בקצרה

לספור באנגלית זה הדקדוק הכי קל שיש: בוחרים מספר, שמים אחריו רבים, וזהו — “three books”, “twenty books”, “a hundred books”. הערבית שואלת שתי שאלות נוספות בכל פעם. איזו צורה המספר עצמו מקבל — ומה המספר אז עושה לשם מאחוריו? התשובות משתנות ככל שעולים: 1–2 מתנהגים בדרך אחת, 3–10 בדרך אחרת, הכול מ-11 עד 99 בדרך שלישית, ו-100 ו-1000 חוזרים לסמיכות משלהם. זו הסיבה שלומדים שיכולים לנהל שיחה עדיין נתקלים ב”חמישה תלמידים”.

החדשות הטובות הן שיש רק כמה משטרים כאלה, שהם סדירים לגמרי, ושהשיעור הזה נותן לכם את כולם. יהיה המשטר אשר יהיה, לשם אחרי מספר תפקיד אחד — לומר מה מונים — אף שרק מ-11 ומעלה הדקדוק המסורתי נותן לו שם טכני משלו, התמייז (التَّمْييز), “המפרט”; עם 3–10 ועם 100 ו-1000 אותו שם עצמו הוא הסומך (مُضافٌ إِلَيْهِ) של סמיכות (إِضافَة) רגילה. למדו איזו צורה כל רצועת מספרים דורשת, ועוד כלל התאם מוזר אחד שגורם ל-ثَلاثَةٌ ללכת עם שם ממין זכר ול-ثَلاثٌ עם שם ממין נקבה, ומחירים, גילים, תאריכים וכמויות נפתחים בבת אחת.

הכלל

1. מילות הספירה עצמן. הערבית כותבת את הספרות משמאל לימין בתוך משפט מימין לשמאל, באחד משני סטים מתחרים של צורות: ה-0–9 שכבר משתמשים בהם (הסט היחיד במגרב, והולך ונעשה נפוץ במקומות אחרים) או הצורות הערביות-הודיות שעדיין רגילות במצרים ובחלק גדול מהמשרק. את שתיהן קוראים באותן מילים מלאות, והשיעור הזה מדפיס 0–9. המילים ל-0–10 באות בשתי צורות כל אחת (הפרדיגמות בפרק הבא); 11–19 הן הרכבים בני שתי מילים; 20, 30, 40 … משתמשות מחדש בסיומת הריבוי השלם של הזכר שפגשתם בשיעור 9. המילה ל-100 מאויתת במסורת مِائَةٌ, עם אליף שנכתבת אבל לא נהגית — מאובן כתיב. הכתיב המפושט המודרני مِئَةٌ מקובל עכשיו לגמרי והולך ונעשה נפוץ; את שתיהן קוראים אותו דבר. בחרו אחת והיו עקביים.

2. משטר אחד — 1 ו-2 באים אחרי השם, כשמות תואר. זה הפוך מסדר המילים האנגלי — וגם בעברית המספר בא אחרי השם: “ספר אחד”. זה הכלל שנשכח הכי הרבה משלושתם. واحِدٌ ו-اِثْنانِ אינם מונים כלל; הם שמות תואר רגילים שבאים אחרי השם שלהם ומתאימים לו במין, ביחסה וביידוע, בדיוק כמו כל שם תואר משיעור 8:

• كِتابٌ واحِدٌ — ספר אחד
• طالِبَةٌ واحِدَةٌ — תלמידה אחת
• كِتابانِ اثْنانِ — שני ספרים

והנה הנקודה המעשית: בדרך כלל לא אומרים אותם כלל. הצורה של השם עצמו כבר נושאת את המידע. كِتابٌ לבדו אומר “ספר, ספר אחד”, והזוגי كِتابانِ (שיעור 12) אומר “שני ספרים” בלי שום מילת מספר. מוסיפים واحِدٌ או اِثْنانِ רק כשמדגישים את המניין — “רק ספר אחד”, “שניים, לא שלושה”.

