בקצרה

שמות מספר יסודיים אומרים כמה; סודרים אומרים איזה במספר — השיעור השלישי, הקומה החמישית, הפעם הראשונה. מבחינה דקדוקית הסודר הערבי אינו מספר כלל. הוא שם תואר רגיל החתוך במשקל فاعِل, והוא מתנהג בדיוק כמו كَبير או جَديد: הוא בא אחרי השם שלו ומתאים לו. גם בעברית כך: “השיעור השלישי”, לא לפני השם כמו באנגלית. מאותם שורשים מעטים גם נגזרים השברים (نِصْف، ثُلُث، رُبُع), והשעון והתאריך בנויים כמעט לגמרי מסודרים, ולכן ארבעת הנושאים חיים בשיעור אחד.

אחרי כללי הספירה של שיעור 26 זה מגיע כהקלה: אין התאם מין הפוך, אין גניטיב ברבים לעקוב אחריו, אין מה להפוך. מה שבאמת צריך לשנן הוא קטן

• שני סודרים חריגים (أَوَّل ו-ثانٍ), שורש אחד שמסתיר את ה-د שלו (سادِس, לא משהו הבנוי על ה-ت של سِتَّة), וארבע או חמש מסגרות קבועות לאמירת השעה. אחר כך אפשר לומר מתי הפגישה, מתי נולדתם, וכמה מהספר כבר קראתם.

הכלל

1. סודרים 1–10 חתוכים במשקל فاعِل. לוקחים את שורש היסודי ויוצקים אותו לצורה فاعِل: ثَلاثَةٌ -> ثالِثٌ، خَمْسَةٌ -> خامِسٌ، سَبْعَةٌ -> سابِعٌ، عَشَرَةٌ -> عاشِرٌ. הנקבה נעשית בדרך הרגילה, בהוספת ة: ثالِثَةٌ، خامِسَةٌ، عاشِرَةٌ. שני ערכים לא הולכים אחרי הכלל וצריך ללמוד אותם כמילה נפרדת: “ראשון” הוא أَوَّلُ / أُولى (אין فاعِل בשום מקום בו), ו”שני” הוא ثانٍ / ثانِيَةٌ, סדיר בצורתו אבל חריג בסיומות (כלל 4).

2. سادِس, ולמה יש בו د. היסודי سِتَّةٌ נראה כאילו הסודר שלו צריך להיבנות על س-ت-ت, אבל השורש באמת س-د-س; ה-د הודמתה מזמן בתוך سِتَّة והיא חוזרת בכל מילה אחרת במשפחה — השבר سُدُسٌ, שם התואר سُداسِيٌّ (בן שישה חלקים). לכן הסודר הוא سادِسٌ / سادِسَةٌ. למדו את سِتَّة ואת سادِس כזוג והבעיה נעלמת.

3. סודר הוא שם תואר (نَعْت) רגיל, ולכן הוא מתאים בשלושה. מין, יחסה וגם יידוע — בדיוק ההתאם של שיעור 8, והוא בא אחרי השם שלו, במקום שהאנגלית שמה אותו לפני — וגם העברית שמה אותו אחרי (“השיעור השלישי”):

• الدَّرْسُ الثّالِثُ — השיעור השלישי (זכר, נומינטיב, מיודע)
• الصَّفْحَةُ الثّالِثَةُ — העמוד השלישי (נקבה)
• في الفَصْلِ الأَوَّلِ — בפרק הראשון (גניטיב אחרי في, ולכן שתי המילים מסתיימות בכסרה)
• قَرَأْتُ الفَصْلَ الأَوَّلَ — קראתי את הפרק הראשון (אקוזטיב)

יידוע הוא הכלל שלומדים שוברים הכי הרבה: אם לשם יש الـ, גם לסודר חייב להיות الـ. الدَّرْسُ الثّالِثُ הוא “השיעור השלישי”; الدَّرْسُ ثالِثٌ הוא משפט שלם, “השיעור הוא שלישי”. זוג לא מיודע אפשרי ואומר מה שהוא אומר: دَرْسٌ ثالِثٌ, “שיעור שלישי”. גם בעברית ה- על שם התואר היא הסימן: “השיעור השלישי” לעומת “השיעור שלישי”.

