בקצרה

לאנגלית צריך שני התקנים לדרג שם תואר — הסיומות -er / -est למילים קצרות (big, bigger, biggest) והעוזרים more / most לארוכות (more useful, most useful) — ועוד שקית חריגים (good, better, best). גם לעברית יש “יותר” / “הכי”, לא סיומת אחת. לערבית צריך צורת מילה אחת. לוקחים את שלושת עיצורי השורש של שם התואר ויוצקים אותם למשקל أَفْعَلُ: كَبيرٌ הופך ל-أَكْبَرُ, جَميلٌ הופך ל-أَجْمَلُ, سَهْلٌ הופך ל-أَسْهَلُ. הצורה האחת הזו מכסה גם “יותר גדול” וגם “הכי גדול”. הדקדוק הערבי קורא לה اسْمُ التَّفْضيل, “שם ההעדפה”, והיא אלאטיב — צורה אחת לשתי הדרגות.

לכן עבודת השיעור מתפצלת לשניים. ראשית, בניית أَفْعَلُ — ישרה משורש שלם, עם שתי מחלקות חריגות קטנות (שורשים מוכפלים כמו قَليلٌ → أَقَلُّ, ושורשים לקויים בסוף כמו عالٍ → أَعْلى) וזוג סופלטיבי אחד, خَيْرٌ ו-شَرٌّ. שנית, המסגרת ששמים אותו בה: أَفْعَلُ + مِنْ עושה דרגת יתרון, בעוד الـ או סמיכות (إِضافَة) עושה אותו דרגת הפלגה. עובדת סיומת אחת רצה דרך הכול: أَفْعَلُ לא מיודע לעולם לא מקבל תנווין, והגניטיב שלו הוא פתחה, לא כסרה.

הכלל

1. צורה אחת, שני תפקידים. أَفْعَلُ לבדו אינו לא “יותר גדול” ולא “הכי גדול” — המשפט סביבו מחליט. أَكْبَرُ مِنْ أَخي הוא “יותר גדול מאחי”; الأَخُ الأَكْبَرُ הוא “האח הגדול/הבכור ביותר”; أَكْبَرُ بَيْتٍ הוא “הבית הגדול ביותר”. לומדים את הצורה פעם אחת ושני המובנים באים בחינם.

2. בנייתו משורש תלת-עיצורי שלם. שולפים את שלושת עיצורי השורש ומציבים אותם כ-أَ-فْ-عَ-لُ: המזה עם פתחה, עיצור השורש הראשון עם סוכון, השני עם פתחה, השלישי עם סיומת היחסה. התנועה הארוכה של שם התואר נעלמת לגמרי.

• كَبيرٌ (ك ب ر) → أَكْبَرُ - صَغيرٌ (ص غ ر) → أَصْغَرُ
• جَميلٌ (ج م ل) → أَجْمَلُ - طَويلٌ (ط و ل) → أَطْوَلُ
• سَهْلٌ (س ه ل) → أَسْهَلُ - كَثيرٌ (ك ث ر) → أَكْثَرُ

שימו לב ל-أَطْوَلُ: ה-و הוא עיצור השורש האמצעי של ط و ل, ובאלאטיב הוא נשאר עיצור פשוט עם סוכון — הוא לעולם לא מתכווץ החוצה. המשקל חזק יותר משם התואר שהתחלתם ממנו.

3. שורשים מוכפלים (المُضَعَّف) מתמזגים לאות אחת עם שדה. כשעיצור השורש השני והשלישי זהים, המשקל הזה לא מאיית אותם בנפרד. השניים מתמוטטים, השדה מופיעה, והפתחה שהייתה יושבת על עיצור השורש השני מחליקה אחורה:

قَليلٌ (ق ل ل) → أَقَلُّ, לעולם לא *أَقْلَلُ. هامٌّ / مُهِمٌّ (ه م م) → أَهَمُّ. شَديدٌ (ش د د) → أَشَدُّ. عَزيزٌ (ع ز ز) → أَعَزُّ. لَذيذٌ (ل ذ ذ) → أَلَذُّ.

