בקצרה

האנגלית מציינת כמות במילות תפקוד קטנות לפני השם: “all the students”, “every student”, “most people”, “both men”. בערבית כמעט אין כאלה. במקומן יש קומץ שמות עצם רגילים שמשמעותם “כללות”, “חלק מ-”, “החלק הגדול מ-”, והם לוקחים את השם שהם מודדים כסומך של סמיכות (إِضافَة). كُلُّ الطُّلّابِ הוא, מילה במילה, “כללות-התלמידים”. התובנה הזו עושה את כל הקבוצה לניתנת לחיזוי: בלי תווית על מילת הכמות, גניטיב על השם, ומילת הכמות לבדה נושאת את היחסה שהמשפט מוסר לה. גם העברית קרובה לערבית כאן: “כל התלמידים”, “כל תלמיד” הם סמיכות, לא מילות תפקוד כמו באנגלית.

החצי השני של השיעור הוא מה שקורה כשהסמיכויות מתארכות. כי מילות כמות הן עצמן נסמכים, שרשרות של שלושה וארבעה שמות עצם רגילות לגמרי בכתב: كُلُّ طُلّابِ مَدْرَسَةِ القَرْيَةِ. שרשרת ארוכה אינה מבנה חדש — אלה כללי שיעור 20 בכל חיבור — אבל שני דברים דורשים תכנון: ממה כל מילה שאינה אחרונה צריכה לוותר, ואיפה שם תואר יכול לעמוד אחרי שהשרשרת סגרה את האמצע.

הכלל

1. كُلّ הוא שם עצם, ומה שבא אחריו מחליט את המשמעות. שלוש תבניות, שלושה מובנים; למדו אותן כשלושה פריטים נפרדים, לא כמילה אחת עם משמעות מעורפלת:

• كُلُّ + רבים מיודע = כל: كُلُّ الطُّلّابِ — כל התלמידים.
• كُلُّ + יחיד לא מיודע = כל, כל אחד: كُلُّ طالِبٍ — כל תלמיד.
• كُلُّ + יחיד מיודע = כולו, כולו של: كُلُّ اليَوْمِ — כל היום.

בשלושתם كُلّ הוא הנסמך (مُضاف): הוא אף פעם לא מקבל الـ ואף פעם לא מקבל תנווין, והשם אחריו הוא בגניטיב (مَجْرور). היחסה על كُلّ עצמו חופשית ובאה מהמשפט: هٰذا كُلُّ ما عِنْدي (נשוא), قَرَأْتُ كُلَّ الكِتابِ (מושא), في كُلِّ بَيْتٍ (אחרי מילת יחס).

הערת שוליים אחת: כשמוותרים על הסומך כי הוא מובן מאליו, كُلّ מקבל תנווין במקומו — كُلٌّ يَعْمَلُ بِطَريقَتِهِ (כל אחד עובד בדרכו). זו הפעם היחידה שרואים תנווין על המילה הזו.

2. ההתאם הולך אחרי התבנית שבחרתם.

• עם كُلُّ طالِبٍ, הכול במורד הזרם הוא יחיד: كُلُّ طالِبٍ يَحْمِلُ بِطاقَتَهُ — כל תלמיד נושא את הכרטיס שלו. לא يَحْمِلونَ, לא بِطاقاتِهِمْ.
• עם كُلُّ الطُّلّابِ, פועל שבא ראשון נשאר יחיד, כי הנושא שלו (فاعِل) הוא كُلُّ: حَضَرَ كُلُّ الطُّلّابِ. כשהצירוף בא ראשון והפועל אחריו, הערבית הולכת בדרך כלל לפי המשמעות: كُلُّ الطُّلّابِ حَضَروا.
• עם ריבוי לא-תבוני, שיעור 11 עדיין שולט: كُلُّ المُدُنِ جَميلَةٌ — יחיד נקבה, יהא הכמת אשר יהא.

