בקצרה

באנגלית יש “they” אחד, והוא מכסה את כולם ואת הכול: המורים חדשים, הספרים חדשים, they are new. גם בעברית “הם” מכסה אנשים ודברים כאחד. הערבית שואלת שאלה שאף אחת מהן לא שואלת. ברגע ששם עצם ברבים, הערבית רוצה לדעת אם הריבוי עומד לאנשים או לכל דבר אחר — חפצים, בעלי חיים, רעיונות, מקומות, מכונות. אנשים נקראים العاقِل ושומרים התאם רגיל ברבים. כל השאר הוא غَيْرُ العاقِل, והערבית מתייחסת לריבוי שלו כאל יחיד נקבה: לא “הספרים חדשים” אלא, מילולית, “הספרים חדשה” — الكُتُبُ جَديدَةٌ.

זו לא סקרנות שאפשר לפגוש אחר כך. היא מגיעה לשם התואר (الكُتُبُ الجَديدَةُ), לפועל (وَصَلَتِ الرَّسائِلُ), לכינוי (أَيْنَ الكُتُبُ؟ - هِيَ عَلى المَكْتَبِ) ולכינוי הרמז (هٰذِهِ الكُتُبُ). זה גם הכלל היחיד שלומדים שוברים הכי הרבה, כי ה-”they” האנגלי — וגם ה-”הם” העברי — ממשיכים לדלוף פנימה ומייצרים *الكُتُبُ جُدُدٌ או *الكُتُبُ هُمْ. תקנו הרגל אחד — כשהריבוי אינו אנשים, חשבו هِيَ — ותריסר שגיאות שונות נעלמות בבת אחת.

הכלל

1. שתי מחלקות ריבוי: العاقِل ו-غَيْرُ العاقِل. הדקדוק הערבי ממיין שמות ברבים לפי למה הם מתייחסים, לא לפי איך הם כתובים:

• العاقِل — בני אדם: مُعَلِّمونَ، طُلّابٌ، رِجالٌ، نِساءٌ، أَطْفالٌ، مُهَنْدِساتٌ.
• غَيْرُ العاقِل — כל השאר: كُتُبٌ، أَبْوابٌ، سَيّاراتٌ، مُدُنٌ، أَشْجارٌ، أَفْكارٌ، قِطَطٌ، كِلابٌ، لُغاتٌ، أَسْئِلَةٌ.

שימו לב לאן נופלים בעלי חיים. عاقِل פירושו “בעל תבונה”, לכן הוא מכסה אנשים בלבד; חתולים, כלבים, ציפורים וסוסים הם غَيْرُ العاقِل והולכים לפי כלל הדברים.

2. הכלל עצמו, בשורה אחת. ריבוי של غَيْرِ العاقِل מתנהג, לכל סוג של התאם, בדיוק כמו שם עצם ביחיד נקבה. מה שהייתם אומרים על مَدْرَسَةٌ, אומרים על كُتُبٌ.

השוו יחיד נקבה אמיתי לריבוי לא-תבוני ותראו שהם זזים יחד:

• المَدْرَسَةُ الجَديدَةُ - المَدارِسُ الجَديدَةُ
• المَدْرَسَةُ كَبيرَةٌ - المَدارِسُ كَبيرَةٌ
• المَدْرَسَةُ قَريبَةٌ، وَهِيَ جَميلَةٌ - المَدارِسُ قَريبَةٌ، وَهِيَ جَميلَةٌ

3. איך הריבוי נוצר לא משנה. שיעורים 9 ו-10 נתנו לכם שתי מכונות לבניית ריבוי. אף אחת מהן לא משנה את הכלל הזה:

• ריבוי שבור: الكُتُبُ الجَديدَةُ، الأَبْوابُ مَفْتوحَةٌ، المُدُنُ الكَبيرَةُ جَميلَةٌ
• ריבוי שלם לנקבה: السَّيّاراتُ كَبيرَةٌ، اللُّغاتُ الأَجْنَبِيَّةُ مُهِمَّةٌ

הסיומת ـات על السَّيّارات מפתה מאוד: היא נראית כמו ריבוי נקבה, לכן לומדים נותנים לה שם תואר בריבוי נקבה, *السَّيّاراتُ كَبيراتٌ. שגוי. צורת השם לא מחליטה כאן כלום; המסומן מחליט הכול, ומכוניות אינן אנשים.

4. גם מין היחיד לא משנה. كِتابٌ זכר, سَيّارَةٌ נקבה — ברגע שהם ברבים ולא-תבוניים, שניהם מקבלים אותו התאם של יחיד נקבה: الكُتُبُ جَديدَةٌ، السَّيّاراتُ جَديدَةٌ. אפשר לשכוח את מין היחיד בנקודה הזו.

5. שם התואר. שני התפקידים של שם התואר משיעור 8 עובדים כמו תמיד; שם התואר פשוט מופיע בצורת היחיד הנקבה שלו:

• מתאר (בתוך הצירוף השמני, מעתיק יידוע ויחסה): الأَسْئِلَةُ الصَّعْبَةُ
• נשוא (במשפט שמני, לא מיודע ו-مَرْفوع): الأَسْئِلَةُ صَعْبَةٌ

יחסה ויידוע עדיין מתנהגים כרגיל, לכן שם התואר מחליף את הסיומת שלו עם השם:

• مَرْفوع: الكُتُبُ الجَديدَةُ عَلى المَكْتَبِ.
• مَنْصوب: قَرَأْتُ الكُتُبَ الجَديدَةَ.
• مَجْرور: في الكُتُبِ الجَديدَةِ صُوَرٌ كَثيرَةٌ.
• לא מיודע: هٰذِهِ كُتُبٌ جَديدَةٌ.