3. משטר שניים — 3 עד 10 בונים סמיכות (إِضافَة) עם גניטיב ברבים. משלוש ומעלה המספר קופץ לפני השם ולוקח פיקוד. הזוג הוא סמיכות בדיוק מהסוג שלמדתם בשיעור 20: המספר הוא הנסמך (مُضاف) והשם הנמנה הוא הסומך (مُضافٌ إِلَيْهِ), ולכן השם עובר לרבים ולגניטיב:

• ثَلاثَةُ كُتُبٍ — שלושה ספרים
• عَشَرَةُ أَيّامٍ — עשרה ימים
• خَمْسُ طالِباتٍ — חמש תלמידות
• تِسْعُ سَنَواتٍ — תשע שנים

כי זו סמיכות (إِضافَة) אמיתית, המספר מאבד את התנווין שלו (ثَلاثَةُ, לא *ثَلاثَةٌ) והשם מקבל גניטיב לא מיודע ـٍ. וכי זו סמיכות (إِضافَة) אמיתית, ה-ة של ثَلاثَةُ נהגית כ-ت מלאה — את ثَلاثَةُ كُتُبٍ שומעים עם ت קשה באמצע, לא עם ה-a הקלה הסופית של צורת ההפסק ثَلاثَة.

4. היפוך המין (التَّذْكيرُ والتَّأْنيثُ في العَدَد). במספרים 3–10 המספר מקבל סימון מין הפוך מזה של הדבר שהוא מונה. שם ממין זכר מושך את ה-ة על המספר; שם ממין נקבה משאיר את המספר חשוף:

• זכר كِتابٌ -> ثَلاثَةُ كُتُبٍ (המספר נושא ة)
• נקבה طالِبَةٌ -> ثَلاثُ طالِباتٍ (למספר אין ة)

זה נראה מוזר וזה אכן כך; ספרי דקדוק קוראים לזה “קוטביות” ואין מה להבין, רק לקדוח. גם בעברית כך: “שלושה ספרים”, “שלוש בנות” — האינסטינקט כבר שם. שתי הערות עבודה:

• שופטים את המין לפי היחיד, לא לפי צורת הרבים. كُتُبٌ לא נראה כמו מילה ממין זכר, אבל היחיד שלו كِتابٌ ממין זכר, ולכן המספר מקבל ة. ל-سَنَواتٌ יש סיומת רבים נקבה, והיחיד שלו سَنَةٌ ממין נקבה, ולכן המספר נשאר חשוף: تِسْعُ سَنَواتٍ. أَيّامٌ הוא ריבוי שבור של يَوْمٌ ממין זכר: عَشَرَةُ أَيّامٍ.
• הקוטביות חלה על 3–10 ועל חלק היחידות של 13–19 ו-23–99. היא לא חלה על 1, 2, 11 או 12, שפשוט מתאימים לשם שלהם, ולא על העשרות או על مِائَةٌ ו-أَلْفٌ, שלעולם לא מחליפות צורה לפי מין מה שהן מונות.

5. משטר שלוש — מ-11 עד 99 השם יחיד ובאקוזטיב. זה המפשט הגדול. הכול מ-11 עד 99 לוקח שם נמנה יחיד באקוזטיב לא מיודע, שמסתיים בתנווין פתחה ـً:

• أَحَدَ عَشَرَ كِتابًا — אחד-עשר ספרים (מילולית: “אחד-עשר ספר”)
• إِحْدى عَشْرَةَ طالِبَةً — אחת-עשרה תלמידות
• عِشْرونَ طالِبًا — עשרים תלמידים
• خَمْسَةٌ وعِشْرونَ كِتابًا — עשרים וחמישה ספרים

שם אחד, סיומת אחת, מ-11 עד 99. שימו לב לכתיב של הסיומת הזו: אליף נוספת אחרי תנווין הפתחה (كِتابًا، طالِبًا، يَوْمًا) — אבל לא אחרי ة, ולא אחרי המזה סופית שכבר יש לה אליף לפניה או מתחתיה (طالِبَةً، سَنَةً، مَساءً).

