בקצרה

עמוד ראשון מוסר לכם משפט ארוך אחד ובלי עזרה איתו. בניקוד מלא כותרת טיפוסית רצה: وَزيرُ خارِجِيَّةِ جُمْهورِيَّةِ مِصْرَ العَرَبِيَّةِ يَبْحَثُ في الرِّياضِ اسْتِئْنافَ المُفاوَضاتِ — “שר החוץ של רפובליקת מצרים הערבית דן בחידוש השיחות בריאד”. אין כאן דקדוק חדש: ארבע מילים מולחמות לשרשרת סמיכות (إِضافَة) אחת, פועל בהווה שעומד במקום אירוע עבר, מסדר (مَصْدَر) שעושה את מלאכת הפועל השני. מה שחדש הוא הצפיפות — ערבית העיתונות דוחסת יותר מבנה לכל מילה מכל משלב שפגשתם, ומדפיסה אף לא אחת מהסיומות שמחזיקות את המבנה הזה יחד.

הנה אותה שורה כמו שהעיתון מסדר אותה — הדף החשוף בלי ניקוד, מושאל שוב כי כותרת היא בדיוק המקום שבו פוגשים אותו: وزير خارجية جمهورية مصر العربية يبحث في الرياض استئناف المفاوضات. מה שהשיעור הזה בונה הוא קבוצת הרגלי ניתוח ששורדים את המחיקה הזאת: איפה שרשרת נגמרת, לאיזה שם שייך שם תואר נגרר, כעשרים המסדרים مَصادِر וצירופי מילות היחס שהסגנון רץ עליהם, ואיך מנסחים שורת מקור. משלבים ישנים וספרותיים יותר שייכים לשיעור 70; זאת ערבית החדשות של היום.

הכלל

1. מה כותרת מוחקת, ומה היא שמה. כותרת היא משפט דחוס, והדחיסות סדירות:

• סימני התנועה יורדים, כמו ברוב הערבית המודפסת — הקוראן, השירה וספרי הילדים הם החריגות הקבועות, והמסלול הזה הוא חריגה נוספת.
• ההווה עומד במקום אירוע שכבר הסתיים: الرَّئيسُ يَزورُ تونِسَ, בדיוק כמו בעברית “הנשיא מבקר בתוניסיה” ובאנגלית “President visits Tunisia”. גוף הכתבה עובר אז לעבר: زارَ الرَّئيسُ تونِسَ.
• הנושא בא ראשון: כותרת נפתחת בשם שהיא עליו (الرَّئيسُ يَزورُ…), במקום שמשפט סיפור רגיל נפתח בפועל (زارَ الرَّئيسُ…).
• הפועל יכול להיעלם לגמרי, ונשאר צירוף שמני טהור הבנוי על מסדר (مَصْدَر): ارْتِفاعُ أَسْعارِ النِّفْطِ بَعْدَ قَرارِ التَّحالُفِ. זו הצורה הטיפוסית ביותר מכולן.

2. שרשרת הסמיכות (إِضافَة) הארוכה: רק החוליה האחרונה מיודעת. שיעור 20 נתן לכם סמיכות (إِضافَة) בת שתי חוליות ושיעור 42 האריך אותה; העיתונות מריצה את אותה מכונה לארבע ולחמש חוליות: اجْتِماعُ وُزَراءِ خارِجِيَّةِ دُوَلِ الاتِّحادِ الأُوروبِّيِّ — “ישיבת שרי החוץ של מדינות האיחוד האירופי”. שלוש תכונות עושות את כל עבודת הניתוח:

• רק החוליה הראשונה מקבלת את היחסה שהמשפט מקצה (اجْتِماعُ, נומינטיב). כל חוליה שאחריה היא גניטיב, בלי חריג.
• רק החוליה האחרונה רשאית לשאת الـ, או להיות שם פרטי, או לקחת כינוי חבור. חוליה באמצע לעולם לא יכולה להיות מיודעת בפני עצמה.
• כלום אסור להכניס בין החוליות — לא שם תואר, לא מילת יחס, לא מספר.