4. ثانٍ הוא اسْم مَنْقوص — שם שמסתיים ב-ي חלשה. הסיומות שלו מתנהגות באופן חריג ושווה לקבל את זה נכון מוקדם, כי “שני” נמצא בכל מקום:

• נומינטיב וגניטיב לא מיודעים: ثانٍ (ה-ي נעלמת מהכתיב לגמרי)
• אקוזטיב לא מיודע: ثانِياً (ה-ي חוזרת)
• מיודע: الثّاني בנומינטיב ובגניטיב — הסיומת שם אבל שקטה (مُقَدَّرَة, “משוערת”), ולכן לא כותבים כלום על ה-ي — ו-الثّانِيَ באקוזטיב

לכן: جاءَ طالِبٌ ثانٍ، رَأَيْتُ طالِباً ثانِياً، الطّالِبُ الثّاني، رَأَيْتُ الطّالِبَ الثّانِيَ. הנקבה ثانِيَةٌ / الثّانِيَةُ סדירה לגמרי והיא הצורה שתשתמשו בה הכי הרבה, כי זו שהשעון משתמש בה. למה ה-ي מתנהג כך הוא נושא שיעור 41; לעת עתה מעתיקים את ארבע הצורות.

5. أَوَّل דוחה תנווין. أَوَّلُ הוא דיפטוט (مَمْنوعٌ مِنَ الصَّرْف): כשהוא לא מיודע ועומד לבדו הוא לא מקבל תנווין כלל, והגניטיב שלו הוא פתחה, לא כסרה. בפועל פוגשים אותו בשתי עמדות בטוחות שבהן הבעיה לא עולה כלל — עם الـ (الفَصْلُ الأَوَّلُ، في الفَصْلِ الأَوَّلِ) ובתור המילה הראשונה של סמיכות (إِضافَة) (أَوَّلُ مَرَّةٍ، لِأَوَّلِ مَرَّةٍ), כי שתיהן מחזירות את הכסרה הרגילה. הנקבה أُولى / الأُولى לעולם לא משנה את הסיומת שלה כלל: المَرَّةُ الأُولى، في المَرَّةِ الأُولى. צורה קבועה אחת שווה לשנן בנפרד: תואר הפועל أَوَّلاً, “קודם כול, ראשית”, שכן נושא תנווין.

6. הסודר יכול לבוא ראשון, כסמיכות (إِضافَة). ליד الدَّرْسُ الثّالِثُ, הערבית יכולה לומר ثالِثُ دَرْسٍ — הסודר מלפנים, בדרך כלל זכר גם כשהשם נקבה, והשם יחיד, לא מיודע ובגניטיב מאחוריו (שיעור 20). המובן זהה אבל הניסוח הדוק יותר, ועם أَوَّل ו-آخِر זו הדרך הרגילה לדבר: أَوَّلُ يَوْمٍ (היום הראשון)، أَوَّلُ مَرَّةٍ (הפעם הראשונה)، آخِرُ قِطارٍ (הרכבת האחרונה)، ثالِثُ طابِقٍ.

7. 11 ו-12 קפואים. מאחד-עשר עד תשעה-עשר הסודר הוא הרכב, וכמו הרכבי היסודיים של שיעור 26 שני החצאים נעולים על פתחה ולעולם לא משתנים לפי יחסה: الحادِيَ عَشَرَ (זכר) / الحادِيَةَ عَشْرَةَ (נקבה)، الثّانِيَ عَشَرَ (זכר) / الثّانِيَةَ عَشْرَةَ (נקבה). שימו לב ש”אחד-עשר” הוא الحادي, לא الأَحَد. מעשרים והלאה העשרות משרתות כסודרים בלי שינוי (الذِّكْرى العِشْرونَ), והיחידות מחוברות מלפנים ב-وَ: الدَّرْسُ الثّالِثُ وَالعِشْرونَ، القَرْنُ الحادي وَالعِشْرونَ.

8. שברים חתוכים במשקל فُعُل. ثُلُثٌ (שליש)، رُبُعٌ (רבע)، خُمُسٌ (חמישית)، سُدُسٌ (שישית)، ثُمُنٌ (שמינית). כל אחד מאלה נכון באותה מידה עם סוכון על האות האמצעית — ثُلْثٌ، رُبْعٌ، خُمْسٌ — וזו ההגייה שתשמעו בשעון. “חצי” מחוץ למשקל: نِصْفٌ. הרבים הם ריבוי שבור במשקל أَفْعال: أَنْصافٌ، أَثْلاثٌ، أَرْباعٌ، أَخْماسٌ، أَثْمانٌ. לבנות שבר מורכב, מונים את הרבים בכללים שכבר יודעים: ثَلاثَةُ أَرْباعٍ (שלושה רבעים)، خَمْسَةُ أَثْمانٍ (חמש שמיניות). שני שלישים הם זוגי: ثُلُثانِ, ובסמיכות (إِضافَة) הוא מוריד את ה-ن — ثُلُثا الطُّلّابِ. שבר ממשהו ספציפי הוא פשוט סמיכות (إِضافَة): نِصْفُ الكِتابِ، رُبْعُ السّاعَةِ. אחוזים אומרים עם في المِئَةِ (או بِالمِئَةِ): عِشْرونَ في المِئَةِ.