6. למה ـً חשובה יותר מהסיומות האחרות. מדריך ההגייה אמר לכם שב-الوَقْف — עצירה בסוף צירוף — סיומות היחסה פשוט לא נהגות. תנווין האקוזטיב הוא החריגה המפורסמת: מורידים את התנווין אבל שומרים על האליף, והמילה מסתיימת בתנועה ארוכה שנשמעת. לכן את عِشْرونَ كِتابًا באמת שומעים עם הסיומת הזו גם בדיבור רגוע, בעוד שה-ـٍ של ثَلاثَةُ كُتُبٍ נעלמת בהפסק. מכל סיומות היחסה שהמסלול הזה מדפיס, זו שתשמעו באמת ברדיו — מה שהופך את הספירה למקום טוב להתחיל לאמן את האוזן לאעראב (إِعْراب).

7. מספרים מורכבים 21–99: יחידה + وَ + עשרת. הערבית אומרת את החלק הקטן קודם, מחובר ב-وَ: “חמש ועשרים”. חלק היחידה מתנהג כמו שהיה מתנהג לבדו (לכן 3–9 שומרים על הקוטביות), העשרת לעולם לא משתנה לפי מין, והתמייז (تَمْييز) נשאר יחיד באקוזטיב:

• خَمْسَةٌ وعِشْرونَ كِتابًا — 25 ספרים
• خَمْسٌ وعِشْرونَ طالِبَةً — 25 תלמידות
• واحِدٌ وثَلاثونَ يَوْمًا / إِحْدى وثَلاثونَ لَيْلَةً — 31 ימים / 31 לילות
• اِثْنانِ وأَرْبَعونَ رَجُلًا — 42 גברים

8. מה נוטה ביחסות ומה קפוא. שלוש התנהגויות שונות, וצריך להחזיק אותן בנפרד:

• 3–10 נוטים ביחסות במלואם, כנסמך של סמיכות (إِضافَة): ثَلاثَةُ كُتُبٍ (مَرْفوع) / قَرَأْتُ ثَلاثَةَ كُتُبٍ (مَنْصوب) / في ثَلاثَةِ كُتُبٍ (مَجْرور). תנועה חשופה אחת, בלי תנווין.
• 11–19 הם مَبْنِيّ — קפואים. שני החצאים יושבים על פתחה יהיה המשפט אשר יהיה: أَحَدَ عَشَرَ، ثَلاثَةَ عَشَرَ، تِسْعَةَ عَشَرَ — כנושא, כמושא או אחרי מילת יחס באותה מידה. החריגה היחידה היא 12, שהחצי הראשון שלו זוגי ולכן מתנדנד: اِثْنا عَشَرَ (مَرْفوع) אבל اِثْنَيْ عَشَرَ (مَنْصوب ومَجْرور).
• העשרות נושאות את סיומת הריבוי השלם של הזכר ומתנדנדות איתה: عِشْرونَ כשהצירוף مَرْفوع, عِشْرينَ כשהוא مَنْصوب או مَجْرور — جاءَ عِشْرونَ طالِبًا אבל رَأَيْتُ عِشْرينَ طالِبًا. ה-ن כאן לעולם לא נושרת, כי המספר אינו נסמך (مُضاف).

