בקצרה

אוצר המילים הערבי אינו רשימה שטוחה של מילים. הוא רשת — וגם לעברית יש אותה רשת. על ציר אחד יושב סט קטן של עיצורים — השורש, الجَذْر — שנושא שדה משמעות. על הציר השני יושב סט של תבניות — המשקל, الوَزْن — שאומר איזה סוג מילה זו. كِتابٌ، كاتِبٌ، مَكْتَبٌ ו-مَكْتَبَةٌ כולם חולקים את השורש ك-ت-ب, משהו שקשור לכתיבה. مَكْتَبٌ، مَلْعَبٌ ו-مَطْعَمٌ כולם חולקים את המשקל مَفْعَلٌ, “המקום שבו עושים את זה”. כמעט כל מילה ערבית יושבת באחד הצמתים האלה, וברגע שרואים את שני הצירים, עמוד של אוצר מילים חדש מפסיק להיראות כמו רעש.

יש גם סיבה מעשית קשה ללמוד את זה עכשיו. מילון ערבי רציני אינו מסודר לפי האיות: הוא מסודר לפי שורש, כמו מילוני המקרא ולא כמו מילון עברי מודרני. مَكْتَبَةٌ אינה תחת م, היא תחת ك, בתוך הבלוק של ك-ت-ب, ליד كَتَبَ ו-كِتابٌ. מי שאינו יודע להפשיט מילה עד השורש לא ימצא אותה, ויבלה את השנה הראשונה בלי יכולת לחפש דבר. השיעור הזה נותן את מערכת השמות (שקילת מילה מול فعل), את המשקלים ששווה לזהות ב-A1, את תרגיל ההפשטה, ואת המלכודת האחת שמכשילה את כולם: שורשים שמכילים و או ي.

הכלל

1. השורש הוא עיצורים בלבד. כמעט כל שורש ערבי הוא שלושה עיצורים, בסדר קבוע. ك-ت-ب, د-ر-س, ك-ب-ر, ل-ع-ب. התנועות אף פעם אינן חלק ממנו. שורש אינו מילה ואינו נהגה כמילה — זו כתובת, המדף שעליו חיה משפחת מילים. מיעוט קטן של שורשים הם ארבעה עיצורים (ت-ر-ج-م, שממנו تَرْجَمَ “הוא תרגם” ו-مُتَرْجِمٌ “מתרגם”); אפשר להתעלם מאלה עד שיעור 48.

2. המשקל הוא המילה فعل שמשמשת כסרגל. גם בעברית שוקלים כך. המדקדקים הערבים היו צריכים דרך לדבר על צורות מילים, אז לקחו את השורש ف-ع-ل (“עשייה”) ועשו ממנו מקל מדידה. במשקל, ف עומדת במקום אות השורש הראשונה שלכם, ع במקום השנייה, ل במקום השלישית. כל השאר בתבנית — עיצורים נוספים, כל התנועות, ة, שדה — נשאר בדיוק כמו בדפוס. לכן:

• مَكْتَبٌ: ك ממלאת את משבצת ف, ت ממלאת את משבצת ع, ب ממלאת את משבצת ل. ה-م והתנועות שייכים לתבנית. המילה היא על המשקל مَفْعَلٌ.
• كاتِبٌ: אותם שלושה עיצורים באותו סדר, אבל עכשיו עם ا ארוכה אחרי הראשונה וכסרה לפני האחרונה. המילה היא על המשקל فاعِلٌ.

לכן מורה לערבית אומר “זה فاعِل” במקום לתאר את הצורה אות אחרי אות. למדו לומר את המשקל בקול ליד המילה — كاتِبٌ فاعِلٌ، مَكْتوبٌ مَفْعولٌ — והצורות מתחילות להידבק.

