בקצרה

שיעור 23 נתן לכם את لا להווה ואת لَيْسَ למשפט בלי פועל, והשאיר שני חורים בטבלה: “הוא לא כתב” ו”הוא לא יכתוב”. השיעור הזה ממלא אותם. לערבית יש כאן שלושה כלים, לא אחד: ما לפני פועל עבר שלא משתנה, لَمْ לפני הווה בג’זם, ו-لَنْ לפני הווה בסוביונקטיב. שניים משלושתם שוללים את העבר, ובמשפט רגיל כל אחד משניהם יספיק.

מה שעולה ללומדים הכי יקר אינו הרשימה אלא עובדה מוזרה אחת בתוכה: لَمْ שולל את העבר, ובכל זאת הפועל שהוא לוקח הוא مُضارِع. لَمْ يَكْتُبْ נראה כמו פועל בהווה ומשמעותו “הוא לא כתב” — המילית עצמה הופכת את הזמן אחורה. שימו את המשפט הזה בראש עכשיו, כי כל השאר בשיעור הוא סידור פרטים: איזו סיומת הפועל לובש אחרי لَمْ (סוכון, או אות חסרה) ואיזו אחרי لَنْ (פתחה). את שתי הצורות כבר בניתם בשיעורים 33 ו-35; כאן הן סוף סוף מקבלות תפקיד.

הכלל

1. הפיצול לשלוש. צורת פועל אחת לכל אחת; שתי הראשונות חולקות ביניהן את העבר:

• ما + الماضي — פועל העבר עומד בדיוק כמו שהוא: ما كَتَبَ “הוא לא כתב”.
• لَمْ + المُضارِعُ المَجْزوم — אותה משמעות, ברירת המחדל המודרנית: لَمْ يَكْتُبْ.
• لَنْ + المُضارِعُ المَنْصوب — העתיד: لَنْ يَكْتُبَ “הוא לא יכתוב”.

מילית רביעית, لَمّا, היא שוללת עבר מיוחדת שמשמעותה “עדיין לא” ולוקחת ג’זם כמו لَمْ: لَمّا يَصِلْ “הוא עדיין לא הגיע”. יש לה כלל משלה למטה.

2. ما לא משנה שום דבר. זמן העבר הוא مَبْنِيٌّ — קפוא (שיעור 18) — ולכן שום מילית לא יכולה לכופף את הסיומת שלו. שימו את ما מיד מלפנים ועצרו: ما ذَهَبْتُ، ما كَتَبَتْ، ما وَصَلوا، ما رَأَيْتُهُ. כינויי מושא, נושאים, סדר מילים: הכול כמו שהיה. זו הקלה ביותר מבין השלוש לייצר, והיא ערבית ספרותית נכונה. יש בה טעם קל של הדגשה או של דיבור, ופרוזה כתובה מודרנית מושיטה יד ל-لَمْ הרבה יותר, אבל ما פשוטה עם פועל עבר אינה שגיאה.

אל תקראו את ה-ما השוללת הזו באותו אופן ב-ما زالَ “הוא עדיין” או ב-ما عادَ “הוא כבר לא”. ה-ما שם היא אותה שוללת, אבל כל זוג התמזג ליחידה מילונית אחת הבנויה על אחת מאחיות كانَ (שיעור 43): לשלול “הוא חדל” הוא הדרך שבה יוצא “הוא עדיין”. ול-ما יש עוד כמה חיים — מילת שאלה, כינוי זיקה — והם שיעור 68.

3. لَمْ היא שלילת העבר של ברירת המחדל בערבית ספרותית. בעיתון, בדוח, במכתב רשמי או בשידור חדשות, שלילת עבר היא لَمْ הרבה יותר מ-ما. המדקדקים הערביים מכנים אותה حَرْفُ نَفْيٍ وجَزْمٍ وقَلْبٍ — “מילית שלילה, של הטלת ג’זם, ושל היפוך” — והמילה השלישית היא כל התעלול: قَلْب, ההיפוך, הוא מה שהופך את הזמן של ה-مُضارِع שאחריו מהווה לעבר.

4. אמרו את החלק הקשה בקול: لَمْ לוקח مُضارِع ומשמעותו עבר. لَمْ يَكْتُبْ הוא “הוא לא כתב”, לעולם לא “הוא לא כותב”. כאן לא בונים פועל עבר; בונים פועל בצורת הווה מאחורי מילית שכבר העבירה את המשפט לעבר. אין *لَمْ كَتَبَ — לשים פועל עבר אחרי لَمْ היא השגיאה הכי תכופה בשיעור הזה, כי האינסטינקט של הלומד אומר “משמעות עבר, צורת עבר”. הערבית חולקת.

