בקצרה

הערבית כותבת לפחות שש מילים שונות כ-ما וחמש כ-لا. אלה אינן גוונים של משמעות אחת; אלה עצמים דקדוקיים נפרדים שקרו במקרה לחלוק שתי אותיות. ما יכולה להיות מילת שאלה, כינוי זיקה, שוללת, ממיר פסוקית לשם, מילית תנאי, או מילוי בלי משמעות כלל — וכל בחירה משנה את הסיומות של המילים סביבה. لا היא אותו סיפור בזעיר אנפין: אותן שתי אותיות שוללות פועל בהווה, אוסרות פעולה, שוללות קטגוריה שלמה, מחברות שני שמות, או עונות “לא”.

כל אחת מאלה כבר הופיעה איפשהו במסלול, הוצגה עם המבנה שהיה זקוק לה. ב-C1 העבודה רצה בכיוון ההפוך: פוגשים ما במשפט וצריך להחליט בתוך שנייה איזו ما זאת, כי הסיומת ששמים על המילה הבאה תלויה בהחלטה הזאת. לכן השיעור הזה נותן בדיקה לכל פנים במקום כללים חדשים, ואוסף את הצירופים — إِنَّما، رُبَّما، قَلَّما، بَعْدَما، لِئَلّا — שלמדים אותם בשלמותם.

הכלל

1. הפנים של ما, והבדיקות שמפרידות ביניהן. עברו על הרשימה מלמעלה; הבדיקה הראשונה שמתאימה היא התשובה.

1. האם ما פותחת משפט שמסתיים ב-”؟” — اِسْتِفْهامِيَّة, “מה”.
2. אפשר להחליף את ما ב-الَّذي / الشَّيْءُ الَّذي — مَوْصولَة, “מה ש-”.
3. האם בא אחריה פועל עבר, והאם משהו נשלל — نافِيَة.
4. האם בא אחריה משפט שמני שאפשר לנסח מחדש עם لَيْسَ — حِجازِيَّة.
5. אפשר להחליף את ما + פועל במסדר (مَصْدَر) — مَصْدَرِيَّة, בדרך כלל עם טעם של זמן.
6. יש שני פעלים בג’זם, “מה ש… אז” — شَرْطِيَّة.
7. האם היא מולחמת למילית אחרת — إِنَّ، رُبَّ، قَلَّ، طالَ، بَعْدَ، كُلَّ، إِذا — زائِدَة / كافّة, בלי משמעות משלה.

2. ما الاِسْتِفْهامِيَّة, ולמה פועל צריך ماذا. ה-ما השואלת שואלת על לא-בני-אדם (مَنْ שואלת על אנשים) ועומדת ישירות לפני שם או כינוי: ما اسْمُ الشَّرِكَةِ؟، ما رَأْيُكَ؟، ما الفَرْقُ بَيْنَ النَّصَّيْنِ؟ לפני פועל ערבית כתובה מודרנית משתמשת ב-ماذا: ماذا تَفْعَلُ؟، ماذا قالَ المُديرُ؟ זה לא סגנון אלא בטיחות — ما לפני פועל נקראת כשוללת של כלל 5, לכן ما تَفْعَلُ؟ אומרת לעין מודרנית “אתה לא עושה” ו- ما فَعَلْتَ؟ היא פשוט “לא עשית”. שמרו על הפיצול: ما + اسْم، ماذا + فِعْل.

3. אחרי מילת יחס השואלת מאבדת את האליף. זה הסימן הברור ביותר של ما השואלת, ושווה לייצר אותו, לא רק לזהות. מילת היחס ו-ما מתמזגות והאליף נמחקת, ונשארת פתחה חשופה: عَنْ + ما = عَمَّ، مِنْ + ما = مِمَّ، في + ما = فيمَ، بِـ + ما = بِمَ، لِـ + ما = لِمَ، عَلى + ما = عَلامَ. ומכאן عَمَّ تَبْحَثُ؟ “מה אתה מחפש?”, لِمَ تَأَخَّرْتَ؟ “למה איחרת?” (لِمَ הוא התאום הרשמי של لِماذا).