לכן השרשרת נסגרת במילה הראשונה שנושאת الـ או שם פרטי, וכל מה שבא אחריה הוא פירוש על אחת החוליות. קראו وَزيرُ - خارِجِيَّةِ - جُمْهورِيَّةِ - مِصْرَ ועצרו: مِصْرَ הוא שם פרטי, לכן השרשרת נגמרה ו-العَرَبِيَّةِ אחריו הוא שם תואר.

3. שם התואר הנגרר: יחסה קודם, אחר כך מין. כי שמות תואר חייבים לחכות עד שהשרשרת שלמה, הקורא צריך לשלוח כל אחד בחזרה לשם שלו. היחסה עושה זאת:

• وَزيرُ الخارِجِيَّةِ الأَمْريكِيُّ — נומינטיב, לכן הוא יכול לתאר רק את وَزيرُ (גם הוא נומינטיב). שר החוץ האמריקני.
• وَزيرُ الخارِجِيَّةِ الأَمْريكِيَّةِ — גניטיב ונקבה, לכן הוא מתאר את الخارِجِيَّةِ: שר משרד החוץ האמריקני, טענה אחרת.

על הדף החשוף היחסה בלתי נראית, אבל המין לא: ה-ة של الأَمْريكِيَّة מודפסת, לכן בכל פעם ששמות המועמדים נבדלים במין שם התואר עדיין מוסר את עצמו. כשהם לא — مُنَظَّمَةُ الصِّحَّةِ العالَمِيَّةُ, שבו שתיהן נקבה — רק ידיעת העולם אומרת לכם ש-العالَمِيَّةُ שייכת ל-مُنَظَّمَةُ.

4. שמות מקומות הם דיפטוטים. רוב שמות הארצות והערים הם مَمْنوعٌ مِنَ الصَّرْفِ (שיעור 41): אין תנווין לעולם, ו- הגניטיב הוא פתחה, לא כסרה — في مِصْرَ، إِلى تونِسَ، مِنْ لُبْنانَ، في بَيْروتَ. שמות שנושאים الـ מתנהגים כרגיל (في العِراقِ، في السّودانِ، في الرِّياضِ), וכן דיפטוט שעומד בראש סמיכות (إِضافَة) משלו: مِنْ مَصادِرَ دِبْلوماسِيَّةٍ (פתחה) מול مِنْ مَصادِرِ الوِزارَةِ (כסרה, כי مَصادِر הוא עכשיו נסמך (مُضاف)).

5. הסגנון השמני, העמוס ב-مَصْدَر. במקום שהאנגלית כותבת פועל, העיתונות כותבת את המסדר ותולה עליו את המשתתפים כסמיכות (إِضافَة). גם כותרות עבריות עושות זאת (“עליית מחירי הנפט”). המסדר مَصْدَر שומר על משילות הפועל שלו (שיעור 67): הנושא שלו נעשה הסומך בגניטיב, המושא נשאר באקוזטיב.

• ارْتَفَعَتْ أَسْعارُ النِّفْطِ → ارْتِفاعُ أَسْعارِ النِّفْطِ
• أَعْلَنَتِ الحُكومَةُ رَفْعَ الدَّعْمِ → إِعْلانُ الحُكومَةِ رَفْعَ الدَّعْمِ (המסדר مَصْدَر השני הוא המושא של הראשון, ונשאר באקוזטיב)

המלאי הפורה קטן וכמעט כולו צורות II, IV, VI, VII, VIII ו-X (שיעורים 46-48): إِعْلانٌ، ارْتِفاعٌ، انْخِفاضٌ، اسْتِئْنافٌ، تَوْقيعٌ، تَراجُعٌ، اسْتِقْبالٌ، تَصْريحٌ. עשרים מהם, נלמדים עם הפעלים שלהם, פותחים את רוב הכותרות.