5. איך נראה المَجْزوم אחרי لَمْ. הג’זם של שיעור 35, בלי שינוי. הסימן שלו בא בשלוש צורות לפי הפועל:

• السُّكون על פועל שלם: يَكْتُبُ → لَمْ يَكْتُبْ، يَدْرُسُ → لَمْ يَدْرُسْ.
• حَذْفُ النّون ב-الأَفْعالُ الخَمْسَة: يَكْتُبونَ → لَمْ يَكْتُبوا، تَكْتُبينَ → لَمْ تَكْتُبي، يَكْتُبانِ → لَمْ يَكْتُبا. ה-أَلِف فارِقَة השקטה אחרי ـوا נכתבת תמיד.
• حَذْفُ حَرْفِ العِلَّة בפועל שמסתיים באות חלשה: يَمْشي → لَمْ يَمْشِ، يَدْعو → لَمْ يَدْعُ، يَنْسى → لَمْ يَنْسَ. האות האחרונה נכרתת והתנועה הקצרה שהזינה אותה היא כל מה שנשאר.

ושתי צורות הרבות הנקבה يَكْتُبْنَ / تَكْتُبْنَ לעולם לא זזות: لَمْ يَكْتُبْنَ. ה-ـنَ שלהן הוא כינוי הנושא, לא סימן דרך.

6. פעלים חלולים מקצרים את התנועה הארוכה. זה תת-הכלל ששווה לתרגל לבדו. פועל כמו قالَ — يَقولُ נושא ū ארוכה באמצע. הג’זם רוצה סוכון על עיצור השורש האחרון, ותנועה ארוכה לא יכולה לשרוד לפני סוכון — שתי אותיות בלי תנועה היו מתנגשות — ולכן התנועה הארוכה פשוט מתקצרת:

يَقولُ → لَمْ يَقُلْ، يَنامُ → لَمْ يَنَمْ، يَبيعُ → لَمْ يَبِعْ، يَكونُ → لَمْ يَكُنْ، يَخافُ → لَمْ يَخَفْ.

התנועה הקצרה שמופיעה תואמת את הארוכה שהיא מחליפה: ū → ḍamma, ā → fatḥa, ī → kasra. שום דבר לא מתקצר כשהסיומת אינה סוכון, ולכן ה-الأَفْعال الخَمْسَة שומרים על התנועה הארוכה: لَمْ يَقولوا، لَمْ تَقولي. ההתנהגות המלאה של הפעלים האלה היא שיעור 50; כאן צריך רק את הקיצור אחרי لَمْ.

7. لَنْ + المَنْصوب לעתיד. لَنْ הוא حَرْفُ نَفْيٍ ونَصْبٍ واسْتِقْبالٍ — שלילה, הטלת סוביונקטיב, ועתידיות מובנית פנימה. הפועל לוקח את הפתחה של שיעור 33, או משמיט את ה-ن: لَنْ أَكْتُبَ، لَنْ يَمْشِيَ، لَنْ يَكْتُبوا، لَنْ تَكْتُبي.

כי لَنْ כבר מכיל את העתיד, הוא מחליף את سَـ ואת سَوْفَ; השניים לעולם לא מתחברים. השלילה של سَيَذْهَبُ היא لَنْ يَذْهَبَ, וגם *لَنْ سَيَذْهَبَ וגם *ما سَوْفَ يَذْهَبُ שגויים לגמרי. שימו לב גם ש-لَنْ אינו מקצר פועל חלול — אין סוכון להתנגש בו — ולכן لَمْ يَقُلْ אבל لَنْ يَقولَ، لَمْ يَنَمْ אבל لَنْ يَنامَ.

8. איפה لا עדיין שייכת. لا + مُضارِع مَرْفوع (שיעור 23) שומר על ההווה: لا يَكْتُبُ “הוא לא כותב / אינו כותב עכשיו”. שלוש מיליות, שלושה זמנים: لا לעכשיו, ما או لَمْ ללפני, لَنْ לאחרי. גם בעברית מילת שלילה אחת (“לא”) עושה את שלושתם — ולכן לומדים מושיטים יד למילה ערבית אחת ומשתמשים בה בכל מקום.