9. 100 ו-1000 חוזרים לסמיכות (إِضافَة) — עם גניטיב ביחיד. مِائَةٌ ו-أَلْفٌ הם שמות עצם רגילים, ולכן הם לוקחים סמיכות כמו כל שם אחר, והשם הנמנה שלהם הוא גניטיב יחיד: مِائَةُ كِتابٍ، أَلْفُ سَنَةٍ، مِائَةُ طالِبٍ. مِائَةٌ ממין נקבה, ולכן המאות נבנות עם היחידה החשופה: ثَلاثُمِائَةٍ، خَمْسُمِائَةٍ (בדרך כלל נכתבות כמילה אחת). أَلْفٌ ממין זכר ומונה כרגיל: ثَلاثَةُ آلافٍ. בהרכב ארוך התמייז (تَمْييز) הולך אחרי המספר הקרוב אליו ביותר: مِائَةٌ وخَمْسَةٌ وعِشْرونَ كِتابًا, אבל مِائَةُ كِتابٍ לבדו.

10. “שלושת הספרים” — ספירת דבר מיודע. כל מה שלמעלה מונה דברים לא מיודעים. כדי למנות דבר שכבר מיודע, משאירים את השם עם ה-الـ שלו ושמים את המספר אחריו כשם תואר, עם الـ משלו ואותה קוטביות:

• الكُتُبُ الثَّلاثَةُ — שלושת הספרים
• الطّالِباتُ الخَمْسُ — חמש התלמידות

11. לשאול “כמה”. كَمْ משיעור 15 לוקחת בדיוק את תבנית 11–99 — שם יחיד אחד באקוזטיב ישר אחריה: كَمْ كِتابًا قَرَأْتَ؟ / كَمْ ساعَةً تَعْمَلُ؟ עונים בצירוף מספר מלא, או רק במספר.

צורות ותבניות

0–10. שתי העמודות נבחרות לפי מין היחיד של השם הנמנה; מ-3 ומעלה הסימון הפוך.

אלה הצורות העצמאיות, כמו שאומרים אותן בספירה בקול. לפני שם התנווין יורד (ثَلاثَةُ كُتُبٍ). ثَمانٍ היא המילה המגושמת האחת: לפני שם היא מופיעה כ-ثَماني نِساءٍ, עם ثَمانِيَ באקוזטיב.

11–19 — שתי מילים קפואות, שתיהן על פתחה. חצי היחידה הופך מין (קוטביות), חצי ה-عَشَرَ מתאים לשם ישירות.

העשרות — מילה אחת, שתי צורות, בלי מין כלל.

מאות ואלפים — שמות עצם רגילים, ולכן סמיכות עם גניטיב יחיד.

ארבעת המשטרים בעמוד אחד — זו הטבלה לשנן.

רק שורת 11–99 היא תמייז (تَمْييز) במובן המסורתי הקפדני; שתי שורות הסמיכות האחרות הן סמיכות (إِضافَة) רגילה, עם השם הנמנה כסומך (مُضافٌ إِلَيْهِ) שלה (כללים 3 ו-9).

המספר 3–10 בשלוש היחסות — רק המספר זז; הסומך (مُضافٌ إِلَيْهِ) נעול בגניטיב, בדיוק כמו בכל סמיכות (إِضافَة).

קוטביות מחושבת על רבים אמיתיים — תמיד בודקים את היחיד.

