בקצרה

הערבית רצה על שתי צורות פועל: الماضي למה שקרה ו-المُضارِع למה שקורה. אין צורה שלישית ל”כבר עשה”, “כבר יעשה”, “היה רגיל לעשות” או “עשוי לעשות”. הערבית בונה אותן כמו שהאנגלית בונה “had gone” — משתי מילים — ובונה אותן מחלקים שכבר יש לכם: كانَ ואחיותיה (שיעורים 32 ו-43), העתיד سَـ (שיעור 24), ומילית קטנה אחת שחדשה כאן: قَدْ.

שווה לפגוש את قَدْ לבדו קודם, כי את המשמעות שלו מחליט הפועל מאחוריו. לפני פועל עבר הוא סוגר את הפעולה — قَدْ وَصَلَ, “הגיע, זה נעשה”. לפני פועל הווה הוא עושה את ההפך ופוער אותה — قَدْ يَصِلُ, “עשוי להגיע”. מילית אחת, שתי קריאות, והדבר היחיד שמבדיל ביניהן הוא צורת המילה הבאה. לומדים את הזוג הזה, מוסיפים كانَ מלפנים, וכל זמן מורכב בשפה הוא עבודת הרכבה.

הכלל

1. قَدْ + الماضي: הפעולה שלמה. שמים قَدْ מיד לפני פועל עבר ומסמנים את האירוע כנעשה, ובדרך כלל כעדיין רלוונטי עכשיו — הקרוב ביותר באנגלית הוא ה-present perfect, לעיתים קרובות עם “already” או “just”:

قَدْ وَصَلَ القِطارُ. — הרכבת הגיעה. / قَدْ قَرَأْتُ الرِّسالَةَ. — כבר קראתי את המכתב.

وَصَلَ القِطارُ חשוף אינו שגוי; הוא פשוט מדווח. قَدْ מוסיף את תחושת העובדה שהושלמה. המילית עצמה לעולם לא משתנה — בלי מין, בלי מספר, בלי גוף. היא תמיד قَدْ, עם סוכון על ה-د, ואינה לוקחת שום סיומת.

פרט כתיב אחד: אם הפועל מתחיל ב-هَمْزة الوَصْل — ה-ا החשוף של اِنْتَهى، اِسْتَقالَ ובני דפוסם — שני סוכונים היו מתנגשים, לכן ה-د שואל כסרה: قَدْ + اِنْتَهى → قَدِ انْتَهى الاجْتِماعُ. וכך גם قَدِ اسْتَقالَ الوَزيرُ، قَدِ اتَّفَقوا عَلَى المَوْعِدِ.

2. لَقَدْ הוא قَدْ עם הווליום למעלה. מדביקים את لام التَّوْكيد, “لـ של ההדגשה”, ומקבלים لَقَدْ — נכתב כמילה אחת, עומד בראש הפסוקית שלו (وَ מקשר יכול לבוא לפניו: وَلَقَدْ), ובערבית מודרנית בשימוש עם الماضي. הוא טוען נגד ספק: “באמת עברתי”, “הוא בהחלט כבר”.

لَقَدْ نَجَحْتُ في الامْتِحانِ. — באמת עברתי את המבחן.

תרגמו בהדגשה ולא במילה נוספת; האנגלית עושה את אותה עבודה בלחיצה על “did”, והעברית ב”באמת” או בהבלטת הפועל. הפרוזה המודרנית לא כותבת لَقَدْ يَفْعَلُ — ברגע ש-مُضارِع בא אחריו, משמיטים את لَـ והמשמעות משתנה לאפשרות (כלל 3). (הערבית הקלאסית כן שמה لَقَدْ לפני مُضارِع בטענות מדגישות; השימוש הזה אינו נוכחי, לכן מזהים ולא מייצרים בעצמכם.)