המחיקה פוגעת רק בשואלת. ما של הזיקה שומרת את האליף באותה סביבה, וזה נותן זוג מינימלי נקי: عَمَّ تَبْحَثُ؟ מול بَحَثْتُ عَمّا طَلَبْتَ “חיפשתי את מה שביקשת”. שתי מילים, אליף אחת, שני משפטים שונים.

4. ما المَوْصولَة, והמסגרות שהפרוזה המודרנית בונה עליה. ما של הזיקה פירושה “מה ש-, כל מה ש-” וצריכה صِلَة — פסוקית מלאה — מאחוריה, עם כינוי שמצביע אחורה. הכינוי הזה בדרך כלל נושר כשהוא מושא ישיר: قَرَأْتُ ما كَتَبْتَ (= ما كَتَبْتَهُ). כל צירוף ما מתנהג אז כשם אחד ומקבל את היחסה שמשבצתו דורשת: ما لَدَيَّ قَليلٌ، اِسْتَمَعْتُ إِلى ما قالَتْهُ.

אמצו את המסגרות האלה כאוצר מילים: ما يَلي “הבא”, بِما في ذٰلِكَ “לרבות”, ما يُسَمّى “מה שמכונה”, ما يَقْرُبُ مِنْ “כמעט”, عَلى ما يَبْدو “כפי הנראה”, كُلُّ ما “כל מה ש-”. שימו לב ל-كُلُّ ما בת שתי המילים מול كُلَّما בת המילה האחת של שיעור 38: كُلُّ ما قُلْتَهُ صَحيحٌ אינו كُلَّما قُلْتَ “בכל פעם שאמרת”.

5. ما النّافِيَة, והדמוי ما زالَ. ما ועוד פועל עבר שוללים אותו: ما وَصَلَ الرَّدُّ حَتّى الآنَ. פועל העבר הוא مَبْنِيّ, לכן שום דבר לא מחליף צורה — וזה הופך אותה לרשת הביטחון כשהג’זם של لَمْ נוטש אתכם באמצע המשפט (שיעור 37). אזהרה אחת על זוג שנראה כמו כלל 7: ב-ما زالَ וב-ما عادَ ה-ما באמת השוללת הזאת — “לא חדל” = “עדיין”. ב-ما دامَ היא ה-مَصْدَرِيَّة של כלל 7. אותה צורה, ניתוח הפוך; שתיהן אחיות كانَ, לכן שתיהן לוקחות נשוא באקוזטיב, וזה החלק שחשוב כשכותבים.

6. ما الحِجازِيَّة: ما שעובדת כמו لَيْسَ. ما יכולה לשלול משפט שמני ישירות, משאירה את مُبْتَدَأ مَرْفوع ושמה את خَبَر באקוזטיב בדיוק כמו لَيْسَ: ما الأَمْرُ سَهْلًا. נפוץ יותר בדפוס הוא החלופה עם بِـ מיותרת, ששולחת את הנשוא לגניטיב בלי שינוי משמעות: ما هٰذا بِأَمْرٍ سَهْلٍ، ما القَرارُ بِنِهائِيٍّ.

שני דברים מבטלים את האפקט. אם הנשוא הוקדם לפני הנושא, או אם إِلّا באה ביניהם, ما אינה שולטת בכלום ומקבלים משפט שמני שלול רגיל עם הכול مَرْفوع: ما هٰذا إِلّا رَأْيٌ شَخْصِيٌّ “זה אינו אלא דעה אישית”. מסגרת ما … إِلّا הזאת נפוצה מאוד (שיעור 62), לכן הנומינטיב שבה שווה לתרגל.

