούνε. — “הם לא שומעים אותנו.”

אותו דבר נכון גם למילת השאלה: Γιατί δεν με ρωτάς; הכינוי לעולם לא מתנתק מהפועל.

3. גוף שלישי מתאים למין הדבר שאליו הוא מתייחס, ולא לשום תפיסה אנגלית של חיות/דוממות. ליוונית אין “it” אחד שמכסה הכול: ספר הוא ממין סתמי (το), תיק הוא ממין נקבה (την), קפה הוא ממין זכר (τον).

• Το βιβλίο; Το διαβάζω. — “הספר? אני קורא אותו.”
• Την τσάντα; Την παίρνω. — “התיק? אני לוקח אותו.”
• Τον καφέ; Τον πίνω. — “הקפה? אני שותה אותו.”

4. ה--ν הסופית של τον ו-την הולכת לפי הכלל הרגיל (ראו שיעור 8): היא נשמרת לפני תנועה ולפני κ, π, τ, γκ, μπ, ντ, τσ, τζ, ξ, ψ, ונשמטת לפני שאר העיצורים. כך τον ξέρω, την παίρνω, τον ακούω שומרים עליה, אך τη βλέπω, τη θέλω, τη φωνάζω מאבדים אותה. עם זאת, הזכרי τον נשמר בדרך כלל בפועל בכל מקום, כי השמטתו הייתה גורמת לו להיראות כמו הסתמי το: το βλέπω “אני רואה את זה” מול τον βλέπω “אני רואה אותו”.

5. הצורה החזקה משמשת בדיוק בשני מצבים.

(א) הדגשה וניגוד. כאשר הכינוי הוא עיקר המשפט — כשמבליטים אותו, מתקנים אותו, או מעמידים אותו מול משהו אחר — מופיעה הצורה החזקה, בדרך כלל בתחילת המשפט:

• Εσένα ρωτάω, όχι αυτόν. — “אותך אני שואל, לא אותו.”
• Εμένα δεν με πειράζει. — “זה לא מפריע לי.” (חזקה + חלשה יחד, ראו ההערה למטה)

(ב) אחרי מילת יחס. אחרי מילת יחס אסור אף פעם לבוא צורה חלשה:

• για μένα, σε εμάς, με αυτόν, από εσένα, χωρίς αυτήν.

אחרי מילות היחס השכיחות מאוד για, με, σε, από, הצורות החזקות של גוף ראשון ושני מאבדות לעיתים קרובות את ה-ε- הפותחת אותן, בדיבור ובכתיבה כאחד: για μένα, με σένα, από μας. גם για εμένα וגם για μένα נכונים.

6. צורה חזקה בראש המשפט מהדהדת בדרך כלל גם בצורה חלשה. כשמקדימים מושא חזק לשם הדגשה, היוונית שומרת לרוב גם על הכינוי החלש ליד הפועל: Εμένα με ρωτάς; “אותי אתה שואל?” הכפילות הזאת נורמלית וטבעית; היא נדונה כראוי בשיעור 59.

שימו לב לגבול השיעור הזה: אלה כינויי אקוזטיב (מושא ישיר). הצורות החלשות בגניטיב μου, σου, του — המשמשות לשייכות ולמושא עקיף — הן שיעור 13 ושיעור 34, ומה שקורה כששני כינויים חלשים נפגשים (μου το, σου τον) הוא שיעור 42.

צורות ותבניות

צורות אקוזטיב חלשות (בלתי מוטעמות) — משמשות לפני הפועל

צורות אקוזטיב חזקות (מוטעמות) — אחרי מילות יחס, ולהדגשה

גוף שלישי במלואו — גוף שלישי חזק הוא פשוט כינוי הרמז αυτός, שנוטה כמו שם תואר. הנה הנטייה המלאה, כדי שתוכלו לראות היכן יושב האקוזטיב (שיעור 11 מרחיב את הנושא):

רק השורה של αιτιατική היא כינוי מושא. שורת ονομαστική (αυτός, αυτή, αυτό) היא הנושא — לעולם אל תשימו אותה אחרי מילת יחס.

