בקצרה

פגשתם את השוללים אחד אחד ובשיעורים שונים: لا، لَيْسَ ו-غَيْر ב-23, ما، لَمْ، لَنْ ב-37, ما زالَ בין אחיות كانَ ב-43. כל אחד הגיע עם המבנה שהוא צריך. התוצאה היא שרוב הלומדים יודעים לייצר כל שולל ועדיין מהססים איזה משפט נתון רוצה. השיעור הזה עושה דבר אחד: מניח את כל הסט על ציר אחד — במה השולל שולט, ועל איזה זמן הוא מצביע — כדי שהבחירה תהיה מכנית.

שני התקנים חדשים כאן, והם אלה שמפרידים ערבית של לומד מערבית כתובה. הראשון הוא عَدَم + مَصْدَر, הדרך התקנית שבה עיתון שולל אירוע בלי פועל כלל: عَدَمُ الالْتِزامِ “אי-ציות”. השני הוא لا النّافِيَةُ لِلْجِنْس, ה-لا שלוקח שם לא מיודע חשוף עם פתחה ובלי תנווין — لا شَكَّ، لا مانِعَ — ושולל את כל הקטגוריה. את כל השאר בדף הזה כבר ראיתם; העבודה היא להפסיק להתייחס לחתיכות כאל שיעורים נפרדים.

הכלל

1. ציר אחד, תשע משבצות. כל שולל בערבית ספרותית עונה על שתי שאלות: איזה סוג מילה בא אחריו, ואיזו סיומת המילה הזו חייבת לשאת. הפניה לזמן נובעת מהזוג. הטבלה הראשית למטה היא השיעור; הפסקאות האלה מסבירות את השורות שעדיין עולות בטעויות.

2. لا + المُضارِع المَرْفوع — ההווה והכללי. لا يَعْمَلُ هُنا “הוא לא עובד כאן”. הפועל שומר על הדמה שלו, או על ה-نَ שלו ב-الأَفْعالُ الخَمْسَة: لا يَعْمَلونَ. הוא גם שולל אמיתות קבועות וכללים — لا تَقْبَلُ الشَّرِكَةُ الدَّفْعَ نَقْدًا — ולכן הוא שולט בתקנות ובמדריכים.

3. ما + الماضي — העבר, בלי שמזיזים כלום. ما وَصَلَتِ الرِّسالَةُ. פועל העבר הוא مَبْنِيّ, לכן שום מילית לא יכולה לכופף את הסיומת שלו. זו ערבית ספרותית נכונה לגמרי, כבדה מעט מ-لَمْ, וזה מוצא הביטחון כשהג’זם נכשל לכם באמצע משפט. (תפגשו גם ما לפני مُضارِع בפרוזה ישנה ורשמית יותר — ما أَعْرِفُ. מזהים; כותבים لا.)

4. لَمْ + المُضارِع المَجْزوم — עבר ברירת המחדל של הערבית הכתובה. لَمْ يَصِلْ، لَمْ يَقُلْ، لَمْ يَمْشِ، لَمْ يَصِلوا. משמעות עבר, פועל בצורת הווה: המילית נושאת את הזמן לבדה. בכתבת חדשות היחס ל-ما אינו קרוב — لَمْ הוא פשוט איך “לא עשה” נראה בדפוס.

5. لَمّا + المَجْزوم — “עוד לא”, והדלת עדיין פתוחה. لَمّا يَصْدُرِ القَرارُ “ההחלטה עוד לא יצאה”. שני דברים מפרידים אותו מ-لَمْ. השלילה שלו רצה בלי הפסקה מהעבר עד הרגע שמדברים, ויש בה ציפייה: עדיין מחכים לאירוע. لَمْ يَصْدُرِ القَرارُ רק מדווח עובדה על העבר. כי “עוד” כבר בתוך لَمّا, אל תוסיפו לו بَعْدُ; بَعْدُ שייך ל-لَمْ — لَمْ يَصْدُرْ بَعْدُ, הדרך היומיומית לומר אותו דבר. הזהרו מההומוגרף: لَمّا + פועל עבר הוא لَمّا אחר לגמרי, “כש-” (لَمّا وَصَلَ، اِتَّصَلَ بي “כשהוא הגיע, הוא התקשר אליי”).