4. שורשים לקויים בסוף (النّاقِص) מסתיימים באליף מקצורה (أَلِف مَقْصورَة) ומפסיקים לנטות ביחסות. כשעיצור השורש השלישי הוא و או ي, האלאטיב מסתיים ב-ـى, והסיומת הזו קבועה: أَعْلى נכתב ונהגה אותו דבר כנושא, כמושא ואחרי מילת יחס. לעולם לא מוסיפים לו כלום — לא דמה, לא פתחה, לא תנווין.

عالٍ (ع ل و) → أَعْلى, غالٍ (غ ل و) → أَغْلى, حُلْوٌ (ح ل و) → أَحْلى, قَوِيٌّ (ق و ي) → أَقْوى, ذَكِيٌّ (ذ ك ي) → أَذْكى, غَنِيٌّ (غ ن ي) → أَغْنى.

5. خَيْرٌ ו-شَرٌّ: הזוג בלי أَفْعَل. “טוב/יותר טוב/הכי טוב” ו”רע/יותר גרוע/הכי גרוע” מסופקים על ידי שתי מילים שלא מראות את צורת أَفْعَلُ — היסטורית הן אלאטיבים שאיבדו את ההמזה (أَخْيَرُ → خَيْرٌ، أَشَرُّ → شَرٌّ). כי הן נראות כמו שמות עצם רגילים, הן נוטות ביחסות כמו שמות עצם רגילים וכן מקבלות תנווין:

• الصِّحَّةُ خَيْرٌ مِنَ المالِ. — הבריאות טובה יותר מכסף.
• الصَّمْتُ خَيْرٌ مِنْ كَلامٍ بِلا فائِدَةٍ. — שתיקה טובה יותר מדיבור בלי תועלת.
• التَّأْخيرُ شَرٌّ مِنَ الغِيابِ. — איחור גרוע יותר מהיעדרות.

בערבית ספרותית יומיומית יש גם שני יריבים סדירים לגמרי: أَفْضَلُ (מ-فاضِلٌ / فَضيلٌ) ו- أَسْوَأُ (מ-سَيِّئٌ), ואלה מה שתשמעו הכי הרבה. השתמשו ב-أَفْضَلُ / أَسْوَأُ בחופשיות; קראו את خَيْرٌ / شَرٌّ, שנפוצים יותר בפתגמים ובפרוזה רשמית.

6. דרגת היתרון: أَفْعَلُ + مِنْ, והצורה לעולם לא זזה. זו הנקודה שבה לומדי שפות אירופיות עובדים יותר מדי. اسْمُ التَّفْضيل בדרגת יתרון הוא קבוע — צורה אחת לגבר, לאישה, לשני אנשים, להמון:

• هُوَ أَكْبَرُ مِنْ أَخيهِ. - هِيَ أَكْبَرُ مِنْ أُخْتِها. - هُمْ أَكْبَرُ مِنّا.

مِنْ היא המילה האחת שהערבית משתמשת בה ל”מ-” / “מאשר” — אין אפשרות שנייה לבחור ביניהן. גם העברית אומרת “גדול מאחי”. לפני الـ היא מקבלת פתחה עזר: أَكْبَرُ مِنَ البَيْتِ. עם כינוי היא מתמזגת: مِنّي، مِنْكَ، مِنْهُ، مِنْها، مِنّا، مِنْهُمْ.

דרגת היתרון יכולה גם לשבת בתוך צירוף שם כשם תואר רגיל: أُريدُ حَقيبَةً أَكْبَرَ, “אני רוצה תיק יותר גדול” — ושם פשוט משאירים את مِنْ בחוץ.