9. لَمّا: “עדיין לא”. لَمّا לוקח ג’זם בדיוק כמו لَمْ, אבל מוסיף שהדבר עדיין מצופה: لَمّا يَصِلْ “הוא עדיין לא הגיע”, لَمّا نَبْدَأْ “עדיין לא התחלנו”. لَمْ يَصِلْ סוגר את התיק; لَمّا يَصِلْ משאיר אותו פתוח. זו מילה רשמית, משלב כתוב — ויש לה תאום לא קשור, لَمّا “כאשר” שאחריו פועל עבר (لَمّا وَصَلَ “כשהוא הגיע”), ששייך לשיעור 38. צורת הפועל אומרת לכם איזו מהן אתם קוראים.

10. שני סוכונים נפגשים: כסרה עזר. لَمْ يَكْتُبْ מסתיים בסוכון. אם המילה הבאה נפתחת ב-هَمْزَةُ الوَصْل — الـ מעל הכול — שתי אותיות בלי תנועה היו מתנגשות, ולכן הסוכון של הפועל הופך לכסרה בקריאה זהירה: لَمْ يَكْتُبِ الواجِبَ، لَمْ يَقُلِ الحَقيقَةَ، لَمْ يَكُنِ الطَّقْسُ جَميلًا. זה תיקון הגייה, לא שינוי דרך; הפועל עדיין مَجْزوم.

11. בדרך כלל אי אפשר לשמוע ואי אפשר לראות — לכן לומדים את הכלל. בהפסק הסוכון הסופי בלתי נשמע בהגדרה, ובכתיב רגיל בלי ניקוד הפועל של لم يكتب ושל لن يكتب מאוית באותן ארבע אותיות. ההבדל בין المَجْزوم ל-المَنْصوب על פועל שלם הוא אפוא בלתי נראה על הנייר, ובלתי נשמע בכל פעם שהפועל נופל בהפסק. מה שכן תמיד רואים הוא המילית מלפנים, ומה שתמיד שומעים הוא ה-ن החסרה של الأَفْعال الخَمْسَة (لَمْ يَكْتُبوا) והאות הכרותה של פועל לקוי בסופו (لَمْ يَمْشِ). קראו קודם את המילית ותנו לה להכריע את הסיומת; אל תחכו לשמוע אותה.

12. זה לא נושא השיעור הזה. لا، لَيْسَ ו-غَيْر היו שיעור 23 ונשארים שם. ما الحِجازِيَّة (ה-ما דמוית-لَيْسَ של ما هٰذا بَشَرًا), لا النّافِيَةُ لِلْجِنْس (لا شَكَّ، لا مانِعَ), إِنْ النّافِيَة והבחירה ביניהם כמערכת אחת הם שיעור 63. שלילה בתוך תנאי, ו-لَوْلا, הם שיעורים 56 ו-65.

צורות ותבניות

הפיצול לשלוש, ו-لَمّا לצדו

שלוש השלילות על פני הגופים, על كَتَبَ — يَكْتُبُ

סימן הג’זם לפי מחלקת הפועל — מה באמת קורה אחרי لَمْ

لَمْ מול لَنْ, אותם פעלים. קראו את שתי העמודות הימניות לרוחב: הפעלים החלולים מתקצרים בעמודה אחת ולא בשנייה, והפעלים הלקויים בסופם מאבדים אות באחת ומקבלים פתחה בשנייה.

שלוש השורות האחרונות זהות בשתי העמודות: ברגע שה-ن נעלמת או שהצורה קפואה, שתי הדרכים נראות אותו דבר, ורק המילית אומרת לכם את הזמן.