6. لَنْ + المُضارِع المَنْصوب — העתיד. لَنْ نَقْبَلَ, עם פתחה; حَذْفُ النّون ב-الأَفْعالُ الخَمْسَة: لَنْ يَقْبَلوا. لَنْ נקרא בדרך כלל נחרץ יותר מעתיד שרק נשלל, אבל הוא עצמו לא אומר “לעולם לא”: הטענה הישנה שהוא שולל לעד (التَّأْبيد) נדחתה על ידי המדקדקים, ו-لَنْ يُسافِرَ اليَوْمَ הוא “הוא לא ייסע היום” רגיל. הוא לעולם לא לוקח سَـ או سَوْفَ לפניו.

7. בטקסט בלי סימני תנועה, המילית היא העדות היחידה. لَمْ يَكْتُبْ ו-لَنْ يَكْتُبَ נבדלים בתנועה על האות האחרונה, והתנועה הזו בלתי נראית בכתב ערבי רגיל. שניהם מופיעים כ-لم يكتب / لن يكتب. לכן כשקוראים, אל תחפשו את הזמן בפועל — קראו את המילית: م פירושו עבר, ن פירושו עתיד. רק שתי מחלקות פעלים מדליפות את ההבדל לעיצורים עצמם: פעלים חלולים (لم يقل מול لن يقول) ופעלים לקויים (لم يمش מול لن يمشي), שבהם הג’זם כורת אות שהסוביונקטיב שומר.

8. لَيْسَ — השולל של המשפט בלי פועל, עם נשוא مَنْصوب. ל-جُمْلَة اسْمِيَّة אין פועל ש-لا יוכל להיצמד אליו, לכן لَيْسَ מספק אחד. הוא לוקח את ה-مُبْتَدَأ הישן כ-اسْم שלו (עדיין مَرْفوع) והופך את ה-خَبَر ל-مَنْصوب:

الجَوُّ جَميلٌ. -> لَيْسَ الجَوُّ جَميلًا.

החלופה עם بِـ עודף נפוצה ותקנית לגמרי; ה-بِـ אז שולט בנשוא, לכן הוא מופיע בגניטיב והמשמעות לא משתנה: لَيْسَ الأَمْرُ بِسَهْلٍ = لَيْسَ الأَمْرُ سَهْلًا. שימו לב למסגרות הבנויות עליו: لَيْسَ مِنَ السَّهْلِ أَنْ نَتَّفِقَ “אי אפשר להסכים בקלות”, لَيْسَ هُناكَ ما يَدْعو لِلْقَلَقِ “אין מה לדאוג”. ואם הנשוא הוא شِبْه جُمْلَة אין בכלל מה לשים באקוזטיב: لَيْسَ عِنْدي وَقْتٌ — وَقْتٌ הוא הנושא המאוחר, לא הנשוא.

9. لَيْسَ נוטה בגופים, ואין לו עבר. لَسْتُ، لَسْنا، لَيْسوا, ושאר הטבלה למטה. הוא בצורת פועל עבר אבל פירושו הווה. לעבר שואלים את كانَ: ما كانَ مُدَرِّسًا / لَمْ يَكُنْ مُدَرِّسًا, הנשוא עדיין مَنْصوب. לעתיד: لَنْ يَكونَ مُدَرِّسًا.

10. غَيْر שולל מילה, לא משפט. غَيْر הוא שם שפירושו “זולת”, והוא בונה סמיכות (إِضافَة), לכן המילה מאחוריו היא مَجْرور וקפואה שם: غَيْرُ مُمْكِنٍ، إِجْراءٌ غَيْرُ قانونِيٍّ، مَعْلوماتٌ غَيْرُ دَقيقَةٍ. غَيْر עצמו נוטה ביחסות לפי המשבצת שלו: هٰذا غَيْرُ مُمْكِنٍ / في وَقْتٍ غَيْرِ مُناسِبٍ / قَرَأْتُ تَقْريرًا غَيْرَ مُفيدٍ. כשהוא נסמך לשם מיודע הוא מתאר דבר מיודע: الدُّوَلُ غَيْرُ الأَعْضاءِ “המדינות שאינן חברות”. במקום שהאנגלית מדביקה “un-”، “in-” או “non-”, غَيْر הוא בדרך כלל מה שהערבית מושיטה יד אליו — אף ש-عَدَم למטה, ותחילית ה-لا-, מכסים חלק מאותה קרקע.