3. قَدْ + المُضارِع المَرْفوع: אפשרות. אותה מילית לפני פועל הווה אומרת “עשוי, אולי, ייתכן” — בערך מה ש-رُبَّما עושה עם משפט שלם:

قَدْ يَصِلُ المُديرُ غَدًا. — המנהל עשוי להגיע מחר.

שני דברים להחזיק. ראשית, הפועל נשאר مَرْفوع עם הדמה הרגילה שלו: قَدْ אינו ناصِب (שיעור 33) ואינו جازِم (שיעור 35), לכן يَصِلُ, לעולם לא *يَصِلَ ולעולם לא *يَصِلْ. שנית, כדי לשלול את האפשרות משאירים את قَدْ ושוללים את הפועל עצמו: قَدْ لا يَصِلُ في الوَقْتِ المُحَدَّدِ, “הוא עשוי לא להגיע בזמן”.

קריאה שנייה חלשה יותר קיימת: במשפט כללי, قَدْ + مُضارِع יכול לומר “לפעמים” — قَدْ يَتَأَخَّرُ القِطارُ في الشِّتاءِ. מזהים אותה; מייצרים את קריאת האפשרות.

4. قَدْ מודבק לפועל שלו, ולעולם אינו נשלל בעצמו. שום דבר לא יכול לעמוד בין قَدْ לפועל — לא נושא, לא תואר הפועל, לא מושא. אם הנושא הוא שם עצם הוא בא אחרי הפועל כרגיל: قَدْ نَجَحَ الطّالِبُ, לא *قَدِ الطّالِبُ نَجَحَ. ושום מילית שלילה לא נצמדת ל-قَدْ עצמו: *لَمْ قَدْ، *ما قَدْ يَصِلُ، *قَدْ لَمْ כולם בלתי אפשריים. השלילה של قَدْ وَصَلَ היא פשוט لَمْ يَصِلْ או ما وَصَلَ (שיעור 37) — המילית נושרת יחד עם המשמעות החיובית שנשאה. (قَدْ لا يَصِلُ בכלל 3 אינו חריג: שם لا שולל את האירוע בתוך אפשרות ש-قَدْ עדיין טוען.)

5. הזמן המורכב: كانَ נושא את הזמן, הפועל השני נושא את סוג הפעולה. מהכאן והלאה זה מבנה אחד. צורה של كانَ (או אחת מאחיותיה) לוקחת משפט פועלי שלם כ-خَبَر שלה — שיעור 43 כלל 11 — ולפסוקית הזו אין סיומת יחסה לדאוג לה. אז יש רק שתי שאלות לענות, ושתי מילים שונות עונות עליהן:

• מתי? — מחליט كانَ: كانَ עבר, يَكونُ / سَيَكونُ הווה או עתיד.
• איזה סוג פעולה? — מחליט הפועל השני: مُضارِع = נמשך או הרגלי, قَدْ + ماضٍ = כבר שלם, سَـ + مُضارِع = עדיין לפנינו.

מצליבים את שני הצירים ומקבלים את כל הרשת בפרק הצורות למטה. שום סיומות חדשות לא מופיעות בשום מקום בה.

6. كانَ + مُضارِع = “היה רגיל / היה עושה”. בניתם את זה בשיעור 32 וזו השורה הראשונה ברשת: كانَ يَدْرُسُ מכסה את שתי הקריאות באנגלית, ההרגל והפעולה בעיצומה, וההקשר מפריד ביניהן. كُنّا نَسْكُنُ قُرْبَ البَحْرِ — “גרנו ליד הים”.

7. كانَ قَدْ + ماضٍ = “כבר עשה (לפני משהו בעבר)”. זה העבר המוקדם: אירוע שנגמר לפני אירוע עבר אחר. كانَ ממקם אתכם בעבר; قَدْ + ماضٍ אומר שהפעולה כבר הסתיימה כשהגעתם לשם:

وَصَلْتُ مُتَأَخِّرًا، فَكانَ المُحاضِرُ قَدْ بَدَأَ دَرْسَهُ. — הגעתי באיחור, לכן המרצה כבר התחיל את השיעור.