9. השעון רץ על סודרים ממין נקבה. המסגרת היא السّاعَةُ + סודר נקבה; הסודר נקבה כי הוא מתאים ל-السّاعَة, שהוא עצמו השם בצירוף: السّاعَةُ الثّالِثَةُ, מילולית: “השעה היא השלישית”. בעברית אומרים “השעה שלוש” ביסודי; בערבית הסודר. השעה אחת שוברת את הסידרה — السّاعَةُ الواحِدَةُ, לא الأُولى. דקות מתווספות ב-وَ ומנוכות ב-إِلّا:

• السّاعَةُ الثّالِثَةُ وَالرُّبْعُ / وَالنِّصْفُ / وَعَشْرُ دَقائِقَ
• السّاعَةُ الرّابِعَةُ إِلّا رُبْعاً / إِلّا عَشْرَ دَقائِقَ

שני כללי יחסה שומרים על זה מסודר. מה שבא אחרי وَ מעתיק את היחסה של السّاعَة, ולכן הוא משתנה כשמילת יחס מגיעה: السّاعَةُ الثّامِنَةُ وَالنِّصْفُ אבל في السّاعَةِ الثّامِنَةِ وَالنِّصْفِ. מה שבא אחרי إِلّا באקוזטיב ונשאר באקוזטיב בכל עמדה: إِلّا رُبْعاً. (إِلّا הוא כל נושא שיעור 62; כאן לוקחים את האקוזטיב כחלק מהמסגרת.) שימו לב גם ש-دَقيقَة ממין נקבה, ולכן המספרים שלה מתנהגים הפוך כרגיל — خَمْسُ دَقائِقَ، عَشْرُ دَقائِقَ בלי ة על המספר. השאלה היא كَمِ السّاعَةُ؟ ושעת היום היא תואר הפועל באקוזטיב: صَباحاً، ظُهْراً، مَساءً، لَيْلاً, או بَعْدَ الظُّهْرِ.

10. תאריכים: ימים, חודשים, שנים. הימים הם أَيّامُ الأُسْبوعِ, כולם מיודעים וברובם בנויים על מספרים עצמם — الأَحَد הוא “האחד”, الاثْنَيْن “השניים”, الثُّلاثاء “השלושה”. שבוע העבודה בחלק גדול מהעולם הערבי רץ مِنَ الأَحَدِ إِلى الخَميسِ. לחודשים יש שני סטים מתחרים: השמות הבינלאומיים (يَنايِر، فِبْرايِر، مارِس …) תקניים במצרים, בסודאן, בתימן ובמפרץ, בעוד סוריה, לבנון, ירדן, פלסטין ועיראק משתמשות בסט השמי העתיק (كانونُ الثّاني، شُباط، آذار …) — אותו חודש, מילה אחרת, ושימו לב שארבעה מהשמות האלה מכילים את הסודרים الأَوَّل ו-الثّاني. המגרב הולך שוב בדרך משלו: אלג’יריה ותוניסיה מדפיסות שמות שמקורם בצרפתית (جانْفي، فيفْري …). שמות חודשים הם שמות פרטיים זרים או קפואים: הם לא מקבלים תנווין, ורובם מראים פתחה בגניטיב (في سِبْتَمْبَرَ), בעוד אלה שמסתיימים בתנועה ארוכה לעולם לא משתנים (في مايو).

תאריך נכתב בספרות ונקרא יום-חודש-שנה: 3 مارِس 2026. (המסלול הזה כותב את הספרות 0–9; חלק גדול מהמשרק מדפיס במקום את הצורות הערביות-הודיות, וקורא אותן אותו דבר.) שתי מסגרות מכסות כמעט כל מה שצריך: זו של הסודר, وَصَلَ في الأَوَّلِ مِنْ سِبْتَمْبَرَ, ומסגרת השנה, وُلِدَ عامَ 1998 (עם عامَ באקוזטיב כתואר הפועל של זמן) או وُلِدَ في عامِ 1998 (עם في, ולכן גניטיב). وُلِدَ הוא פועל בסביל — שיעור 52 — ולכן לוקחים אותו כצירוף לעת עתה. השנה עצמה היא יסודי רגיל כשאומרים אותה בקול, ואחרי عامِ היא עומדת בגניטיב: في عامِ أَلْفٍ وَتِسْعِمِئَةٍ وَثَمانِيَةٍ وَتِسْعينَ.

