בקצרה

פעלים באנגלית באים בשני סוגים. חלק תופסים את המושא חשוף — “I entered the room”, “I thanked him” — וחלק צריכים קודם מילת יחס — “I looked at the picture”, “I listened to the news”. גם בעברית אותו פיצול: “נכנסתי לחדר”, “הודיתי לו”, מול “הסתכלתי על התמונה”. הערבית עושה את אותו פיצול, עם שמות משלה: פועל שמגיע למושא שלו ישירות הוא مُتَعَدٍّ, ופועל שלא יכול הוא لازِم. שתי השפות מותחות את הקו במקומות שונים, ואי-ההתאמה הזו היא כל השיעור.

אין כאן מה לגזור. איזו מילת יחס פועל דורש היא חלק מערך המילון שלו, כמו המין של שם עצם גרמני; לומדים بَحَثَ عَنْ ו-حَصَلَ عَلى כיחידות של שתי מילים ואף פעם לא מפרידים אותן שוב. מה שכן מכני הוא מה שקורה אחר כך: מילת יחס תמיד מושכת את השם שאחריה לגניטיב, לכן המשלים הוא مَجْرور עם כסרה, לא مَنْصوب עם פתחה. מקבלים את הזוג נכון — והסיומת באה בחינם.

הכלל

1. لازِم ו-مُتَعَدٍّ: האם הפועל יכול להחזיק מושא לבד? فِعْل مُتَعَدٍّ — המילה אומרת “עובר הלאה” — עובר אל مَفْعول بِهِ בלי שום דבר באמצע, והמושא הזה מקבל את האקוזטיב שהכרתם בשיעור 29: قَرَأَ الوَلَدُ الكِتابَ، شَرِبْتُ القَهْوَةَ. فِعْل لازِم — “נשאר במקום” — אין לו מושא ישיר כלל; הפעולה נשארת אצל העושה: ذَهَبَ المُديرُ، جَلَسْنا، نامَ الطِّفْلُ.

הבדיקה המהירה היא השאלה ماذا؟ “מה?”. אם ל-ماذا قَرَأْتَ؟ יש תשובה הגיונית שיכולה לבוא אחרי הפועל חשופה, עם פתחה, הפועל הוא مُتَعَدٍّ. מילונים מסמנים לכם את המחלקה, בהדפסת מילת היחס או כינוי-מושא: بَحَثَ عَنْ، ساعَدَهُ.

2. המקרה השלישי, וזה באמת נושא השיעור. הרבה פעלים لازِم כן יש להם מה לומר מעבר לנושא — הם פשוט לא יכולים להגיע אליו חשופים. הם מגיעים אליו דרך מילת יחס במקום, והמסורת קוראת לזה تَعْدِيَةُ الفِعْلِ بِحَرْفِ الجَرّ, “עשיית הפועל ליוצא באמצעות מילת יחס”. מילת היחס והשם שלה יוצרים יחידה אחת, الجارُّ والمَجْرور, והשם בתוכה בגניטיב:

• بَحَثَ الرَّجُلُ عَنْ عَمَلٍ. — האיש חיפש עבודה
• اِعْتَمَدْتُ عَلى صَديقي. — הסתמכתי על החבר שלי
• تَحْتاجُ الأُسْرَةُ إِلى بَيْتٍ أَكْبَرَ. — המשפחה צריכה בית גדול יותר

שימו לב לסיומת בכל אחד: عَمَلٍ עם תנווין כסרה, صَديقي עם כסרה בלתי נראית על ה-ق, מוסתרת תחת ה-ـي, أَكْبَرَ עם פתחה כי أَكْبَر הוא דיפטוט (שיעור 41). מילת היחס שולטת בשם בדיוק כמו אחרי في או مِنْ פשוטים; הפועל לא משנה כלום.

3. מילת היחס שייכת לערך המילון, לא להיגיון. לאנגלית יש את אותה תופעה — rely on, listen to, think about — וגם לעברית, ושתי המערכות לא חופפות. “Look for” הוא بَحَثَ عَنْ אבל “look at” הוא نَظَرَ إِلى; “answer” אנגלי אחד הוא أَجابَ عَنْ سُؤالٍ ואחר הוא رَدَّ عَلى رِسالَةٍ. לכן: שיננו זוגות, ולעולם לא תתרגמו את מילת היחס מהאנגלית או מהעברית.