בערבית כתובה מודרנית قَدْ אינו קישוט כאן: זה מה שמסמן את שני פעלים העבר כזמן אחד ולא כשתי קביעות נפרדות. כותבים كانَ قَدْ خَرَجَ. كانَ خَرَجَ חשוף אינו בלתי אפשרי — טקסטים ישנים משמיטים את قَدْ בחופשיות והפרוזה המודרנית עושה זאת מדי פעם — אבל זה נדיר מספיק להיקרא כהחלקה, לכן משאירים את המילית. גם הסדר קבוע — قَدْ יושב בין שני הפעלים. قَدْ كانَ الأَمْرُ صَعْبًا הוא משפט אחר: שם قَدْ מדגיש את كانَ עצמו (כלל 1), ואין פועל שני כלל.

8. سَيَكونُ قَدْ + ماضٍ = “כבר יעשה”. מזיזים את كانَ לעתיד ואותו قَدْ + ماضٍ יושב עכשיו לפני נקודה לפניכם: سَيَكونُ الضُّيوفُ قَدْ وَصَلوا قَبْلَ الغُروبِ. ה-مُضارِع يَكونُ מופיע גם תחת أَنْ, שם הוא הולך مَنْصوب (שיעור 34) והכול מביע היסק ולא זמן: لا بُدَّ أَنْ يَكونَ قَدْ نَسِيَ المَوْعِدَ, “הוא בטח שכח את התור”. התבנית האחת הזו מכסה את האנגלית “must have / may have done”.

9. كانَ سَـ + مُضارِع = “היה עומד לעשות”. משאירים את كانَ בעבר ומוסרים לפועל השני את תחילית העתיד, ומקבלים כוונה שלא יצאה לפועל: كانَ سَيُسافِرُ إِلى تونِسَ، لٰكِنَّهُ مَرِضَ. שימו לב איפה ה-سَـ יושב — על ה-مُضارِع, תמיד. *سَكانَ אינה מילה.

10. ما زالَ / لا يَزالُ + مُضارِع = “עדיין עושה”. שיעור 43 נתן לכם את אלה עם נשוא של מילה אחת (ما زالَ الطَّريقُ مُغْلَقًا). עם פועל הן מביעות פעולה נמשכת: ما زالَ يَعْمَلُ في الشَّرِكَةِ. שתי הצורות אומרות הווה; בוחרים לפי גוף — ما زِلْتُ أَنْتَظِرُ או لا أَزالُ أَنْتَظِرُ. ל”עדיין עשה” בעבר, עורמים كانَ מלפנים: كانَ لا يَزالُ يَعْمَلُ هُناكَ. ההפך הטבעי אינו ما زالَ שלול אלא פועל אחר: لَمْ يَعُدْ يَعْمَلُ هُناكَ, “הוא כבר לא עובד שם” — הג’זם של عادَ (שיעור 35) ועוד مُضارِع.

11. أَصْبَحَ / صارَ + مُضارِع = “הגיע לעשות, עכשיו עושה”. אחיות ה”התהוות” לוקחות פסוקית פועל באותה קלות כמו שם, ואז מסמנות כניסה למצב או להרגל: أَصْبَحْتُ أَفْهَمُ الأَخْبارَ بِالعَرَبِيَّةِ. השוו أَصْبَحْتُ مُهَنْدِسًا עם השם ה-مَنْصوب שלו (שיעור 43): מילה אחת לוקחת אקוזטיב, פסוקית לא לוקחת כלום.