11. عَدَم + مَصْدَر — איך פרוזה מודרנית שוללת אירוע. عَدَمٌ הוא שם, “היעדר, אי-קיום”. שמים מסדר (مَصْدَر) (שיעור 54) מאחוריו בסמיכות (إِضافَة) ושללתם את האירוע בלי לנטות שום דבר בגופים: عَدَمُ الالْتِزامِ “אי-ציות”, عَدَمُ الاسْتِقْرارِ “אי-יציבות”, عَدَمُ تَوَفُّرِ البَياناتِ “אי-זמינות הנתונים”. זה חשוב כי הערבית מעדיפה צירופי שם בדיוק במקום שהאנגלית מעדיפה פסוקיות, והמשבצות שדורשות שם — אחרי מילת יחס מעל הכול — לא יכולות לקחת פועל שלול ישירות:

• بِسَبَبِ عَدَمِ تَوَفُّرِ البَياناتِ — “כי הנתונים לא היו זמינים”.
• في حالَةِ عَدَمِ الدَّفْعِ — “במקרה של אי-תשלום”.
• أَعْلَنَتِ الوِزارَةُ عَدَمَ وُجودِ خَطَرٍ — “המשרד הודיע שאין סכנה”.

הכלל הברזל האחד: عَدَم לוקח مَصْدَر, לעולם לא פועל. אם אי אפשר לנקוב ב-مَصْدَر, משתמשים בפסוקית פועל במקום (لِأَنَّ البَياناتِ لَمْ تَتَوَفَّرْ) במקום להמציא צורה.

12. لا النّافِيَةُ لِلْجِنْس — “אין … בכלל”. ה-لا הזה שולל קטגוריה שלמה, לא מופע אחד. השם שלו חייב להיות לא מיודע, חייב לבוא אחריו מיד, והוא مَبْنِيٌّ عَلى الفَتْح — פתחה חשופה בלי תנווין ובלי ال:

لا شَكَّ، لا بَأْسَ، لا مانِعَ، لا بُدَّ، لا أَحَدَ، لا شَيْءَ، لا فائِدَةَ، لا مَجالَ.

התנווין החסר הוא כל הסימן הנראה, וזה מה שלומדים משמיטים. הנשוא בדרך כלל פשוט מושמט — لا شَكَّ הוא משפט שלם — או ממשיכים ב-أَنَّ או במילת יחס: لا شَكَّ أَنَّ الوَضْعَ تَغَيَّرَ، لا بُدَّ مِنْ إِصْلاحٍ، لا عَلاقَةَ لَهُ بِالمَوْضوعِ، لا أَحَدَ في المَكْتَبِ. אם השם עצמו נסמך הוא מפסיק להיות مَبْنِيّ ולוקח אקוזטיב רגיל: لا رَجُلَ في الغُرْفَةِ אבל لا طالِبَ عِلْمٍ يَكْرَهُ القِراءَةَ.

בנפרד, הערבית המודרנית משתמשת גם ב-لا כתחילית על שמות עצם ושמות תואר ניסבה, כמו שהאנגלית משתמשת ב-”non-”: اللاعُنْفُ “אי-אלימות”, اللامَرْكَزِيَّةُ “ביזור”, جِهازٌ لاسِلْكِيٌّ “מכשיר אלחוטי” — מזהים כאוצר מילים; זו תצורת מילה, לא משבצת במערכת למעלה.