דוגמאות

טעויות נפוצות

• ثَلاثُ كُتُبٍ -> ثَلاثَةُ كُتُبٍ — היחיד ממין זכר كِتابٌ, ולכן המספר מקבל את ה-ة. אל תשפטו את המין לפי מראה הרבים.
• ثَلاثَةُ بَناتٍ -> ثَلاثُ بَناتٍ — וטעות המראה: بِنْتٌ ממין נקבה, ולכן מ-3 עד 10 המספר הולך חשוף.
• عِشْرونَ كُتُبٍ -> عِشْرونَ كِتابًا — מ-11 עד 99 השם הנמנה יחיד ובאקוזטיב. הגניטיב ברבים שייך ל-3–10 בלבד.
• خَمْسَةُ كِتابٍ -> خَمْسَةُ كُتُبٍ — והמראה של זה: 3–10 דורשים רבים. יחיד כאן הוא תבנית 11–99 שהוחלה ברצועה הלא נכונה.
• ثَلاثَةُ كُتُبٌ -> ثَلاثَةُ كُتُبٍ — השם אחרי 3–10 הוא הסומך של סמיכות (إِضافَة), ולכן הוא مَجْرور: תנווין כסרה, לעולם לא תנווין דמה.
• ثَلاثَةٌ كُتُبٍ -> ثَلاثَةُ كُتُبٍ — המספר הוא הנסמך של אותה סמיכות (إِضافَة), ולכן הוא מאבד את התנווין ושומר תנועה חשופה אחת.
• واحِدُ كِتابٍ -> كِتابٌ واحِدٌ — 1 אינו מונה. הוא בא אחרי השם כמו שם תואר, ורוב הזמן פשוט משאירים אותו בחוץ.
• اِثْنانِ كُتُبٍ -> كِتابانِ — שניים מכל דבר הם הזוגי, והזוגי אומר “שניים” מעצמו. מוסיפים اثْنانِ אחריו רק להדגשה.
• جاءَ عِشْرينَ طالِبًا -> جاءَ عِشْرونَ طالِبًا — העשרות באמת נוטות ביחסות: ـونَ לנושא, ـينَ אחרי מושא של פועל או מילת יחס.
• أَحَدَ عَشَرُ كِتابًا -> أَحَدَ عَشَرَ كِتابًا — 11 עד 19 קפואים על פתחה בשני החצאים, בכל עמדה במשפט. רק 12 משתנה (اِثْنا / اِثْنَيْ).
• مِائَةُ كُتُبٍ -> مِائَةُ كِتابٍ — 100 ו-1000 לוקחים גניטיב יחיד, לא רבים. תבנית הרבים נעצרת ב-10.

טיפים

• למדו את 3–10 כזוגות, לעולם לא כמילים בודדות: ثَلاثَةٌ/ثَلاثٌ، أَرْبَعَةٌ/أَرْبَعٌ، خَمْسَةٌ/خَمْسٌ. לאחסן צורה אחת ולגזור את השנייה תחת לחץ לעולם לא עובד.
• משפט אחד מחזיק את ליבת המערכת: “עד עשר השם רבים ובגניטיב; מאחד-עשר הוא יחיד ובאקוזטיב; אחד ושניים באים אחר כך”. אמרו אותו עד שהוא אוטומטי.
• לקוטביות, אמנו את הרפלקס “מה היחיד, והאם הוא זכר או נקבה?” מין סיומת הרבים לא רלוונטי — سَنَواتٍ ו-طالِباتٍ לוקחים מספר חשוף כי سَنَةٌ ו-طالِبَةٌ ממין נקבה, לא בגלל ה-ـاتٌ.
• קדחו עם שני אביזרים קבועים, אחד זכר ואחת נקבה — كِتابٌ ו-طالِبَةٌ — וספרו מ-1 עד 25 עם כל אחד מהם בקול. עשר דקות מזה מנצחות כל כמות קריאה.
• הקשיבו ל-ـًا. אחרי 11 זו הסיומת האחת ששורדת הפסק, ולכן הקלטה אמיתית תמסור לכם عِشْرينَ طالِبًا עם הסיומת שלמה. השתמשו בזה כתרגול אעראב (إِعْراب) חינם.
• אל תבלעו את ה-ة של ثَلاثَةُ كُتُبٍ: בתוך סמיכות היא ت קשה, ולאמר אותה נכון זו הדרך המהירה ביותר להישמע כמי שיודע את הכלל.
• מספרי טלפון, מספרי חדרים ושנים-כספרות נקראים ספרה-ספרה או כמספרים פשוטים בלי שם נמנה כלל, ולכן אף אחד מזה לא חל עליהם. זה הרבה מספרים יומיומיים שאפשר להשתמש בהם היום.
• התעלמו לעת עתה מהפינות המגושמות: ثَمانٍ, האלפים המורכבים הארוכים, וזה שמעט רבים לוקחים פתחה במקום כסרה בגניטיב. הם עניין של שיעור 41.