12. שני הפעלים מתאימים, בכל פעם. كانَ הוא פועל אמיתי עם נושא אמיתי, וכך גם השני, לכן שניהם נושאים את הגוף: كُنْتُ أَدْرُسُ، كُنّا قَدْ دَرَسْنا، كانوا يَدْرُسونَ. אין *كانَ يَدْرُسونَ. החריג הנראה אינו חריג: כשנושא שם עצם עומד בין שני הפעלים, שיעור 19 חל על כל פועל בנפרד — كانَ קודם לנושא שלו ונשאר יחיד, הפועל השני בא אחריו ומתאים במלואו:

كانَ الطُّلّابُ يَنْتَظِرونَ أَمامَ البابِ. / كانَتِ الطّالِباتُ قَدْ خَرَجْنَ.

13. השלילה נוחתת על كانَ, לא על הפועל השני. כדי לשלול זמן מורכב שוללים את המילה הראשונה שלו, בדיוק כמו שלמדתם בשיעור 37, ושאר המבנה לא נגע: لَمْ يَكُنْ يَدْرُسُ “הוא לא היה רגיל ללמוד”, لَمْ يَكُنْ قَدْ وَصَلَ “הוא עוד לא היה הגיע”, لَنْ يَكونَ قَدْ وَصَلَ “הוא לא יהיה כבר הגיע”. قَدْ שורד בתוך لَمْ يَكُنْ قَدْ وَصَلَ, וכלל 4 אינו נשבר: لَمْ שולל את يَكُنْ, בעוד قَدْ נשאר רתוך לפועל שלו وَصَلَ.

14. זה לא נושא השיעור הזה. שלושה קרובים מוחזקים. وَ + قَدْ + ماضٍ תלוי על משפט (خَرَجَ وقَدْ حَمَلَ حَقيبَتَهُ) הוא פסוקית חאל ושייך עם الحال בשיעור 55. قَدْ לפני סביל — قَدْ كُتِبَتِ الرِّسالَةُ — מחכה לשיעור 52, שם הסביל נבנה. ו-لَوْ كانَ قَدْ فَعَلَ, ה”אם הוא היה עושה” הלא-ממשי, הוא שיעור 65. שלושתם ממחזרים את דקדוק השיעור הזה; אף אחד לא צריך כלל חדש.

צורות ותבניות

שלושת הפנים של قَدْ

הזמנים המורכבים

שני המורכבים הנפוצים ביותר דרך הגופים

הזוגיים ו-أَنْتُنَّ הושמטו רק כדי לשמור על הטבלה קצרה (كُنْتُما تَدْرُسانِ، كانا قَدْ دَرَسا، كُنْتُنَّ قَدْ دَرَسْتُنَّ). שום מורפולוגיה חדשה לא מופיעה בשום מקום בה — זה סט העבר של שיעור 18 עומד ליד סט ההווה של שיעור 14.