7. הסיומת: דמה אחת, בלי תנווין, פתחה לגניטיב. أَفْعَلُ שייך למחלקת שמות שדוחים תנווין. אמרו זאת כסיסמה: דמה אחת, לעולם לא שתיים. לכן זה أَكْبَرُ, לא *أَكْبَرٌ. ו — החלק שמפתיע את כולם — אחרי מילת יחס הסיומת היא פתחה:

• سَكَنّا في بَيْتٍ أَكْبَرَ. — גרנו בבית יותר גדול.
• بَحَثْتُ عَنْ سِعْرٍ أَقَلَّ. — חיפשתי מחיר יותר נמוך.

שני מצבים מבטלים את זה ומחזירים את הכסרה הרגילה: כשהמילה נושאת الـ, וכשהיא הנסמך של סמיכות (إِضافَة).

• مِنَ البَيْتِ الأَكْبَرِ - في أَكْبَرِ مَدينَةٍ

(למחלקה יש שם, المَمْنوعُ مِنَ الصَّرْفِ, ורשימת חברות ארוכה יותר; שיעור 41 מטפל בה. כאן פשוט שוננים את ההתנהגות של أَفْعَلُ.)

8. דרגת הפלגה, צורה 1: الأَفْعَلُ / الفُعْلى — שם תואר מתאים רגיל. שמים الـ על האלאטיב, מצמידים אותו לשם מיודע, והוא מתנהג בדיוק כמו כל שם תואר משיעור 8: אותו מין, אותו מספר, אותה יחסה. הנקבה של أَفْعَلُ היא فُعْلى:

• الأَخُ الأَكْبَرُ — האח הבכור — الأُخْتُ الكُبْرى — האחות הבכורה
• الشَّرْقُ الأَوْسَطُ — המזרח התיכון — الدُّوَلُ الكُبْرى — המעצמות הגדולות

בערבית ספרותית יומיומית فُعْلى בשימוש אמיתי רק לסט מוגבל — الكُبْرى، الصُّغْرى، العُظْمى، الوُسْطى، العُلْيا، الدُّنْيا، القُصْوى — ועוד כמה צירופים קבועים (الحُسْنى، المُثْلى), לכן מתייחסים אליו כאל אוצר מילים ולא כאל כלל שמפעילים על כל אלאטיב. ושימו לב ש-فُعْلى שייך לדרגת ההפלגה בלבד: דרגת יתרון עם مِنْ לעולם לא משתמשת בו.

9. דרגת הפלגה, צורה 2: أَفْعَلُ + יחיד לא מיודע בגניטיב. אין תווית בשום מקום; האלאטיב הוא הנסמך של סמיכות (إِضافَة), והשם אחריו יחיד, לא מיודע ו-مَجْرور. זה סוס העבודה של כותרות ושל דיבור יומיומי:

• أَكْبَرُ مَدينَةٍ — העיר הגדולה ביותר — أَهَمُّ سُؤالٍ — השאלה החשובה ביותר
• أَعْلى جَبَلٍ — ההר הגבוה ביותר — أَسْرَعُ طَريقٍ — המסלול המהיר ביותר

האלאטיב כאן קבוע למין: هِيَ أَذْكى طالِبَةٍ, לא *ذُكْيا.

10. דרגת הפלגה, צורה 3: أَفْعَلُ + רבים מיודעים בגניטיב. אותה סמיכות (إِضافَة), אבל הסומך רבים מיודעים. המובן הוא “הכי … מבין ה…”:

• أَكْبَرُ المُدُنِ — הגדולה שבערי — أَطْوَلُ الأَنْهارِ — הארוך שבנהרות — أَفْضَلُ الطُّلّابِ — הטוב שבתלמידים

צורות 2 ו-3 אומרות כמעט אותו דבר; צורה 2 תכופה יותר. מה שאסור לעשות הוא לערבב אחת מהן עם مِنْ — הסמיכות (إِضافَة) כבר נושאת את ה”של”.