צורות ותבניות

הסודרים 1–12, עם היסודי שהם באים ממנו:

הסיומות של ثانٍ, הסודר היחיד שסימני היחסה שלו חריגים:

השברים (הצורות עם סוכון ثُلْث، رُبْع، خُمْس נכונות באותה מידה):

אמירת השעה — שעה אחת, כל הפרוסות הרגילות:

ימי השבוע:

שני סטי החודשים זה לצד זה (שניהם ערבית ספרותית — הפיצול אזורי):

דוגמאות

טעויות נפוצות

• السّاعَةُ الثَّلاثَةُ -> السّاعَةُ الثّالِثَةُ — השעון לוקח את הסודר, לעולם לא את היסודי. الثَّلاثَة הוא הכמות “שלוש”, الثّالِثَة היא “השלישית”.
• السّاعَةُ الأُولى -> السّاعَةُ الواحِدَةُ — השעה אחת היא המשבצת היחידה שבה השעון משתמש ב-واحِدَة. الأُولى אומרת “הראשונה” ומשמשת לפרקים, לחדרים ולפעמים, לא לשעה על המחוגים.
• الدَّرْسُ ثالِثٌ -> الدَّرْسُ الثّالِثُ — הסודר הוא نَعْت וחייב להעתיק את היידוע של השם שלו. כשמשאירים אותו לא מיודע הצירוף הופך למשפט: “השיעור הוא שלישי”.
• الصَّفْحَةُ الثّالِثُ -> الصَّفْحَةُ الثّالِثَةُ — והוא חייב להעתיק את המין. صَفْحَة ממין נקבה, ולכן הסודר מקבל ة.
• في الفَصْلِ الأَوَّلُ -> في الفَصْلِ الأَوَّلِ — ואת היחסה. אחרי في שתי המילים مَجْرور; הסודר אינו פטור כי הוא מספר.
• الطّالِبُ الثّانِيْ -> الطّالِبُ الثّاني — לעולם לא שמים סוכון על ה-ي של الثّاني. סיומות הנומינטיב והגניטיב שלו שקטות, ואת ה-ي פשוט משאירים חשופה; רק האקוזטיב נכתב, الثّانِيَ.
• الفَصْلُ السّائِتُ -> الفَصْلُ السّادِسُ — הסודר של سِتَّة בנוי על השורש س-د-س, שגם נותן את השבר سُدُس. אין בו ت.
• الدَّرْسُ الأَحَدَ عَشَرَ -> الدَّرْسُ الحادِيَ عَشَرَ — אחד-עשר הוא الحادي, לא היסודי أَحَد. החצי השני عَشَرَ לעולם לא משתנה.
• السّاعَةُ الرّابِعَةُ إِلّا رُبْعٌ -> السّاعَةُ الرّابِعَةُ إِلّا رُبْعاً — מה שבא אחרי إِلّا באקוזטיב, בכל עמדה במשפט.
• في السّاعَةِ الثّامِنَةِ وَالنِّصْفُ -> في السّاعَةِ الثّامِنَةِ وَالنِّصْفِ — מה שבא אחרי وَ מעתיק את היחסה של السّاعَة, ולכן הוא הופך לכסרה אחרי מילת יחס.

טיפים

• למדו את הסודר כצורה, לא כשתים-עשרה מילים נפרדות: לוקחים את היסודי, שומרים את שלוש האותיות שלו, יוצקים אותן ל-فاعِل. רק 1, 2 ו-6 צריך לשנן בנפרד.
• אמרו את השעה בקול בערבית בכל פעם שבודקים שעון במשך שבוע. ארבע מסגרות (وَالرُّبْعُ، وَالنِّصْفُ، إِلّا رُبْعاً، وَعَشْرُ دَقائِقَ) מכסות כמעט כל שעה ביום.
• טיפ לזכירה ל-سادِس: השבר سُدُس מראה לכם את ה-د ש-سِتَّة בלעה.
• כשלא בטוחים בסיומת של צירוף שעון, שאלו באיזו יחסה السّاعَة. כל מה שמחובר ב-وَ הולך אחריה; רק החתיכה אחרי إِلّا מסרבת ונשארת באקוזטיב.
• למדו את סט החודשים של האזור שאתם באמת קוראים או נוסעים בו, ושמרו את השני לזיהוי. סוכנות ידיעות תשתמש ב-كانونُ الثّاني וב-يَنايِر לאותו חודש באותו יום.
• ספרות נשארות ספרות על הדף — 3 مارِس 2026 — והופכות למילים רק כשמדברים. אל תנסו לנטות ביחסות את הספרה שכתבתם.
• שתי צורות שווה לשנן יתר על המידה כי הן מופיעות בכל טופס שתמלאו אי פעם: تاريخُ الميلادِ (תאריך לידה) ו-رَقْمُ الصَّفْحَةِ (מספר עמוד).
• השאירו את התיאוריה בשקט לעת עתה: למה ثانٍ מוריד את ה-ي ולמה أَوَّلُ דוחה תנווין הוא שיעור 41, ודקדוק إِلّا הוא שיעור 62. הצורות למעלה עובדות בלי אף אחד מהם.