7. ما المَصْدَرِيَّة: הפיכת פסוקית לשם. ה-ما הזאת ועוד פועל שווים למסדר (مَصْدَر) (שיעור 54). לעתים רחוקות היא עומדת לבד בערבית ספרותית; היא חיה מולחמת למילת זמן או למילת יחס, שם היא נותנת ל-פועל למלא משבצת שהיתה דורשת שם:

• بَعْدَما وَصَلَ = بَعْدَ وُصولِهِ; וכן قَبْلَما، مِثْلَما، بِقَدْرِ ما، رَغْمَ ما.
• كُلَّما — החלופה ظَرْفِيَّة, “בכל פעם ש-”: كُلَّما تَأَخَّرْنا اِرْتَفَعَتِ التَّكْلِفَةُ.
• ما دامَ “כל עוד”: سَنَبْقى في الحَديقَةِ ما دامَ الجَوُّ جَميلًا. היא קפואה בצורת העבר (ما دُمْتُ، ما دامَتْ) יהא אשר יהא מובן הזמן, הנשוא שלה مَنْصوب, והפסוקית שלה תמיד נשענת על משפט עיקרי מלפניה.

8. ما الشَّرْطِيَّة: “מה ש-”, עם שני ג’זמים. ما מצטרפת ל-جَوازِم של שיעור 56: פועל התנאי ופועל התשובה שניהם עוברים לג’זם (مَجْزوم) — ما تَزْرَعْهُ في الرَّبيعِ تَحْصُدْهُ في الخَريفِ. התאום המדגיש مَهْما “לא משנה מה” לעולם לא מתייחס לאנשים ובדרך כלל צריך فَـ לפני תשובה שנפתחת ב-لَنْ: مَهْما حاوَلْتَ فَلَنْ تُقْنِعَهُ.

9. ما الزّائِدَة والكافّة: ה-ما שאין לה משמעות. מולחמת למילית אחרת, ما או מוסיפה הדגשה (زائِدَة) או מבטלת את המשילות של המארחת (كافّة). הסוג השני הוא המקום שבו הסיומות הולכות לאיבוד:

• إِنَّما = إِنَّ + كافّة ما, “רק, בסך הכול”. ה-ما פרקה את إِنَّ, לכן היא כבר לא שמה שום דבר באקוזטיב ומשפט שמני פשוט בא אחריה: إِنَّما النَّجاحُ نَتيجَةُ عَمَلٍ طَويلٍ. אותו דבר ל-أَنَّما، كَأَنَّما، لٰكِنَّما.
• رُبَّما “אולי” — رُبَّ היא מילת יחס ולעולם לא יכלה לקחת פועל; ما משחררת אותה: رُبَّما يَتَأَخَّرُ القِطارُ.
• قَلَّما “לעתים רחוקות” ו- طالَما — כאן ما מפרקת פועל כדי שמשפט שלם יוכל לבוא אחריו: قَلَّما يَتَغَيَّبُ عَنِ العَمَلِ، طالَما حَذَّرْناهُ. הערת שימוש: طالَما באופן קלאסי פירושה “כמה פעמים”, אבל היום طالَما أَنَّ תפסה ברובה את מקומה כ”כל עוד, משום ש-”.
• ما קישוטית לגמרי אחרי תנאים: إِذا ما وَصَلَتِ الرِّسالَةُ، مَتى ما، أَيْنَما. מחקו אותה והמשמעות לא משתנה. גם كَثيرًا ما “לעתים קרובות”.

10. חמש ה-لا. لا פשוטה יותר, כי ארבע מחמש נבדלות לפי הסיומת על המילה הבאה ממש.