גרוע מזה, החלפת מילת היחס יכולה לשנות את משמעות הפועל לגמרי. رَغِبَ في הוא “לרצות”; رَغِبَ عَنْ הוא “לפנות עורף, לא לרצות שום חלק מ-”. خافَ مِنَ الكَلْبِ הוא “הוא פחד מהכלב”; خافَ عَلى ابْنِهِ הוא “הוא חשש לבנו”.

4. לכל מילת יחס יש טעם — השתמשו בו כעוגן, לא כמנחש. عَنْ הוא מרחק ו”על אודות”; عَلى הוא משקל שנח על משטח, ומכאן הישענות על מישהו והשגת משהו; إِلى הוא חץ שמצביע אל יעד; بِ הוא מגע והכלי שביד; في הוא הימצאות בתוך תחום; مِنْ הוא המקור, והדבר שמתרחקים ממנו. התמונות האלה מקלות לשמור זוג; הן לא יתנו לכם לנחש אותו.

5. מלכודת א — הערבית שמה מילת יחס במקום שבאנגלית אין. אלה הפעלים שגורמים ללומדים לכתוב פתחה מתוך הרגל. את אלה לתקן עכשיו:

• بَحَثَ عَنْ “לחפש” — הדבר שמחפשים אף פעם אינו מושא חשוף.
• سَأَلَ عَنْ “לשאול על” נושא (אבל האדם שנשאל הוא ישיר — ראו סעיף 7).
• أَجابَ عَنْ “לענות” על שאלה.
• رَدَّ عَلى “להשיב ל-” מכתב, שיחה, הערה.
• نَظَرَ إِلى “להסתכל על”; اِسْتَمَعَ إِلى “להקשיב ל-”.
• اِحْتاجَ إِلى “להזדקק”. האנגלית “need” לוקחת מושא חשוף, וגם העברית “צריך”; הזוג הערבי הרגיל הוא עם إِلى (אקוזטיב חשוף מתועד, אבל הוא נדיר בפרוזה מודרנית).

6. מלכודת ב — הערבית לוקחת מושא חשוף במקום שהאנגלית צריכה מילת יחס. הטעות בראי, ונפוצה באותה מידה — וגם בעברית רוב הזוגות האלה דורשים מילת יחס (“נכנס ל-”, “הודה ל-”, “חיכה ל-”):

• دَخَلَ الغُرْفَةَ “הוא נכנס לחדר” — לא في.
• شَكَرَ المُعَلِّمَةَ “הוא הודה למורה” — האדם הוא המושא; על מה שמודים בא אחר כך עם عَلى.
• ساعَدَ جارَهُ “הוא עזר לשכנו”; המשימה שעזרו בה לוקחת عَلى או في.
• اِنْتَظَرَ الحافِلَةَ “הוא חיכה לאוטובוס” — ה-”for” האנגלי, כמו ה-”ל-” העברי, לא מתורגם.
• עוד שניים מאותה צורה: حَضَرَ الاِجْتِماعَ، قابَلَ المُديرَ.

7. חלק מהפעלים לוקחים את שניהם בבת אחת: אדם ישיר, ונושא עם מילת יחס. כאן גר سَأَلَ. האדם שנשאל הוא המושא הישיר; על מה ששאלתם הוא عَنْ + גניטיב:

• سَأَلْتُ الطَّبيبَ عَنِ الدَّواءِ. — שאלתי את הרופא על התרופה.
• شَكَرْتُ الجيرانَ عَلى مُساعَدَتِهِمْ. — הודיתי לשכנים על העזרה שלהם.
• ساعَدَ الأَبُ ابْنَهُ عَلَى الحَلِّ. — האב עזר לבנו בפתרון.

أَجابَ מתפצל באותו אופן: أَجابَ الأُسْتاذَ הוא “הוא ענה לפרופסור” (אדם, חשוף), ואילו أَجابَ عَنِ السُّؤالِ הוא “הוא ענה על השאלה” (דבר, עם عَنْ).

8. כינויים: התפר מפריד בין שתי הבניות. מושא ישיר נצמד לפועל בסט האקוזטיב של שיעור 29; משלים של מילת יחס נצמד למילת היחס בסט הגניטיב של שיעורים 7 ו-20:

• اِنْتَظَرَني “הוא חיכה לי” מול بَحَثَ عَنّي “הוא חיפש אותי”.
• ساعَدَنا “הוא עזר לנו” מול اِعْتَمَدَ عَلَيْنا “הוא הסתמך עלינו”.
• شَكَرَهُ “הוא הודה לו” מול رَدَّ عَلَيْهِ “הוא השיב לו”.