3. שורש אחד, משפחה אחת. הטבלה בפרק הבא בונה את כל משפחת ك-ت-ب: פועל העבר, פועל ההווה, הספר, הספרים, הכותב, הדבר הכתוב, השולחן, הספרייה ופעולת הכתיבה. תשע מילים, סט עיצורים אחד, תשע תבניות שונות. שימו לב שפעלים ושמות באותה משפחה — הערבית לא מפרידה אותם כמו שהאנגלית מפרידה בין “write” לבין “clerk”, “desk” ו-”library” שנראים לא קשורים. גם העברית לא: כתב, כותב, מכתב, כתיבה.

4. השורש נותן שדה, לא הגדרה. זה גבול המערכת, ושווה לקבל אותו ביום הראשון. מ-ج-م-ع, “התאספות”, הערבית בונה جَمَعَ “הוא אסף”, مَجْموعَةٌ “קבוצה”, مُجْتَمَعٌ “חברה”, جامِعٌ “מסגד” ו-جامِعَةٌ “אוניברסיטה”. כל אחת מאלה היא סוג של התאספות, ואף אחת מהן לא היתה ניתנת לניחוש. مَكْتَبَةٌ אינה “מקום כתיבה” — היא ספרייה. מ-ك-ت-ب הערבית אפילו בונה كَتيبَةٌ, גדוד צבא. לכן השתמשו בשורש כדי לארגן וכדי לחפש, לעולם לא כדי להמציא מילה או לנחש משמעות מדויקת.

5. תרגיל ההפשטה. כדי למצוא שורש, מפרקים את המילה בסדר הזה:

1. מסירים الـ וכל מה שצמוד לקצוות: מילת יחס שכתובה בחזית (بِـ، لِـ، كَـ), כינוי מאחור (ـهُ، ـها، ـي).
2. מסירים את הסיומת: תנועת היחסה או התנווין, ة, סיומת ריבוי (ـونَ، ـينَ، ـاتٌ).
3. מוחקים את התנועות הארוכות ا، و، ي בתוך המילה. ا ארוכה אף פעם אינה אות שורש; و או ي ארוכות שייכות בדרך כלל לתבנית, אבל לא תמיד — כלל 9 למטה הוא בדיוק על המקרים שבהם זו אות שורש בתחפושת.
4. מוחקים כל אחת מעשר האותיות שהערבית משתמשת בהן לבניית משקלים. הן ארוזות במילה אחת שקל לזכור: سَأَلْتُمونيها — כלומר س، أ، ل، ت، م، و، ن، ي، ه، ا.
5. מה שנשאר, בסדר המקורי, הוא השורש. מצפים בדיוק לשלוש אותיות.

דוגמאות מפורטות: المَكْتَبَةُ מאבדת الـ ו-ـةُ, ונשאר مكتب; ה-م היא אות משקל ו-مَفْعَلَةٌ היא תבנית מוכרת, לכן השורש הוא ك-ت-ب. مُدَرِّسونَ מאבדת ـونَ ואת התחילית مُـ, ונשאר درس — השורש הוא د-ر-س. بِكِتابِهِ מאבדת بِـ ו-ـهِ ואת ה-ا הארוכה, ונשאר ك-ت-ب. مَلاعِبُ מאבדת את ה-م ואת ה-ا: ل-ع-ب.

6. מילת הזיכרון מציגה חשודים, לא מורשעים. כל אחת מעשר האותיות האלה יכולה להיות גם אות שורש אמיתית. مَلِكٌ “מלך” רשומה תחת م-ل-ك, לא תחת ل-ك; سَأَلَ “הוא שאל” היא س-أ-ل; نَهْرٌ “נהר” היא ن-ه-ر; مَدينَةٌ “עיר” היא م-د-ن. בדיקת הביטחון היא חשבון: אם אחרי ההפשטה נשארו פחות משלושה עיצורים, הפשטתם יותר מדי — החזירו את הסבירה ביותר.

7. שדה היא לפעמים אות אחת ולפעמים שתיים. ב-مُدَرِّسٌ ה-ر הכפולה שייכת לתבנית, והשורש הוא د-ر-س הרגיל בן שלוש האותיות. אבל ב-مَرَّ “הוא עבר” וב-مَدَّ “הוא מתח” הכפלה היא השורש: م-ر-ر ו-م-د-د, כשהאות השנייה והשלישית זהות. השתמשו באותו חשבון כמו למעלה — אם ביטול הכפלה משאיר רק שני עיצורים, האות הכפולה נספרת פעמיים. שיעור 49 מטפל במחלקת הפעלים הזו כראוי.