• النّافِيَة لِلْمُضارِع — “לא”, הפועל مَرْفوع: لا أَعْرِفُ العُنْوانَ، لا يَعْمَلونَ يَوْمَ الجُمُعَةِ (ה-نون של الأَفْعالِ الخَمْسَةِ נשארת).
• النّاهِيَة — “אל”, הפועל مَجْزوم: لا تَنْسَ جَوازَ سَفَرِكَ، لا تَقْلَقوا.
• النّافِيَة لِلْجِنْس — “אין … כלל”, עם שם לא מיודע חשוף مَبْنِيّ عَلى الفَتْح, בלי תנווין ובלי ال: لا شَكَّ، لا بُدَّ، لا داعِيَ لِلْقَلَقِ (שיעור 63). הוסיפו את لا سِيَّما הקפואה “בייחוד”, בנויה על אותה لا: الأَسْعارُ مُرْتَفِعَةٌ، لا سِيَّما في المُدُنِ الكَبيرَةِ.
• العاطِفَة — “לא”, מחברת שתי מילים בודדות ומעתיקה את היחסה של הראשונה: حَضَرَ المُديرُ لا نائِبُهُ، نَحْتاجُ إِلى حُلولٍ لا وُعودٍ. היא עובדת רק אחרי משפט חיווי או ציווי; כדי לתקן שלילה צריך بَلْ (שיעור 25).
• الجَوابِيَّة — תשובת העמידה לבד: لا، لَمْ أَرَهُ.

11. أَلّا ו-لِئَلّا. أَنْ + لا מתמזגות בכתב ל-أَلّا, הפועל עדיין مَنْصوب: أَرْجو أَلّا تَتَأَخَّرَ. עם لِـ מלפנים מקבלים את “כדי ש… לא” התקני — لِئَلّا, בכתיב עם המזה על מושב יא: خَرَجْنا مُبَكِّرًا لِئَلّا نَتَأَخَّرَ. كَيْلا / لِكَيْلا אומרות אותו דבר. אל תבלבלו את أَلّا (שדה) עם أَلا, מילית הפתיחה הספרותית “הנה אפוא”, מילה אחרת לגמרי.

12. הדגל: لا تَكْتُبُ ו-لا تَكْتُبْ יכולות להישמע זהות. لا تَكْتُبُ “אתה לא כותב” ו-لا تَكْتُبْ “אל תכתוב” נבדלות רק בתנועה הסופית, ובקריאה בהפסק התנועה הזאת לא נהגית כלל. שני מקומות מוסרים אותה: הרבים, שם הג’זם מוריד את ה-نون (لا تَكْتُبونَ מול لا تَكْتُبوا), ו- הפעלים החלשים, שם הג’זם כורת אות נראית (لا تَنْسى / لا تَنْسَ، لا تَقولُ / لا تَقُلْ).

13. מה שאין כאן. ה-ما של הקריאה של ما أَجْمَلَ السَّماءَ! היא שיעור 64 — ما שביעית, שם לא מיודע באקוזטיב אחריה. מיליות שבועה, ما כשם לא מיודע (“איזשהו”), והשימושים הישנים יותר של שתי האותיות שייכים לשיעור 70.

צורות ותבניות

הפנים של ما. עמודת האמצע היא הבדיקה; הריצו אותה לפני שמחליטים על סיומת.

מילת יחס + ما: האליף אומרת איזו ما זאת. משמאל לקו, שאלה; מימינו, פסוקית לוואי.

הפנים של لا.

שלילה מול איסור. רק השורה הראשונה בלתי נראית; למדו את השאר כהוכחה הנשמעת לכלל. הושמט: ה-لا של זמן העבר בנוסחות התפילה הישנות, שאינה שימוש מודרני.