11. כשאין أَفْعَل לבנות: أَكْثَرُ / أَشَدُّ + שם באקוזטיב. שתי משפחות של שמות תואר לא יכולות לייצר אלאטיב. צבעים ותכונות גוף כבר במשקל أَفْعَلُ (أَحْمَرُ، أَزْرَقُ، أَعْمى), ושמות תואר הנגזרים מצורות הפועל הארוכות יותר ארוכים מדי לדחיסה (مُزْدَحِمٌ، مُفيدٌ، مُنَظَّمٌ). לשניהם הערבית מדרגת מילת עזר במקום — בדרך כלל أَكْثَرُ (“יותר בכמות”) או أَشَدُّ (“יותר בעוצמה”) — והופכת את שם התואר לשם עצם באקוזטיב:

• هٰذِهِ الوَرْدَةُ أَشَدُّ حُمْرَةً مِنْ تِلْكَ. — הוורד הזה אדום יותר מזה.
• الشّارِعُ أَكْثَرُ اِزْدِحامًا في الصَّباحِ. — הרחוב עמוס יותר בבוקר.
• الكِتابُ الثّاني أَكْثَرُ فائِدَةً. — הספר השני מועיל יותר.

שם העצם באקוזטיב הוא תמייז (تَمْييز), “פירוט”; שיעור 61 מסביר את היחסה. לעת עתה מעתיקים את המסגרת: עוזר באלאטיב, שם-תואר-שהפך-לשם-עצם עם ـً.

12. שני תוספות קטנות. לומר כמה יותר, מוסיפים بِـ + כמות אחרי האלאטיב: أَكْبَرُ بِكَثيرٍ (הרבה יותר גדול), أَغْلى بِقَليلٍ (קצת יותר יקר), أَكْبَرُ مِنّي بِسَنَتَيْنِ (גדול ממני בשנתיים). ול”כמו … כמו” — שוויון, לא השוואה — האלאטיב לא בשימוש כלל: هُوَ طَويلٌ مِثْلَ أَخيهِ.

צורות ותבניות

שמות תואר תלת-עיצוריים שלמים

שתי המחלקות החריגות, והזוג הסופלטיבי

נטיית أَكْبَرُ ביחסות — דמה אחת, ופתחה במקום שמצפים לכסרה

ל-أَعْلى ולאלאטיבים הלקויים האחרים (ناقِص) צורה אחת בכל תשעת התאים.

דרגת הפלגה עם الـ — מתאים כמו כל שם תואר

הנקבות השכיחות במשקל فُعْلى — למדו אותן כמילים

אין أَفْعَل זמין — מדרגים עוזר במקום

מחוץ לטבלאות האלה: הרבים הנדיר של הזכר الأَفْعَلونَ, והרגל העיתונות לשים את רבות הנקבה בראש (كُبْرَياتُ الشَّرِكاتِ, “החברות הגדולות ביותר”) — קוראים אותם, לא בונים אותם עדיין.