8. המילון מסודר לפי שורש. מילון ערבי אמיתי מסודר לפי סדר האלפבית של אות השורש הראשונה, אחר כך השנייה, אחר כך השלישית. תחת כל שורש מקבלים בלוק: הפועל הפשוט קודם, אחר כך קרוביו, אחר כך השמות. לכן כל תשע המילים של משפחת ك-ت-ب מודפסות במקום אחד, תחת ك — ו-مَكْتَبَةٌ، مَكْتوبٌ ו-مُكاتَبَةٌ אינן תחת م. מילונים מקוונים מודרניים נותנים להדביק את המילה כמו שהיא ומוצאים אותה בשבילכם, אבל הם עדיין מראים את השורש, והשורש הוא מה שמאפשר לראות את כל המשפחה בבת אחת. ארגנו את מחברת אוצר המילים שלכם באותו אופן ותחסכו חצי מהעבודה.

9. שורשים חלשים הם המלכודת. בהרבה שורשים נפוצים מאוד אחת משלוש האותיות היא و או ي, והאות הזו מתחבאת: היא הופכת לתנועה ארוכה, או ל-ى בסוף, או נעלמת לגמרי. המילה על הדף נראית אז כאילו יש לה רק שני עיצורים, ומתחילים מחפשים אותה במקום הלא נכון:

• قالَ “הוא אמר” רשומה תחת ق-و-ل, לא תחת ق-ا-ل. אליף אף פעם אינה אות שורש.
• باعَ “הוא מכר” רשומה תחת ب-ي-ع.
• مَشى “הוא הלך” רשומה תחת م-ش-ي.
• بابٌ היא ب-و-ب، بَيْتٌ היא ب-ي-ت، دارٌ היא د-و-ر.

טריק השחזור הוא להסתכל על קרוב של המילה, כי האות המוסתרת בדרך כלל חוזרת איפה שהוא במשפחה: يَقولُ מראה את ה-و של قالَ، يَبيعُ מראה את ה-ي של باعَ، أَبْوابٌ מראה את ה-و של بابٌ، دُورٌ מראה את ה-و של دارٌ. ואם חיפוש של שני עיצורים נכשל, נסו להכניס و במשבצת הריקה, אחר כך ي. אחת משתי אלה כמעט תמיד נכונה.

10. לכמה מילים אין שורש כלל. מילים שאולות (بَنْكٌ، فيلْمٌ، تِلْفِزْيونٌ) ומילות התפקיד הקטנות (مِنْ، فِي، عَلى، هَلْ) אינן בנויות משורשים. מילונים פשוט מביאים אותן לפי סדר האלפבית כמילים שלמות. אל תנסו להפשיט אותן.

צורות ותבניות

משפחת ك-ت-ب, בנויה במלואה. תשע תבניות, שלד אחד:

המשקלים ששווה לזהות במבט ב-A1, עם שתי דוגמאות לכל אחד:

שלושה משקלי ריבוי שכבר פגשתם בשיעור 10, עכשיו עם המשקלים שלהם נקובים:

שורשים חלשים: איפה המילה רשומה, והקרוב שמראה את ה-و או את ה-ي:

הושמט במכוון: תשעת משקלי הפועל הנגזרים (שיעורים 46–48), משקלי המסדר (שיעור 54), ומערכת הפרטיציפ ושם-המקום המלאה (שיעור 53). ב-A1 צריך לזהות את הצורות האלה בטקסט, לא לייצר אותן.