6. צירופי מילות היחס. אלה שמות קפואים במקומם, וכל אחד מהם שם את השם שאחריו ב-גניטיב: إِثْرَ ו-عَقِبَ (בעקבות מידיים), بِشَأْنِ (בנוגע ל-), حَوْلَ (על אודות), في إِطارِ (במסגרת), عَلى خَلْفِيَّةِ (על רקע), بِهَدَفِ (במטרה ל-), بِسَبَبِ، خِلالَ، مِنْ أَجْلِ. ארבעה מהם — إِثْرَ، عَقِبَ، حَوْلَ، خِلالَ — נושאים פתחה נראית כי הם אקוזטיבים תאריים (שיעור 31) בראש סמיכות (إِضافَة), לכן מה שבא אחריהם בגניטיב באותה מידה: إِثْرَ اجْتِماعٍ طارِئٍ.

7. פעלי תמיכה: قامَ بِـ، أَجْرى، شَهِدَ. במקום פועל פשוט, העיתונות משתמשת לעתים קרובות בפועל קל ועוד מסדר (مَصْدَر) — זה נותן לכותב לחבר שמות תואר לפעולה.

• قامَ بِـ + מסדר (مَصْدَر) בגניטיב: قامَ الوَزيرُ بِزِيارَةٍ رَسْمِيَّةٍ. רק بِـ עובדת כאן.
• أَجْرى (צורה IV, לקוי — שיעור 51) + מסדר (مَصْدَر) באקוזטיב: أَجْرى الطَّرَفانِ مُحادَثاتٍ — ריבוי שלם לנקבה לוקח כסרה באקוזטיב (שיעור 9).
• شَهِدَ עם מקום או תקופה כנושא: شَهِدَتِ العاصِمَةُ ارْتِفاعًا حادًّا.

8. تَمَّ, המעקף הסביל. تَمَّ (שורש تمم, מוכפל — שיעור 49) פירושו “הושלם”, ובונה סביל מכל מסדר (مَصْدَر) בלי לגעת בפועל: تَمَّ تَوْقيعُ الاتِّفاقِيَّةِ = “ההסכם נחתם”. המסדר مَصْدَر הוא ה-فاعِل של تَمَّ, לכן הוא בנומינטיב, ו-تَمَّ מתאים לו: تَمَّتِ المُوافَقَةُ عَلى المَشْروعِ. جَرى עובד באותו אופן. הסביל האמיתי (שיעור 52) חי לצידו — أُعْلِنَ عَنْ خُطَّةٍ جَديدَةٍ، عُقِدَ الاجْتِماعُ — ונקרא פחות בירוקרטי; העדיפו אותו בכתיבה שלכם.

9. מקורות וייחוס. משפט חדשות אומר מאיפה הגיעה הטענה: ذَكَرَتْ وَكالَةُ الأَنْباءِ أَنَّ…، أَفادَتْ مَصادِرُ…، صَرَّحَ مَسْؤولٌ… שלושה תוארי הפועל קפואים עושים את השאר, כולם מסדרים באקוזטיב مَصادِر (שיעור 60): نَقْلًا عَنْ (בציטוט), وَفْقًا لِـ (לפי — ה-لِـ אינה ניתנת למשא ומתן), اسْتِنادًا إِلى. ציטוטים נוספים תלויים בפרטיציפי חאל (حال) (שיעור 55): مُشيرًا إِلى أَنَّ…، مُضيفًا أَنَّ…

הכלל האחד לשנן: אחרי قالَ מילית השעבוד היא إِنَّ, אחרי כל השאר היא أَنَّ. قالَ الوَزيرُ إِنَّ الاجْتِماعَ مُثْمِرٌ — אבל أَكَّدَ الوَزيرُ أَنَّ الاجْتِماعَ مُثْمِرٌ. שתיהן إِنَّ ואחיותיה משיעור 44, לכן השם אחריהן באקוזטיב בכל מקרה. אחרי מילת יחס רק أَنَّ אפשרית: بِأَنَّ، إِلى أَنَّ.