3. תבנית החיזוק: الطُّلّابُ كُلُّهُمْ. אותן מילים יכולות לבוא אחרי השם במקום לפניו, בצורת קבע: השם, אחר כך كُلّ שנושא את אותה היחסה של השם, אחר כך כינוי חבור שמתאים לשם.

• الطُّلّابُ كُلُّهُمْ نَجَحوا. / رَأَيْتُ الطُّلّابَ كُلَّهُمْ. / تَحَدَّثْتُ مَعَ الطُّلّابِ كُلِّهِمْ.
• قَرَأْتُ الكُتُبَ كُلَّها. — ריבוי לא-תבוני, לכן הכינוי הוא ـها.

זה חיזוק — פורמלית التَّوْكيد, ששיעור 58 נותן לו שם ומערכת. קחו את התבנית עכשיו ואת התווית אחר כך. جَميعُ עובד באותו אופן (الطُّلّابُ جَميعُهُمْ), ו-جَميعًا קיים גם כתואר הפועל באקוזטיב פשוט: حَضَرَ الطُّلّابُ جَميعًا.

4. משפחת הסמיכות: بَعْضُ، مُعْظَمُ، جَميعُ، أَغْلَبُ. כל הארבעה מתנהגים בדיוק כמו كُلّ — נסמך חשוף, שם מיודע בגניטיב, בלי مِنْ:

• بَعْضُ الطُّلّابِ — חלק מהתלמידים; بَعْضُ الوَقْتِ — חלק מהזמן.
• مُعْظَمُ النّاسِ — רוב האנשים; أَغْلَبُ الشَّرِكاتِ — רוב החברות.
• جَميعُ المَوادِّ — כל המקצועות (كُلّ רשמי יותר, בלי קריאה של “כל אחד”).

ההתאם שלהם מעתיק את כלל 2: כל אחד הוא דקדוקית שם עצם זכר יחיד, לכן פועל לפניהם הוא יחיד (يَعْمَلُ مُعْظَمُ السُّكّانِ في المَصْنَعِ) בעוד פועל אחריהם הולך לפי המשמעות (مُعْظَمُ السُّكّانِ يَعْمَلونَ في المَصْنَعِ), וריבוי לא-תבוני בתוך הסמיכות מושך את הנשוא ליחיד נקבה: مُعْظَمُ الشَّرِكاتِ صَغيرَةٌ.

5. משפחת مِنْ: كَثيرٌ مِنَ، قَليلٌ مِنَ، عَدَدٌ مِنَ. במובן הכמות הזה אלה אינם נסמכים. הם שמות עצם רגילים לא מיודעים, הם שומרים את התנווין, והם מגיעים לשם הנמדד דרך מילת היחס مِنْ:

• كَثيرٌ مِنَ الطُّلّابِ — רבים מהתלמידים.
• قَليلٌ مِنَ الوَقْتِ — מעט מהזמן.
• عَدَدٌ مِنَ الزُّوّارِ — מספר מהמבקרים.

בהיותם שמות חופשיים, הם נוטים ביחסות כרגיל, תנווין וכל השאר: رَأَيْتُ عَدَدًا مِنَ الزُّوّارِ. הם גם מקבלים שם תואר משלהם, בדיוק איפה שהאנגלית שמה אותו — عَدَدٌ كَبيرٌ مِنَ الزُّوّارِ — וזה מה שמשפחת הסמיכות לא יכולה לעשות, כי שום דבר לא עומד בין מילת כמות לשם שלה. הפרוזה המודרנית שמה לעיתים קרובות الـ על המילה הראשונה במקום (الكَثيرُ مِنَ النّاسِ), וזה בסדר; לערבב את שתי המשפחות אסור. משמיטים את مِنْ ומקבלים סמיכות אמיתית עם משמעות אחרת: عَدَدُ الطُّلّابِ הוא “מספר התלמידים”, ספירה, לא “כמה מהם”.