דוגמאות

טעויות נפוצות

• مَكْتَبٌ ← م-ك-ت -> مَكْتَبٌ ← ك-ت-ب — ה-م של مَفْعَلٌ שייכת לתבנית, לא לשורש, ואות שורש לעולם לא נשמטת כדי לפנות לה מקום.
• مُسْتَشْفى ← م-س-ت -> مُسْتَشْفًى ← ش-ف-ي — مُسْتَـ הוא בלוק שלם של אותיות משקל, וה-ى הסופית היא עיצור השורש השלישי ي בתחפושת. המילה רשומה תחת ش.
• الكِتابُ ← ا-ل-ك -> الكِتابُ ← ك-ت-ب — الـ היא תווית, לעולם לא חלק משורש. מפשיטים אותה לפני שעושים כל דבר אחר.
• كِتابَةٌ ← ك-ت-ا-ب -> كِتابَةٌ ← ك-ت-ب — ا ארוכה בתוך מילה היא תנועה של התבנית فِعالَةٌ. שורשים נספרים בעיצורים, ויש שלושה.
• مُدَرِّسٌ ← د-ر-ر-س -> مُدَرِّسٌ ← د-ر-س — כאן השדה היא חלק מהמשקל, לכן ה-ر נספרת פעם אחת. (ב-مَدَّ זו השורש עצמו שמוכפל: م-د-د.)
• قالَ ← ق-ا-ل -> قالَ ← ق-و-ل — אליף אף פעם אינה אות שורש. يَقولُ מראה לכם את ה-و שזמן העבר בלע.
• بابٌ ← ب-ا-ب -> بابٌ ← ب-و-ب — אותה מלכודת בשם עצם, והריבוי أَبْوابٌ מוסר את האות החסרה בחינם.
• مَدينَةٌ ← د-ي-ن -> مَدينَةٌ ← م-د-ن — سَأَلْتُمونيها מציגה אותיות שיכולות להתווסף, לא אותיות שתמיד מתווספות. מפשיטים רק עד שלושה עיצורים.
• مَكْتَبَةٌ = “מקום שבו מישהו כותב” -> مَكْتَبَةٌ = “ספרייה, חנות ספרים” — השורש אומר את השכונה, לעולם לא את הכתובת. תמיד מאשרים את המשמעות במילון.
• تِلْفِزْيونٌ ← ت-ل-ف -> ל-تِلْفِزْيونٌ אין שורש — מילים שאולות אינן בנויות על תבניות ומובאות לפי סדר האלפבית כמו שהן.

טיפים

• כתבו כל מילה חדשה במחברת עם השורש בשוליים: مَكْتَبَةٌ (ك-ت-ب)، مُدَرِّسٌ (د-ر-س). זה עולה שלוש שניות והופך רשימת מילים למפה.
• אמרו את המשקל בקול ישר אחרי המילה — كاتِبٌ فاعِلٌ، مَكْتوبٌ مَفْعولٌ، مَلْعَبٌ مَفْعَلٌ. מתן שם לצורה הוא מה שגורם להבחין בה בטקסט הבא.
• למדו משפחה אחת בשלמותה, או ك-ت-ب או د-ر-س, והשתמשו בה כתבנית. כשפוגשים מילת مَـ לא מוכרת, שאלו “באיזו משבצת של התבנית שלי זה?”
• מילה שמתחילה ב-مَـ או ב-مُـ ויש לה עוד שלושה עיצורים כמעט אף פעם אינה שורש-م. נסו קודם את שלושת העיצורים האחרונים; תהיו צודקים ברוב הגדול של המקרים.
• כשחיפוש נכשל, ספרו את העיצורים. שניים פירושו שהפשטתם אות שורש אמיתית, או שהשורש חלש — שימו و ברווח, אחר כך נסו ي.
• השתמשו בריבוי ובהווה כבצילום רנטגן: بابٌ ← أَبْوابٌ، دارٌ ← دُورٌ، قالَ ← يَقولُ. הם חושפים אותיות שהיחיד מסתיר.
• התעלמו לעת עתה מהמשקלים עם עיצורים נוספים בחזית (تَـ، اِنْـ، اِسْتَـ). תפגשו אותם כמילים שלמות לזמן מה, ושיעורים 46–48 יראו את המערכת מאחוריהם.