גוף ראשון הוא האות הברור ביותר: כמושא ישיר הוא ـني (اِنْتَظَرَني), אחרי מילת יחס ـي חשוף (بي، لي، مِنّي، عَنّي، إِلَيَّ، عَلَيَّ). שני הרגלי תפר עוברים בלי שינוי משיעור 16: مِنْ ו-عَنْ מכפילים את ה-ن שלהם לפני ـي ו-ـنا, ו-عَلى ו-إِلى מחזירים את ה-ى שלהם ל-ي לפני כל סופית (عَلَيْكَ، إِلَيْهِ), ומתמזגים ל-عَلَيَّ، إِلَيَّ בגוף ראשון. ו-ـهُ הופך ל-ـهِ אחרי כסרה או ي: بِهِ، فيهِ، إِلَيْهِ، عَلَيْهِ, אבל عَنْهُ، مِنْهُ.

9. תנועת הקישור לפני الـ. התווית נפתחת ב-هَمْزَةُ الوَصْل, שלא נהגית ברגע שמשהו קודם לה. זה משאיר את הסוכון של عَنْ או مِنْ מתנגש עם ה-لـ חסר-התנועה של الـ, או עם אות השמש הכפולה שמחליפה אותו — שני סוכונים ברצף, והערבית לא תרשה — לכן מילת היחס שואלת תנועה: عَنْ + الطَّريقِ נכתב ונאמר عَنِ الطَّريقِ, ו-مِنْ מקבל פתחה במקום — مِنَ الاِمْتِحانِ. במשפט שלם: سَأَلْتُهُ عَنِ الطَّريقِ.

بِ ו-لِ לא צריכים כלום — הם פשוט נשענים על התווית (بِالقَلَمِ، لِلْمُديرِ). في، عَلى ו-إِلى מקצרים את התנועה הארוכה שלהם בדיבור לפני התווית; ניקוד זהיר מראה זאת בכתיבת תנועה קצרה על האות האחרונה — פתחה על ה-ى ב-إِلَى المَحَطَّةِ، عَلَى الطّاوِلَةِ, כסרה על ה-ي ב-فِي البَيْتِ — בעוד האותיות עצמן אף פעם לא משתנות.

10. מה שהשיעור הזה משאיר בשקט. לערבית יש דרך שנייה לעשות פועל ליוצא: לבנות אותו מחדש על צורה II או צורה IV, כך ש-خَرَجَ “הוא יצא” נותן أَخْرَجَ “הוא הוציא”. זו تَعْدِيَة לפי משקל ולא לפי מילת יחס, והיא שיעורים 46 ו-47. שם האקוזטיב החשוף שאומר למה עשיתם משהו הוא المَفْعولُ لِأَجْلِهِ, שיעור 60. וכשפסוקית שלמה באה אחרי מילת היחס (أَرْغَبُ في أَنْ أُسافِرَ), צריך أَنْ וסוביונקטיב: שיעור 34, עם המסדר בשיעור 54.

צורות ותבניות

רשימת השליטה המרכזית, מקובצת לפי מילת יחס. השורש ומספר הצורה שם כדי שתראו שלשליטה אין קשר לא לאחד ולא לשני: פעלים מצורה VIII לבדם מופיעים תחת שלוש מילות יחס שונות.

המלכודות האנגליות בכיוון ההפוך: אקוזטיב חשוף בערבית, מילת יחס באנגלית.

פועל אחד, שתי שליטות, שתי משמעויות. לכן מילת היחס היא חלק מהערך.

התפרים של הכינוי. רק שישה גופים מודפסים; أَنْتِ, הזוגי והרבים הנקבה (عَنْكِ، عَنْكُما، إِلَيْهِنَّ، بِكُنَّ) הולכים לפי תבנית שיעור 7.

ושני התפרים זה לצד זה, כדי שסופית האקוזטיב וסופית הגניטיב לא יטשטשו זו בזו.