שתי הקבוצות במסגרת משפט אחת, כדי שתוכלו לשמוע את ההבדל:

מיקום במשפט שלילי

דוגמאות

טעויות נפוצות

• Βλέπω τον. -> Τον βλέπω. הכינוי החלש אינו יכול לבוא אחרי הפועל במשפט חיווי; הוא תמיד עומד ישר לפניו. (אחרי ציווי חיובי הוא כן בא אחריו — זה שיעור 26.)
• Ξέρω αυτόν. -> Τον ξέρω. מושא פשוט ולא מודגש לוקח את הצורה החלשה. Αυτόν ξέρω תקין דקדוקית אך פירושו “אותו אני מכיר”, וזו לא הכוונה שלכם.
• Για αυτός. / Με εσύ. -> Για αυτόν. / Με σένα. מילת יחס דורשת אקוזטיב, כך שהנומינטיב αυτός, εσύ, εμείς לעולם לא יכול לבוא אחריה.
• Με με λένε Άννα. / Για με. -> Με λένε Άννα. / Για μένα. הצורה החלשה με לעולם לא באה אחרי מילת יחס; הצורה החזקה היא (ε)μένα.
• Σε πάντα περιμένω. -> Πάντα σε περιμένω. שום דבר לא יכול לבוא בין הכינוי החלש לפועל שלו — יש להזיז את תואר הפועל אל מחוץ לזוג.
• Τον δεν ξέρω. -> Δεν τον ξέρω. Δεν באה ראשונה, אחריה הכינוי, ואחריו הפועל.
• Το τσάντα την παίρνω. / Το εφημερίδα τη διαβάζω. -> Την τσάντα την παίρνω. / Την εφημερίδα τη διαβάζω. כינוי גוף שלישי חלש מעתיק את המין של האזכור הקודם שלו, וכך גם התווית; שם עצם ממין נקבה לעולם לא מקבל το.
• Σας ευχαριστώ εσάς πολύ (כתודה ניטרלית) -> Σας ευχαριστώ πολύ. הוסיפו את הצורה החזקה רק אם באמת מנגידים: Εσάς ευχαριστώ, όχι αυτούς.

טיפים

• למדו את הצורות החלשות כחלק מהפועל, לא כמילים נפרדות: σεβλέπω, τονξέρω, δεντονξέρω. אין להן הטעמה משלהן, והן נשענות על הפועל כמו תחילית — כך הן נשמעות בדיוק בדיבור.
• הצורות החלשות של גוף שלישי הן בדיוק הצורות של תווית הידיעה באקוזטיב: τον, την, το, τους, τις, τα. אם אתם מכירים את התווית (שיעור 1), אתם כבר מכירים גם אותן — אף אחת מן השש אינה שונה.
• השתמשו במבחן פשוט כדי לדעת איזו קבוצה דרושה: אם אפשר לצעוק את הכינוי באנגלית (“I’m asking YOU”), משתמשים בצורה החזקה; אחרת משתמשים בחלשה.
• אחרי כל מילת יחס, עוברים אוטומטית לקבוצה החזקה. עוזר לשנן אותן כיחידות קבועות: για μένα, με σένα, από αυτόν, χωρίς εσάς.
• בחרו את צורת גוף שלישי לפי מין שם העצם היווני, לא לפי התרגום לאנגלית. האנגלית “it” מסתירה שלושה כינויים יווניים שונים: τον (καφές), την (τσάντα), το (βιβλίο).
• שמרו על ה--ν של την לפני תנועה או κ, π, τ, μπ, ντ, γκ, τσ, τζ, ξ, ψ, והשמיטו אותה בכל מקום אחר (την ακούω אך τη βλέπω). עם הזכרי τον, שמרו עליה תמיד — היא זו שאומרת למאזין “אותו” ולא “את זה”.
• אל תופתעו מ-Εμένα με ρωτάς; — הכינוי הכפול תקין ונפוץ מאוד; הצורה החזקה מספקת את ההדגשה והחלשה נשארת עם הפועל.