דוגמאות

טעויות נפוצות

• لَمْ يَكْتُبَ -> لَمْ يَكْتُبْ — لَمْ מעמיד את הפועל ב-مَجْزوم, ולכן פועל שלם מסתיים בסוכון. פתחה שם היא הדרך של لَنْ, והיא אומרת את הזמן הלא נכון.
• لَنْ يَكْتُبْ -> لَنْ يَكْتُبَ — השגיאה הראי. لَنْ מעמיד את הפועל ב-مَنْصوب: פתחה, לעולם לא סוכון. לומדים שזה עתה תרגלו لَمْ נוטים להעביר את הסוכון הלאה.
• لَمْ ذَهَبَ -> لَمْ يَذْهَبْ — لَمْ לעולם לא לוקח פועל עבר, גם כשהמשמעות כולה עבר. אם רוצים שם צורת עבר, המילית שצריך היא ما: ما ذَهَبَ.
• لَنْ كَتَبَ -> لَنْ يَكْتُبَ — אותו פגם בעתיד. שום דבר מלבד مُضارِع לא יכול לעמוד אחרי لَنْ.
• ما سَوْفَ يَذْهَبُ -> لَنْ يَذْهَبَ — ما שולל פועל עבר, לא עתיד מסומן, ו-سَوْفَ עצמו לא ניתן לשלילה. כל שלילת העתיד ארוזה ב-لَنْ.
• لَنْ سَيَذْهَبَ -> لَنْ يَذْهَبَ — لَنْ כבר אומר “לא י-”, ולכן ה-سَـ לא רק מיותר, הוא בלתי אפשרי: שני סימני עתיד לא יכולים לחלוק פועל אחד.
• لَمْ يَكْتُبونَ -> لَمْ يَكْتُبوا — אחד מ-الأَفْعال الخَمْسَة, ולכן ה-ن יורדת והאליף השקטה נכתבת. את זה שומעים, ולכן כדאי לתקן קודם.
• لَمْ يَقولْ -> لَمْ يَقُلْ — פועל חלול מקצר את התנועה הארוכה לפני סוכון הג’זם. השוו لَنْ يَقولَ, שם שום דבר לא מתקצר כי אין סוכון.
• لَمْ يَمْشي -> لَمْ يَمْشِ — פועל לקוי בסופו מסמן ג’זם באיבוד האות האחרונה. הכסרה מתחתיה היא העקבה היחידה שנשארה מה-ي.
• لا كَتَبْتُ الرِّسالَةَ -> ما كَتَبْتُ الرِّسالَةَ / لَمْ أَكْتُبِ الرِّسالَةَ — لا שולל פועל הווה, לא פועל עבר. שימו לב שגרסת ה-لَمْ מחליפה את הפועל ל-مُضارِع.
• لَمّا وَصَلَ القِطارُ (עבור “הרכבת עדיין לא הגיעה”) -> لَمّا يَصِلِ القِطارُ — لَمّا + פועל עבר הוא ה-لَمّا האחר, “כשהרכבת הגיעה”. רק لَمّا + مُضارِع مَجْزوم אומר “עדיין לא”.

טיפים

• תקנו קודם את המוזר: لَمْ = משמעות עבר, פועל בצורת הווה. אמרו لَمْ يَكْتُبْ = “הוא לא כתב” עשר פעמים. כל שגיאה אחרת בשיעור הזה באה מפקפוק בשורה הזו.
• שני כתיבים, משמעות אחת: ما كَتَبَ ו-لَمْ يَكْتُبْ אומרים אותו דבר. אם הג’זם נוטש אתכם באמצע המשפט, חזרו ל-ما בתוספת פועל העבר שכבר יודעים — זו ערבית נכונה, לא תרמית.
• תרגלו בשלישיות, תמיד באותו סדר: يَكْتُبُ — لَمْ يَكْتُبْ — لَنْ يَكْتُبَ. אחר כך הריצו את אותה שלישייה דרך يَقولُ، يَنامُ، يَمْشي. הניגוד הוא מה שמלמד את הסיומות; רשימת ג’זם לבדה לא.
• שני הקיצורים לתרגל יותר מדי הם لَمْ يَكُنْ ו-لَمْ يَقُلْ — הפעלים החלולים הכי נפוצים בטקסטים אמיתיים, והזוג שמסמן מיד מישהו שיודע את הכלל.
• שימו לב מה קורה ל-لَيْسَ בעבר: אין לו זמן עבר משלו, ולכן “הוא לא היה מורה” הוא ما كانَ مُدَرِّسًا או لَمْ يَكُنْ مُدَرِّسًا, והנשוא עדיין مَنْصوب.
• בטקסט בלי ניקוד אל תחפשו את הסיומת — חפשו את המילית. لم אומר לכם “עבר”, لن אומר “עתיד”, והפועל מאחוריהם חייב להיות مُضارِع בכל מקרה.
• שמרו את لَمّا לקריאה בהתחלה. היא מדויקת ואלגנטית, אבל “עדיין לא” נאמר בבטחה עם لَمْ … بَعْدُ (لَمْ يَصِلْ بَعْدُ) כל עוד אתם בונים שטף.
• אל תנסו לסדר עכשיו את כל מערכת השלילה. لا الجِنْس، ما الحِجازِيَّة והשאר מגיעים יחד בשיעור 63, כשיהיו לכם כל החלקים שהם בנויים מהם.