דוגמאות

טעויות נפוצות

• أَبْحَثُ الكِتابَ -> أَبْحَثُ عَنِ الكِتابِ — במשמעות “לחפש”, بَحَثَ מגיע למושא שלו רק דרך عَنْ, והשם אחרי מילת יחס הוא مَجْرور, לכן זו כסרה ולעולם לא פתחה.
• أَنْظُرُ الصّورَةَ -> أَنْظُرُ إِلَى الصّورَةِ — “להסתכל על” הוא نَظَرَ إِلى; نَظَرَ في הוא זוג אחר, “לבדוק, לבחון”. מושא חשוף אחרי نَظَرَ היא אחת השגיאות הנשמעות ביותר של לומדים.
• دَخَلْتُ في الغُرْفَةِ -> دَخَلْتُ الغُرْفَةَ — טעות הראי. دَخَلَ הוא مُتَعَدٍّ לבדו; ה-في מיובא מ-”into” האנגלי (ומ-”ל-” של “נכנס ל-”) ואינו שייך לפני מקום.
• اِنْتَظَرْتُ لَكَ -> اِنْتَظَرْتُكَ — “לחכות ל-” הוא פועל אחד בערבית. הכינוי עולה על הפועל בסט האקוזטיב, לא על מילת יחס.
• شَكَرْتُ لَكَ عَلى مُساعَدَتِكَ -> شَكَرْتُكَ عَلى مُساعَدَتِكَ — האדם שמודים לו הוא מושא ישיר; عَلى מציג על מה מודים. (ערבית קלאסית מתירה גם شَكَرَ لَهُ, וכתיבה רשמית עדיין משתמשת בזה, אבל הבנייה המודרנית הרגילה היא הישירה.)
• أَحْتاجُ المُساعَدَةَ -> أَحْتاجُ إِلَى المُساعَدَةِ — “need” האנגלי, כמו “צריך” העברי, לוקח מושא חשוף; הזוג לכתוב הוא اِحْتاجَ إِلى. אותו דבר לשם העצם: بِحاجَةٍ إِلَى المُساعَدَةِ.
• أُفَكِّرُ عَنِ المَوْضوعِ -> أُفَكِّرُ فِي المَوْضوعِ — “think about” מתורגם מילת-יחס-מול-מילת-יחס לזוג שגוי. فَكَّرَ גר בתוך في.
• حَصَلْتُ الجائِزَةَ -> حَصَلْتُ عَلَى الجائِزَةِ — حَصَلَ בלי عَلى הוא פועל אחר שפירושו “לקרות, להתרחש”: حَصَلَ خَطَأٌ “קרתה טעות”.
• سَأَلْتُهُ عَنْ الطَّريقِ -> سَأَلْتُهُ عَنِ الطَّريقِ — הסוכון של عَنْ לא יכול לפגוש את هَمْزَةُ الوَصْل של الـ, לכן הוא מקבל כסרה. مِنْ עושה אותו דבר עם פתחה: مِنَ البَيْتِ.
• يَعْتَمِدُ عَلَيْهُ / سَأَلَ عَنْي -> يَعْتَمِدُ عَلَيْهِ / سَأَلَ عَنّي — ـهُ הופך ל-ـهِ אחרי ي או כסרה, ו-عَنْ ו-مِنْ מכפילים את ה-ن שלהם לפני ـي ו-ـنا.

טיפים

• לעולם לא לשים פועל לבד על כרטיס. הכרטיס אומר بَحَثَ عَنْ, ועל הגב ביטוי: أَبْحَثُ عَنْ عَمَلٍ. פועל שנלמד בלי מילת היחס שלו צריך ללמוד פעמיים.
• למדו את מלכודת ב כבלוק אחד — دَخَلَ، شَكَرَ، ساعَدَ، اِنْتَظَرَ، حَضَرَ، قابَلَ. זה קצר, זה מכסה את רוב הנזק, והכול עליו מרגיש שגוי לאוזן אנגלית — וגם לעברית, ששמה מילת יחס ברוב הזוגות האלה.
• כשמחליפים שם בכינוי, שאלו קודם שאלה אחת: הוא תלוי על הפועל או על מילת יחס? اِنْتَظَرَني אבל بَحَثَ عَنّي — אותו ـي, אבל אחד תלוי על הפועל ואחד על מילת היחס.
• אמרו عَنِ الـ ו-مِنَ الـ בקול בתוך ביטויים שלמים עד שתנועת הקישור אוטומטית. לעולם לא תשמעו אותה ככלל, רק כקצב.
• אספו זוגות מטקסט אמיתי, לא מרשימות. פסקת חדשות אחת ביום, עם קו תחת כל פועל ועוד جارّ ومَجْرور, בונה מלאי טוב יותר מכל טבלה.
• שימו לב לזוגות הבנויים על שורש אחד: اِتَّصَلَ بِ “ליצור קשר” אבל وَصَلَ إِلى “להגיע אל”, שניהם מ-و-ص-ل. צורה אחרת היא ערך מילון אחר, עם מילת היחס שלה.
• אל תדאגו עדיין למה שקורה כשפסוקית שלמה באה אחרי מילת היחס. קודם שמות; أَرْغَبُ في أَنْ أُسافِرَ מחכה לשיעור 34.