13. لَمْ يَعُدْ “כבר לא” ו-ما زالَ / لا يَزالُ “עדיין”. عادَ يَعودُ “לחזור” הופך לפועל עזר של חדלה: لَمْ يَعُدْ + פועל مُضارِع, או + שם, פירושו “כבר לא”. זה פועל חלול, לכן הג’זם מקצר: لَمْ أَعُدْ، لَمْ نَعُدْ، لَمْ تَعُدْ، لَمْ يَعودوا. لَمْ يَعُدْ يَعْمَلُ هُنا “הוא כבר לא עובד כאן”، لَمْ تَعُدْ هُناكَ حاجَةٌ إِلى ذٰلِكَ “כבר אין צורך בזה”. ما عادَ אומר אותו דבר.

תמונת הראי שלו היא ما زالَ, אחת מאחיות كانَ (שיעור 43): שולל ועוד “לחדול”, לכן הכול אומר “עדיין”, והנשוא שלו مَنْصوب — ما زالَ الوَضْعُ صَعْبًا. הזיווג קבוע: ما הולך עם העבר زالَ, لا הולך עם ההווה يَزالُ. لا يَزالُ البَحْثُ مُسْتَمِرًّا. لا زالَ קיים, אבל כמשאלה — لا زِلْتَ بِخَيْرٍ “שתהיה תמיד בטוב” — לא כ”עדיין”.

14. قَطُّ מסתכל אחורה, أَبَدًا מסתכל קדימה. שניהם מתורגמים “לעולם לא”, ואי אפשר להחליף ביניהם. قَطُّ נצמד רק לעבר שלול: ما زُرْتُ اليابانَ قَطُّ / لَمْ أَزُرِ اليابانَ قَطُّ “מעולם לא ביקרתי ביפן”. أَبَدًا נצמד לעתיד או להווה פתוח: لَنْ أَنْسى هٰذا أَبَدًا “לעולם לא אשכח את זה”. ו-بَعْدُ, “עוד”, נצמד ל-لَمْ: لَمْ يَصِلْ بَعْدُ. הוא مَبْنِيٌّ عَلى الضَّمّ — הדמה אינה סיומת יחסה ולעולם לא משתנה.

15. זה לא נושא השיעור הזה. ל-ما ול-لا יש חיים מחוץ לשלילה — ה-ما של הזיקה, ה-لا שעונה על שאלה, ה-ما שלא אומר כלום אחרי מילית אחרת. אלה שיעור 68; קריאת ההתפעלות ما أَجْمَلَ היא שיעור 64, הבא. כאן כל ما וכל لا הם שולל פשוט.

צורות ותבניות

המערכת בטבלה אחת. זה הדף לשנן.

פועל אחד דרך השוללים הפועליים. קוראים כל שורה לרוחב; שתי השורות האחרונות הן אלה שבהן لَمْ ו-لَنْ מפיקים צורת פועל זהה.

لَيْسَ בנטיית הגופים. הזוגיים لَسْتُما، لَيْسا، لَيْسَتا הושמטו; הם הולכים בדיוק אחרי תבנית העבר של שיעור 18.

שלושת ההתקנים השמניים זה לצד זה.