10. מספרים, נפגעים ואחוזים. העיתונים מדפיסים ספרות ומשאירים לכם לספק את מילת המספר, אבל השם הנמנה עדיין צייתן לשיעור 26 — לכן השם אומר לכם איך לקרוא את הספרה. أَكْثَرُ مِنْ 20 قَتيلًا הוא יחיד באקוזטיב כי 20 נופל ברצועה 11-99; 3 قَتْلى הוא רבים כי 3-10 סומכים רבים. أَكْثَرُ עצמו דיפטוט: إِلى أَكْثَرَ مِنْ 20 قَتيلًا. אחוזים הם بِنِسْبَةِ + ספרה + بِالمِئَةِ (גם في المِئَةِ): ارْتَفَعَتِ الصّادِراتُ بِنِسْبَةِ 5 بِالمِئَةِ. כמויות מעורפלות משתמשות בסמיכות (إِضافَة): عَشَراتُ القَتْلى، مِئاتُ المُشارِكينَ، آلافُ النّازِحينَ.

דגל על הספרות. עיתונים ערביים רבים — מצריים ושל המפרץ מעל לכול — מדפיסים ספרות ערביות-הודיות (٠١٢٣٤٥٦٧٨٩), בעוד עיתוני המגרב משתמשים ב-0-9. המסלול הזה כותב 0-9 לכל אורכו, לכן צפו לצורות האחרות בדף אמיתי; הן לא משנות כלום בדקדוק.

11. שישה כללי אצבע ששורדים את הסימנים החסרים. (1) המילה הראשונה עם الـ סוגרת את שרשרת הסמיכות (إِضافَة). (2) ا סופית חשופה על שם לא מיודע היא אקוזטיב — قتيلا، ارتفاعا، نقلا، وفقا — לכן זה תמייז (تَمْييز), חאל (حال) או מושא. (3) ـون / ـين ו-ـان / ـين מודפסים, לכן ריבוי שלם וזוגי שומרים על היחסה גם בלי ניקוד: المشاركون הוא נושא, المشاركين אינו. (4) ה-ة על שם תואר נגרר מזהה את השם שלו בכל פעם שהמועמדים נבדלים במין. (5) פועל ביחיד נקבה אחרי שם ברבים (الدول أعلنت) פירושו שהרבים לא-תבוניים (שיעור 11). (6) אל תנסו אעראב (إِعْراب) מלא של כותרת — מצאו את השרשרת, את המסדר مَصْدَر ואת המקור, והמשיכו לקרוא.

צורות ותבניות

הכותרת, מפורקת

המסדרים مَصادِر של העיתונות שאי אפשר בליהם

צירופי מילות יחס — כולם שולטים בגניטיב

פעלי תמיכה ויחסת המסדר مَصْدَر

تَمَّ — הפרוסה שצריכים (פועל מוכפל, שורש تمم)