דוגמאות

טעויות נפוצות

• ما تَفْعَلُ؟ -> ماذا تَفْعَلُ؟ — לפני פועל מילת השאלה היא ماذا. ما חשופה ועוד פועל נקראת כשלילה, לכן ה”שאלה” קובעת שאתם לא עושים זאת.
• عَنْ ما تَبْحَثُ؟ -> عَمَّ تَبْحَثُ؟ — ה-ما השואלת מורידה את האליף ומתמזגת עם מילת היחס: عَمَّ، مِمَّ، فيمَ، بِمَ، لِمَ، عَلامَ.
• بَحَثْتُ عَمَّ طَلَبْتَ -> بَحَثْتُ عَمّا طَلَبْتَ — השגיאה בראי. רק השואלת מתקצרת; הזיקה שומרת את האליף, והאליף הזאת היא הסימן לקורא שלא נשאלת שאלה.
• إِنَّما النَّجاحَ نَتيجَةُ عَمَلٍ -> إِنَّما النَّجاحُ نَتيجَةُ عَمَلٍ — ה-ما של إِنَّما היא كافّة: היא מבטלת את כוחה של إِنَّ לשים את ה-اسْم שלה באקוזטיב, ומשאירה משפט שמני פשוט.
• لا تَنْسَى المَوْعِدَ -> لا تَنْسَ المَوْعِدَ — لا النّاهِيَة לוקחת ג’זם, ופועל לקוי-סוף מאבד שם את האות האחרונה. אותו דבר ל-لا تَمْشِ، لا تَبْكِ.
• ما دامَ الجَوُّ جَميلٌ -> ما دامَ الجَوُّ جَميلًا — ما دامَ היא אחת מאחיות كانَ, לכן הנשוא שלה مَنْصوب, בדיוק כמו עם ما زالَ ועם لَيْسَ.
• كُلَّما قُلْتَهُ صَحيحٌ -> كُلُّ ما قُلْتَهُ صَحيحٌ — שתי מילים עם דמה על كُلّ פירושן “כל מה ש-”; המילה האחת كُلَّما פירושה “בכל פעם ש-” וצריכה שתי פסוקיות מאחוריה.
• ما تَزْرَعُهُ تَحْصُدُهُ -> ما تَزْرَعْهُ تَحْصُدْهُ — ما תנאית היא אחת מ-جَوازِم ומטילה ג’זם על שני הפעלים, לא רק על הראשון.
• حَضَرَ المُديرُ لا نائِبَهُ -> حَضَرَ المُديرُ لا نائِبُهُ — لا العاطِفَة אינה מביאה יחסה משלה; השם השני חוזר על היחסה של הראשון, כאן נושא בנומינטיב.
• أُريدُ أَنْ لا تَتَأَخَّرَ -> أُريدُ أَلّا تَتَأَخَّرَ — أَنْ ו-لا נכתבות כמילה אחת, ועם لِـ מלפנים התוצאה היא لِئَلّا, לעולם לא لِأَنْ لا.

טיפים

• הריצו בקול את בדיקת שבעת הצעדים של כלל 1 על פסקת עיתון אחת ביום. לנקוב בשם הנכון של ما בונה מהר יותר משינון הקטגוריות, וזו המיומנות שעוזרת לקרוא.
• כשאחרי ما בא פועל עבר, רק שתי קריאות חיות: שלילה או זיקה. שאלו אם משהו נשלל — השאלה האחת הזאת מכריעה את רוב המקרים האמיתיים.
• האליף שורדת טקסט בלי ניקוד, לכן היא רמז חינם: عم، مم، فيم، بم מכריזות על שאלה; عما، مما، فيما، بما מכריזות על פסוקית לוואי.
• למדו את הצירופים — إِنَّما، رُبَّما، قَلَّما، طالَما، كُلَّما، بَعْدَما، لا بُدَّ، لا سِيَّما، أَلّا، لِئَلّا — כפריטי אוצר מילים בודדים. לנתח אותם מחדש תוך כדי כתיבה זה איטי ומייצר בדיוק את השגיאות שלמעלה.
• עם لا, החליטו קודם אם אתם אומרים למישהו לא לעשות משהו. אם כן, הפועל מסתיים בסוכון או מאבד אות; אם לא, הוא שומר את הדמה או את ה-نون. לפני פועל אין אפשרות שלישית.
• תרגלו את لا تَنْسى / لا تَنْسَ ואת لا تَكْتُبونَ / لا تَكْتُبوا בקול. ניגוד של תנועה בלבד לא יידבק, אבל הנראים האלה כן, והם נושאים את אותו כלל.
• אל תכניסו את ما الحِجازِيَّة לכתיבה שלכם בכוח. لَيْسَ אומרת אותו דבר עם פחות תנאים; שמרו את ما … بِـ לקריאה, וייצרו אותה רק בצירופים שפגשתם באמת.