דוגמאות

טעויות נפוצות

• لَمْ أَذْهَبُ -> لَمْ أَذْهَبْ — لَمْ דורש مَجْزوم. הדמה של ה-مُضارِع הרגיל חייבת לרדת; סוכון בא במקומה.
• لَنْ أَذْهَبْ -> لَنْ أَذْهَبَ — טעות הראי. لَنْ דורש مَنْصوب, פתחה. מתרגלים את הזוג יחד: لَمْ أَذْهَبْ / لَنْ أَذْهَبَ.
• لَيْسَ الجَوُّ جَميلٌ -> لَيْسَ الجَوُّ جَميلًا — لَيْسَ משאיר את ה-اسْم שלו مَرْفوع ושם את ה-خَبَر שלו مَنْصوب. תנווין הפתחה נשמע גם בהפסק, לכן את זה שומעים.
• أَنا لَيْسَ مُتَأَكِّدًا -> لَسْتُ مُتَأَكِّدًا — لَيْسَ חייב להטות בגופים כמו פועל עבר. لَيْسَ שלא השתנה עם נושא בגוף ראשון או בנקבה פשוט אינו ערבית.
• لا شَكٌّ -> لا شَكَّ — השם אחרי لا النّافِيَة لِلْجِنْس הוא مَبْنِيٌّ عَلى الفَتْح ומאבד את התנווין לגמרי. אותו דבר ל-لا بَأْسَ، لا مانِعَ، لا أَحَدَ.
• غَيْرُ مُمْكِنٌ -> غَيْرُ مُمْكِنٍ — غَيْر הוא שם בראש סמיכות (إِضافَة), לכן מה שבא אחריו הוא مُضاف إِلَيْه ולכן مَجْرور, תהיה יחסת غَيْر עצמו אשר תהיה.
• بِسَبَبِ عَدَمِ تَتَوَفَّرُ البَياناتُ -> بِسَبَبِ عَدَمِ تَوَفُّرِ البَياناتِ — عَدَم סומך مَصْدَر, לעולם לא פועל נוטה בגופים. אם ה-مَصْدَر לא יבוא, כותבים מחדש עם פסוקית.
• لا يَعودُ يَسْكُنُ هُنا -> لَمْ يَعُدْ يَسْكُنُ هُنا — “כבר לא” נבנה על ה-عادَ השלול, והצורה התקנית היא הג’זם لَمْ يَعُدْ, בלי תנועת החלול.
• لا زالَ الوَضْعُ صَعْبًا -> لا يَزالُ الوَضْعُ صَعْبًا / ما زالَ الوَضْعُ صَعْبًا — החצאים קבועים: ما עם העבר زالَ, لا עם ההווה يَزالُ. לערבב אותם היא הפליטה הנפוצה ביותר בזוג הזה.
• لَنْ أَنْساهُ قَطُّ -> لَنْ أَنْساهُ أَبَدًا — قَطُّ בא רק אחרי עבר שלול. לכל דבר עתידי או פתוח המילה היא أَبَدًا.

טיפים

• לומדים את הטבלה הראשית כסט של זוגות, לא כרשימה: لا/مَرْفوع، لَمْ/مَجْزوم، لَنْ/مَنْصوب، لَيْسَ/خَبَر مَنْصوب، غَيْر وعَدَم/مَجْرور، لا الجِنْس/فَتْحة بِلا تَنْوين. הסיומת היא הטיפ לזכירה; המשמעות הולכת אחריה.
• כשקוראים, לוקחים את הזמן מהמילית, לעולם לא מהפועל: لم = עבר, لن = עתיד, והפועל מאחורי שניהם הוא مُضارِع כך או כך.
• בדיקה עצמית של שלוש שניות לפני ששוללים: יש פועל? אם לא, צריך لَيْسَ, غَيْر, عَدَم או لا الجِنْس. אם כן, איזה זמן? — ואז בוחרים מ-لا / ما / لَمْ / لَنْ.
• כשרוצים להישמע כמו העיתונות, מחפשים את השם: “כי הם לא נכחו” הופך ל-بِسَبَبِ عَدَمِ حُضورِهِمْ, לא לפסוקית פועל שלולה. הופכים חמישה פעלים שלולים ביום ל-عَدَم + مَصْدَر.
• מתייחסים ל-لا النّافِيَة لِلْجِنْس כאל אוצר מילים, לא כאל כלל פורה. לומדים لا شَكَّ، لا بُدَّ، لا بَأْسَ، لا مانِعَ، لا أَحَدَ، لا شَيْءَ כצירופים שלמים ותקבלו את התנווין החסר נכון מאליו.
• שומרים את ما + الماضي כמוצא חירום. אם הג’זם של פועל מסורבל נוטש אתכם באמצע משפט, ما ועוד פועל העבר שכבר יודעים הוא ערבית נכונה, לא קיצור דרך.
• שני תוארי פועל, שני כיוונים: قَطُّ אחורה, أَبَدًا קדימה, ו-بَعْدُ עם لَمْ.
• אל תרדפו עדיין אחרי השימושים המהודרים של ما ו-لا — אלה שבהם שלילה היא בעצם הדגשה או התפעלות. הם שיעורים 64 ו-68, והם מובנים רק כשהמערכת הפשוטה כאן אוטומטית.