6. كِلا ו-كِلْتا: “שניהם”, ורק עם זוגי. كِلا לשני דברים זכריים, كِلْتا לשני דברים נקביים. מה שבא אחרי הוא זוגי מיודע בגניטיב או כינוי זוגי — שום דבר אחר:

• كِلا الرَّجُلَيْنِ، كِلا الطّالِبَيْنِ / كِلْتا الشَّرِكَتَيْنِ، كِلْتا الطّالِبَتَيْنِ.
• كِلاهُما / كِلْتاهُما — שניהם.

לפני שם עצם كِلا לעולם לא מחליף צורה. האליף הסופית נושאת את היחסה בסתר, בדיוק כמו השמות המקצורים (مَقْصور) של שיעור 41: جاءَ كِلا الرَّجُلَيْنِ / رَأَيْتُ كِلا الرَّجُلَيْنِ / مَعَ كِلا الرَّجُلَيْنِ — צורה אחת בשלושת התפקידים. עם כינוי חבור הוא נוטה כמו זוגי: كِلاهُما בנומינטיב, كِلَيْهِما באקוזטיב ובגניטיב (נקבה: كِلْتاهُما / كِلْتَيْهِما). צורת הכינוי היא איפה שתפגשו אותו הכי הרבה, אחרי שם זוגי כחיזוק: سَأَلْتُ الطَّبيبَيْنِ كِلَيْهِما.

התאם: התייחסו אל كِلا כאל זכר יחיד ואל كِلْتا כאל נקבה יחידה. كِلا الرَّجُلَيْنِ ناجِحٌ. كِلْتا الشَّرِكَتَيْنِ جَديدَةٌ.

7. שרשרות של שלושה ויותר. הסומך (مُضافٌ إِلَيْهِ) של זוג אחד יכול להיות הנסמך (مُضاف) של הבא, והשרשרת פשוט ממשיכה: مُديرُ مَدْرَسَةِ القَرْيَةِ — מנהל בית הספר של הכפר. קראו אותה מהמילה הראשונה, והוסיפו “של” בכל חיבור. שתי עובדות שולטות בכל שרשרת, יהא אורכה אשר יהא:

• כל איבר אחרי הראשון הוא مَجْرور. רק המילה הראשונה עונה למשפט החיצוני.
• כל איבר מלבד האחרון הוא נסמך (مُضاف), ולכן מתפשט: בלי الـ, בלי תנווין, ובלי הסיומת ن של הזוגי או של הריבוי השלם לזכר. مُعَلِّمونَ + المَدْرَسَةِ נותן مُعَلِّمو المَدْرَسَةِ, مُعَلِّمانِ נותן مُعَلِّما المَدْرَسَةِ (ו-مُعَلِّمَيْنِ נותן مُعَلِّمَيِ المَدْرَسَةِ). לריבוי השלם לנקבה ולריבויים השבורים אין ن לאבד והם רק משמיטים את התנווין: مُعَلِّماتُ المَدْرَسَةِ، كُتُبُ المَكْتَبَةِ — בעוד דיפטוט כמו مَدارِس, שמעולם לא היה לו תנווין לאבד, פשוט עומד חשוף: مَدارِسُ المَدينَةِ.

היידוע עדיין מגיע מהמילה האחרונה לבדה: مُديرُ مَدْرَسَةِ قَرْيَةٍ הוא “מנהל של בית ספר כפרי”. תווית אחת, בסוף, לכל השרשרת — ומילת כמות ננעלת מלפנים ועושה שרשרת של ארבעה איברים עם אותה תווית יחידה: كُلُّ طُلّابِ مَدْرَسَةِ القَرْيَةِ.

8. אסור להכניס דבר בין הנסמך (مُضاف) לסומך (مُضافٌ إِلَيْهِ). לא שם תואר, לא כינוי רומז, לא תואר הפועל. שתי המילים רתוכות, לכן כל מה שהיה יושב באמצע באנגלית ממתיין בתור אחרי שהשרשרת נגמרת. מכאן סדר מילים שמפתיע לומדים: هٰذِهِ سَيّارَةُ المُديرِ הוא משפט שלם, “זו מכונית המנהל”, וצירוף השם “מכונית המנהל הזאת” חייב לשים את הכינוי הרומז בסוף — سَيّارَةُ المُديرِ هٰذِهِ.