מספרים כמו שהדף מדפיס אותם

דוגמאות

טעויות נפוצות

• في مِصْرِ -> في مِصْرَ — רוב שמות המקומות הם مَمْنوعٌ مِنَ الصَّرْفِ: אין תנווין, והגניטיב הוא פתחה. אותו דבר ל-إِلى تونِسَ، مِنْ لُبْنانَ، في بَيْروتَ — אבל في العِراقِ, כי الـ מחזירה את הסיומות הרגילות.
• الوَزيرُ الخارِجِيَّةِ -> وَزيرُ الخارِجِيَّةِ — החוליה הראשונה של סמיכות (إِضافَة) לעולם לא לוקחת الـ. היא כבר מיודעת, דרך החוליה האחרונה בשרשרת.
• وَزيرُ الخارِجِيَّةِ الأَمْريكِيَّةِ (במשמעות השר) -> وَزيرُ الخارِجِيَّةِ الأَمْريكِيُّ — גניטיב נקבה שולח את שם התואר אל الخارِجِيَّةِ; רציתם נומינטיב זכר, על وَزيرُ.
• قالَ الوَزيرُ أَنَّ الاجْتِماعَ مُثْمِرٌ -> قالَ الوَزيرُ إِنَّ الاجْتِماعَ مُثْمِرٌ — אחרי قالَ תמיד إِنَّ עם כסרה. أَنَّ הולכת עם أَكَّدَ، ذَكَرَ، أَضافَ، أَوْضَحَ ועם כל מילת יחס.
• الدُّوَلُ المُشارِكَةُ أَعْلَنوا -> الدُّوَلُ المُشارِكَةُ أَعْلَنَتْ — دُوَل הוא ריבוי לא-תבוני, לכן שם התואר והפועל שניהם הולכים ליחיד נקבה (שיעור 11).
• أَكْثَرُ مِنْ 20 قَتْلى -> أَكْثَرُ مِنْ 20 قَتيلًا — הספרה מסתירה את המילה عِشْرينَ, ו-11-99 לוקחים תמייז (تَمْييز) יחיד באקוזטיב. קראו את הספרה לפני שאתם מאייתים את השם.
• تَمَّ تَوْقيعَ الاتِّفاقِيَّةِ -> تَمَّ تَوْقيعُ الاتِّفاقِيَّةِ — אחרי تَمَّ המסדר مَصْدَر הוא הנושא, לא המושא, לכן הוא בנומינטיב. ל-تَمَّ אין מושא כלל.
• إِعْلانُ الحُكومَةِ رَفْعُ الدَّعْمِ -> إِعْلانُ الحُكومَةِ رَفْعَ الدَّعْمِ — מסדר (مَصْدَر) שומר על משילות הפועל שלו (שיעור 67): העושה נעשה הגניטיב של הסמיכות (إِضافَة), המושא נשאר באקוזטיב.
• بِشَأْنَ الأَزْمَةِ -> بِشَأْنِ الأَزْمَةِ — بِشَأْنِ הוא بِـ ועוד שם, לכן הוא עצמו בגניטיב. إِثْرَ، عَقِبَ، حَوْلَ ו-خِلالَ שומרים פתחה, בהיותם אקוזטיבים תאריים.
• وَفْقًا إِلى بَيانٍ رَسْمِيٍّ -> وَفْقًا لِبَيانٍ رَسْمِيٍّ — לכל תואר הפועל הקפוא מילת יחס קבועה אחת: وَفْقًا لِـ، نَقْلًا عَنْ، اسْتِنادًا إِلى، بِناءً عَلى.

טיפים

• נתחו כל כותרת באותו סדר: מצאו איפה الـ סוגרת את השרשרת, נקבו בשם הראש, אחר כך חברו את שמות התואר הנגררים לפי מין. סיומות באות בסוף, אם בכלל.
• עשרים מסדרים مَصادِر קונים לכם את רוב העמוד הראשון. קחו אותם מכותרות אמיתיות עם הפעלים שלהם דבוקים — ارْتَفَعَ / ارْتِفاعٌ، أَعْلَنَ / إِعْلانٌ — כדי שהזוג ייכנס לזיכרון כפריט אחד.
• זהו את פעלי התמיכה, אבל כתבו בפשיטות: أَعْلَنَتِ الوِزارَةُ היא פרוזה טובה יותר מ-قامَتِ الوِزارَةُ بِالإِعْلانِ, וגם מדריכי הסגנון הערביים אומרים זאת.
• שמרו את قالَ إِنَّ כגוש אחד בלתי ניתן לפירוק, כמו ששומרים פועל אנגלי חריג.
• אליף האקוזטיב הלא מיודע היא הסיומת האחת שהדף עדיין מראה לכם — قتيلا، ارتفاعا، نقلا. אמנו את עצמכם להבחין בה; היא מסמנת מושאים, תמייז (تَمْييز) וחאל (حال) בחינם.
• צפו ל-٠١٢٣٤٥٦٧٨٩ בדפים מצריים ושל המפרץ ול-0-9 במגרב. הספרות נבדלות, דקדוק השם הנמנה לא.
• קראו פסקת פתיחה אחת ביום בקול, בצורת ההפסק. שבועיים כאלה עושים למשלב הזה יותר מכל כמות של ניתוח.
• אל תסחבו את ההרגלים האלה אחורה לספרות או לטקסטים ישנים: הסגנון השמני הזה, המיחס למקורות, הוא יצירה של המאה העשרים. שיעור 70 מטפל במה שבא לפניו.