איך כל אחד נשלל

דוגמאות

טעויות נפוצות

• كانَ خَرَجَ قَبْلَ وُصولي. -> كانَ قَدْ خَرَجَ قَبْلَ وُصولي. — שני פעלים עבר חשופים לא נקראים לבדם כזמן אחד. قَدْ הוא החיבור ביניהם, ובכתב מודרני הוא כמעט חובה.
• كانَ يَدْرُسونَ في المَكْتَبَةِ. -> كانوا يَدْرُسونَ في المَكْتَبَةِ. — שני הפעלים נושאים את הגוף. كانَ רשאי להישאר יחיד רק כשנושא שם עצם בא אחריו: كانَ الطُّلّابُ يَدْرُسونَ.
• قَدْ يَذْهَبَ إِلَى المَطارِ. -> قَدْ يَذْهَبُ إِلَى المَطارِ. — قَدْ אינו ناصِب. ה-مُضارِع אחריו שומר את הדמה ה-مَرْفوع הרגילה שלו, יהא מה ש-أَنْ ו-لَنْ עושים (שיעור 33).
• لَمْ قَدْ يَصِلْ. -> لَمْ يَصِلْ. — قَدْ עצמו לעולם אינו נשלל. כדי לשלול قَدْ وَصَلَ משמיטים את قَدْ ומשתמשים ב-لَمْ או ב-ما (שיעור 37); רק قَدْ لا + مُضارِع (כלל 3) שם שלילה אחרי قَدْ, ושם זה הפועל שנשלל.
• لَقَدْ يَنْجَحُ في الامْتِحانِ. -> لَقَدْ نَجَحَ في الامْتِحانِ. — لَقَدْ טוען עובדה ובערבית מודרנית הוא קודם ל-الماضي. ל-مُضارِع המילית היא قَدْ חשוף, והמשמעות נהיית “עשוי”.
• قَدِ الطّالِبُ نَجَحَ. -> قَدْ نَجَحَ الطّالِبُ. — שום דבר כלל לא בא בין قَدْ לפועל שלו; נושא השם בא אחרי הפועל כמו בכל جُمْلَة فِعْلِيَّة (שיעור 19).
• سَكانَ قَدْ وَصَلَ. -> سَيَكونُ قَدْ وَصَلَ. — ה-سَـ של העתיד נצמד רק ל-مُضارِع (שיעור 24). העתיד של كانَ הוא سَيَكونُ, לעולם לא תחילית על צורת העבר.
• ما زالَ عَمِلَ في الشَّرِكَةِ. -> ما زالَ يَعْمَلُ في الشَّرِكَةِ. — “עדיין עושה” הוא פעולה בעיצומה, לכן הפועל השני הוא مُضارِع. ما زالَ ועוד פועל עבר לא אומר כלום.
• كانَتْ قَدْ وَصَلوا مُتَأَخِّرينَ. -> كانوا قَدْ وَصَلوا مُتَأَخِّرينَ. — גם كانَ מתאים עם הנושא שלו. אי-התאם בין שני הפעלים הוא ההחלקה הנפוצה ביותר במבנה הזה.
• كانَ قَدْ يَخْرُجُ كُلَّ مَساءٍ. -> كانَ يَخْرُجُ كُلَّ مَساءٍ. — قَدْ שייך עם פועל העבר בתוך كانَ. עם مُضارِع הוא לא מייצר כלום שמיש; ההרגל צריך كانَ + مُضارِع לבדם.

טיפים

• לפני שמתרגמים قَدْ, מסתכלים על המילה הבאה, לא על قَدْ. פועל עבר מאחוריו אומר ודאות, פועל הווה אומר ספק. הרפלקס האחד הזה מטפל בתשעים אחוז מהמילית.
• מחזיקים את הזמנים המורכבים כשני תפקידים: كانَ אומר מתי, הפועל השני אומר איזה סוג. לא משננים תשעה ניבים, מצליבים שתי רשימות קצרות.
• אומרים את המורכבים בני שלוש המילים כגוש אחד — كانَقَدْخَرَجَ، سَيَكونُقَدْوَصَلَ — כדי ש-قَدْ לעולם לא יישאר בחוץ תחת לחץ. זה החלק שלומדים משמיטים.
• لَقَدْ היא מילה אחת, היא פותחת את הפסוקית שלה (רק وَ מקשר יכול לבוא לפניה), ובערבית מודרנית היא לוקחת الماضي. אם אפשר לשים “באמת” בעברית (שילמתי, ממש שילמתי), لَقَدْ מתאים.
• דפוס רגיל נותן לכם قد בלי תנועות כלל, לכן הפועל שאחריו הוא האות היחידה שלכם
  • הכישור שמדריך ההגייה מתרגל: قد وصل הוא “הגיע”, قد يصل הוא “עשוי להגיע”. קוראים את הפועל, אחר כך את המילית.
• אוספים كانَ قَدْ מכל דיווח חדשות — פרוזת סיפור רצה עליו, והעתקת משפטים אמיתיים מקבעת את סדר המילים מהר יותר מתרגילים.
• השאירו שלושה קרובים במנוחה לעת עתה: وقَدْ בפסוקית حال (שיעור 55), قَدْ עם פועל סביל (שיעור 52), ו-لَوْ كانَ قَدْ לתנאי עבר לא-ממשיים (שיעור 65).