9. שם התואר בא אחרי כל השרשרת, והסיומות שלו אומרות מה הוא מתאר. שם תואר עדיין מציית לשיעור 8 — מין, מספר, יחסה, יידוע — לכן כשהוא נוחת בסוף שרשרת ההתאם שלו מצביע בדיוק על איבר אחד:

• سَيّارَةُ المُديرِ الجَديدَةُ — המכונית החדשה של המנהל (נקבה + נומינטיב = سَيّارَةُ).
• سَيّارَةُ المُديرِ الجَديدِ — המכונית של המנהל החדש (זכר + גניטיב = المُديرِ).

עם שלושה איברים יש שלושה מועמדים לראש: مُديرُ مَدْرَسَةِ القَرْيَةِ الجَديدُ הוא מנהל בית הספר החדש, בעוד مُديرُ مَدْرَسَةِ القَرْيَةِ الجَديدَةِ הוא הכפר החדש או בית הספר החדש — שניהם יחיד נקבה בגניטיב, לכן הסיומת לא יכולה להפריד ביניהם. כשמועמדים חולקים מין, מספר ויחסה, הערבית הולכת לפי המשמעות או הכותב מנסח מחדש עם מילת יחס (مُديرُ المَدْرَسَةِ في القَرْيَةِ الجَديدَةِ). שמות תואר ליותר מאיבר אחד יוצאים קודם-הקרוב: مُديرُ مَدْرَسَةِ القَرْيَةِ الكَبيرَةِ الجَديدُ.

10. האות ة נהגית כ-ت לפני האיבר הבא. את مَدْرَسَةِ القَرْيَةِ אומרים עם ت מלא — כמו ש-ة בכל מקום שהמילה אינה בהפסק, ונסמך (مُضاف) לעולם אינו בהפסק — אבל האות עדיין נכתבת ة, אף פעם לא משוכתבת כ-ت. היא משתתקת שוב רק בצורת ההפסק, ובשרשרת ארוכה האפקט חוזר בכל חיבור נקבי: مَكْتَبَةُ جامِعَةِ المَدينَةِ.

צורות ותבניות

מילות הכמות, עם הצורה שכל אחת דורשת וההתאם שהיא מפעילה:

קו החלוקה: שבע השורות הראשונות הן נסמכים של סמיכות (إِضافَة) (בלי תנווין, בלי مِنْ), וכך גם שתי האחרונות — كِلا ו-كِلْتا, רק מעל זוגי; שורות שמונה עד עשר הן שמות חופשיים (תנווין, ו-مِنْ חובה).

كِلا ו-كِلْتا בשלוש היחסות:

תבנית החיזוק — מילת הכמות מעתיקה את יחסת השם, הכינוי מעתיק את המין והמספר:

בונים שרשרת, חיבור אחרי חיבור — שימו לב ממה כל מילה שאינה אחרונה מוותרת:

איפה שם התואר נוחת, ועל מה הסיומות שלו מצביעות:

דוגמאות

טעויות נפוצות

• السَّيّارَةُ المُديرِ -> سَيّارَةُ المُديرِ — הנסמך של סמיכות משמיט את الـ לא משנה כמה היידוע באנגלית חזק; היידוע מגיע מהמילה האחרונה של השרשרת. גם בעברית התווית רק בסוף הסמיכות.
• الكُلُّ الطُّلّابِ -> كُلُّ الطُّلّابِ — מילת כמות היא נסמך (مُضاف), לכן גם היא מסרבת ל-الـ. (الكُلُّ קיים לבדו — الكُلُّ يَعْرِفُ ذٰلِكَ — אבל אף פעם לא לפני גניטיב.)
• كُلُّ الطّالِبِ يَحْمِلُ بِطاقَتَهُ -> كُلُّ طالِبٍ يَحْمِلُ بِطاقَتَهُ — “כל אחד” צריך יחיד לא מיודע. עם الـ הצירוף אומר “כל התלמיד כולו”.
• كَثيرُ الطُّلّابِ -> كَثيرٌ مِنَ الطُّلّابِ — كَثيرٌ، قَليلٌ، عَدَدٌ שומרים את התנווין וצריכים مِنْ. ככמתים הם אינם נסמכים — عَدَدُ الطُّلّابِ היא סמיכות תקינה לגמרי, אבל משמעותה “מספר התלמידים”.
• بَعْضٌ مِنَ الطُّلّابِ -> بَعْضُ الطُّلّابِ — והטעות ההפוכה: بَعْضُ، مُعْظَمُ، جَميعُ، أَغْلَبُ לוקחים את השם ישירות, בלי مِنْ ובלי תנווין.
• كِلا الرَّجُلانِ -> كِلا الرَّجُلَيْنِ — השם אחרי كِلا הוא הסומך של סמיכות, לכן הוא זוגי בגניטיב: الرَّجُلَيْنِ، الشَّرِكَتَيْنِ.
• رَأَيْتُ الرَّجُلَيْنِ كِلاهُما -> رَأَيْتُ الرَّجُلَيْنِ كِلَيْهِما — ברגע שכינוי חבור, كِلا נוטה כמו זוגי: كِلاهُما רק בנומינטיב.
• مُعَلِّمونَ المَدْرَسَةِ -> مُعَلِّمو المَدْرَسَةِ — הסיומת ن של הריבוי השלם לזכר (ושל הזוגי: مُعَلِّمانِ المَدْرَسَةِ -> مُعَلِّما المَدْرَسَةِ) נושרת לפני האיבר הבא.
• مُديرُ المَدْرَسَةِ القَرْيَةِ -> مُديرُ مَدْرَسَةِ القَرْيَةِ — בשרשרת רק המילה האחרונה שומרת الـ; כל מילת אמצע מתפשטת.
• سَيّارَةُ الجَديدَةُ المُديرِ -> سَيّارَةُ المُديرِ الجَديدَةُ — שום דבר לא בא בין שני האיברים; שם התואר ממתין עד שהשרשרת נגמרה.

טיפים

• שאלה אחת ממיינת את כל רשימת הכמתים: האם המילה נושאת תנווין לפני השם? كُلُّ، بَعْضُ، مُعْظَمُ، جَميعُ، أَغْلَبُ، كِلا לעולם לא, ולוקחים את השם ישירות; كَثيرٌ، قَليلٌ، عَدَدٌ תמיד כן, ומביאים مِنْ איתם.
• אמרו שרשרת בקול מהמילה הראשונה, והכניסו “של” בכל חיבור: مُديرُ — של — مَدْرَسَةِ — של — القَرْيَةِ. אם האנגלית צריכה “the” באמצע, הערבית עדיין לא — וגם העברית שמה את ה- רק בסוף הסמיכות.
• תרגלו את נשירת הסיומת ن עד שהיא אוטומטית. مُعَلِّمو ו-مُعَلِّما נראים שגויים לעין מתחיל, והם הסימן הכי נראה שהבנתם סמיכות.
• בכל פעם ששם תואר רוצה לשבת באמצע סמיכות, סיימו קודם את הסמיכות, אחר כך הצמידו את שם התואר ותנו לסיומות לעשות את ההצבעה.
• אם שני מועמדים לראש חולקים מין, מספר ויחסה, אל תסמכו על הסיומת שתבהיר — גם קורא יליד לא יכול. נסחו מחדש עם מילת יחס (في القَرْيَةِ) במקום.
• למדו את الطُّلّابُ كُلُّهُمْ כצורה קבועה משלושה חלקים: שם, אחר כך كُلّ באותה יחסה, אחר כך כינוי שמתאים לשם. התווית לזה באה בשיעור 58.
• התעלמו לעת עתה מהאקוזטיב שמציין כמות (اِمْتَلَأَ الكوبُ ماءً) — זה תמייז (التَّمْييز), שיעור 61. שום דבר בשיעור הזה לא שם פתחה על השם הנמדד.