דוגמאות

טעויות נפוצות

• هُوَ أَكْبَرٌ مِنْ أَخيهِ. -> هُوَ أَكْبَرُ مِنْ أَخيهِ. — أَفْعَلُ לעולם לא מקבל תנווין. דמה אחת, לעולם לא שתיים; אותו דבר ל-أَقَلُّ، أَهَمُّ، أَسْوَأُ.
• هِيَ كُبْرى مِنْ أُخْتِها. -> هِيَ أَكْبَرُ مِنْ أُخْتِها. — הנקבה فُعْلى היא לדרגת ההפלגה בלבד. בדרגת יתרון עם مِنْ האלאטיב לא מתאים לשום דבר.
• هُمْ أَكْبَرونَ مِنّا. -> هُمْ أَكْبَرُ مِنّا. — גם לא רבים. לדרגת היתרון צורה אחת בדיוק לכל נושא.
• سَكَنّا في بَيْتٍ أَكْبَرٍ. -> سَكَنّا في بَيْتٍ أَكْبَرَ. — أَفْعَلُ לא מיודע מקבל פתחה בגניטיב. הכסרה חוזרת רק עם الـ (البَيْتِ الأَكْبَرِ) או בסמיכות (إِضافَة) (في أَكْبَرِ بَيْتٍ).
• هٰذا الأَكْثَرُ جَميلٌ. -> هٰذا الأَجْمَلُ. — הערבית לא עורמת “הכי” לפני שם תואר רגיל. בונים את המילה האחת أَفْعَلُ; أَكْثَرُ / أَشَدُّ מופיעים רק כשאי אפשר לבנות أَفْعَلُ.
• أَقْلَلُ مِنْ ذٰلِكَ -> أَقَلُّ مِنْ ذٰلِكَ — במשקל הזה שורש מוכפל כותב את האות החוזרת פעם אחת, עם שדה. וכן أَهَمُّ, לא *أَهْمَمُ.
• هُوَ أَغْلًى مِنْ هٰذا. -> هُوَ أَغْلى مِنْ هٰذا. — אלאטיבים שמסתיימים באליף מקצורה (أَلِف مَقْصورَة) לא נושאים תנועה ולא תנווין כלל, באף יחסה.
• هِيَ أَكْبَرُ مِنَ المُدُنِ. -> هِيَ أَكْبَرُ المُدُنِ. — הסמיכות (إِضافَة) של דרגת ההפלגה כבר אומרת “של”; להוסיף مِنْ הופך אותה חזרה להשוואה עם הערים.
• أَكْبَرُ مَدينَةً في العالَمِ -> أَكْبَرُ مَدينَةٍ في العالَمِ — הסומך של סמיכות (إِضافَة) בגניטיב, והוא נשאר יחיד ולא מיודע.
• هٰذِهِ الوَرْدَةُ أَحْمَرُ مِنْ تِلْكَ. -> هٰذِهِ الوَرْدَةُ أَشَدُّ حُمْرَةً مِنْ تِلْكَ.
  • أَحْمَرُ כבר במשקל أَفْعَلُ, ולכן אי אפשר לדרג אותו שוב.
• الشّارِعُ أَكْثَرُ اِزْدِحامٌ. -> الشّارِعُ أَكْثَرُ اِزْدِحامًا. — השם אחרי أَكْثَرُ / أَشَدُّ באקוזטיב, עם ـً.

טיפים

• מאחסנים את הזוג, לא את המילה הבודדת: كَبيرٌ / أَكْبَرُ، قَليلٌ / أَقَلُّ، عالٍ / أَعْلى. האלאטיב סדיר מספיק לגזור, אבל מהר יותר שיהיה מוכן.
• שרים את הסיומת ככלל בן שתי מילים — “דמה אחת, פתחה אחרי מילת יחס” — וקדחים את הצירוף האחד في بَيْتٍ أَكْبَرَ עד שהוא נשמע רגיל. ההרגל האחד הזה מתקן את הטעות הנפוצה ביותר בשיעור.
• בדקו את עצמכם עם مِنْ: אם مِنْ שם, הצורה קפואה; אם الـ או שם עצם שאחריו נמצאים, אתם בדרגת ההפלגה וההתאם או הגניטיב חשובים.
• צורה 2 (أَكْبَرُ مَدينَةٍ) היא זו להפוך לאוטומטית. היא קצרה, היא לעולם לא צריכה התאם, והיא בכל מקום בכותרות: أَهَمُّ قَرارٍ، أَكْبَرُ شَرِكَةٍ، أَعْلى نِسْبَةٍ.
• התחילו את רשימת فُعْلى משבע המילים בטבלה והוסיפו אחרות רק כשפוגשים אותן. להמציא נקבה לכל אלאטיב מייצר צורות שאף אחד לא משתמש בהן.
• כשנתקעים בלי אלאטיב — פרטיציפ ארוך, צבע, שם תואר שאול — הושיטו יד ל-أَكْثَرُ / أَشَدُّ + שם עצם + ـً. זה עובד כמעט לכל שם תואר, כל עוד השם מאחוריו קיים (اِزْدِحام، فائِدَة، حُمْرَة).
• אל תדאגו עדיין ללמה أَفْعَلُ דוחה תנווין, או לשם היחסה של حُمْرَةً. לשניהם שיעורים משלהם אחר כך; הצורות למעלה מספיקות לדבר ולכתוב עכשיו.