6. הפועל. נושא שהוא ריבוי לא-תבוני מקבל פועל ביחיד נקבה — אותה צורה שהייתם משתמשים בה ל-هِيَ:

• עבר: وَصَلَتِ الرَّسائِلُ. / الرَّسائِلُ وَصَلَتْ.
• הווה: تَصِلُ الطّائِراتُ في الصَّباحِ. / الطّائِراتُ تَصِلُ في الصَّباحِ.

אל תכתבו *الرَّسائِلُ وَصَلوا או *الطّائِراتُ يَصِلونَ. אלה הצורות התבוניות. סדר הפועל והנושא במשפט פועלי, ואיזה התאם נושא תבוני מפעיל כשהוא בא אחרי הפועל שלו, הם נושא שיעור 19; כל מה שצריך עכשיו הוא שהפועל ביחיד נקבה נכון לריבוי לא-תבוני בשני הסדרים.

7. הכינוי. חוזרים לריבוי לא-תבוני ב-هِيَ, וחבורים ـها לשמות ולמיליות:

• أَيْنَ الكُتُبُ؟ - هِيَ عَلى المَكْتَبِ.
• المُدُنُ القَديمَةُ جَميلَةٌ، وَشَوارِعُها ضَيِّقَةٌ.
• الحَقائِبُ ثَقيلَةٌ، لٰكِنَّها صَغيرَةٌ.

ה-”they” וה-”them” האנגליים הופכים כאן ל-هِيَ ול-ـها, לעולם לא ל-هُمْ ול-ـهُمْ. גם העברית היתה שולחת “הם” / “אותם”.

8. כינוי הרמז. “הספרים האלה” הוא هٰذِهِ الكُتُبُ, בדיוק כמו שהייתם אומרים هٰذِهِ المَدْرَسَةُ. هٰؤُلاءِ הוא לאנשים בלבד. קחו את זה כזיהוי לעת עתה — לכינויי הרמז יש שיעור משלהם בשלב 13.

9. העמודה התבונית, כדי שהניגוד יהיה נראה. אנשים שומרים התאם מלא ברבים, ושם התואר, הפועל והכינוי כולם מתאימים למין שלהם:

• المُعَلِّمونَ الجُدُدُ وَصَلوا. هُمْ في الغُرْفَةِ. هٰؤُلاءِ المُعَلِّمونَ.
• المُعَلِّماتُ الجَديداتُ وَصَلْنَ. هُنَّ في الغُرْفَةِ. هٰؤُلاءِ المُعَلِّماتُ.

جُدُدٌ הוא הריבוי של جَديدٌ שמשמש לאנשים; בערבית מודרנית הוא לא מתאר ספרים. جَديداتٌ הוא הריבוי הנקבי שמשמש לאנשים; הוא לא מתאר מכוניות. השאירו כל מילה בעמודה שלה.

10. שמות שמציינים קבוצות של אנשים. לחלק מהשמות הלא-תבוניים יש אנשים בתוכם: الدُّوَلُ (מדינות), الحُكوماتُ (ממשלות), الشَّرِكاتُ (חברות), الفِرَقُ (קבוצות), الجامِعاتُ (אוניברסיטאות). השם מציין את הישות, לא את האנשים, לכן הוא הולך לפי הכלל הלא-תבוני: الشَّرِكاتُ الكَبيرَةُ، الفِرَقُ الرِّياضِيَّةُ جاهِزَةٌ، الدُّوَلُ العَرَبِيَّةُ.

11. לאן הכלל לא מגיע. זה כלל על רבים בלבד. שם לא-תבוני ביחיד שומר התאם רגיל לפי המין שלו עצמו — الكِتابُ الجَديدُ، البابُ مَفْتوحٌ — ולזוגי יש מערכת משלו, שהוא השיעור הבא. שום דבר כאן לא חל על الكِتابانِ.

12. זיהוי בלבד: גם ריבוי נקבה מתועד. בשירה, בפרוזה ישנה ובכמה ביטויים קבועים תפגשו ריבוי לא-תבוני עם שם תואר בריבוי נקבה: الجِبالُ الشّامِخاتُ، اللَّيالي الطَّويلاتُ. זו לא שגיאה, ושווה להיות מסוגלים לקרוא אותה. אבל בכתב מודרני היחיד הנקבה הוא הנורמה המוחצת — الجِبالُ الشّاهِقَةُ — לכן ייצרו את זה ורק את זה. התייחסו לגרסת הרבים כמו שמתייחסים לכתיב אנגלי ישן: מזהים, לא מחקים.

צורות ותבניות

הניגוד המרכזי. קראו אותו למטה בשתי העמודות, לא לרוחב השורות:

מין היחיד עצמו לא רלוונטי ברגע שהשם הולך לרבים:

שם התואר עדיין נושא יחסה ויידוע בדרך הרגילה:

ריבוי תבוני, להשוואה בלבד — שני המינים שומרים את צורות הרבים שלהם:

הושאר כאן בחוץ: הזוגי (שיעור 12), כינוי הזיקה שמתאים באותה דרך (שיעור 39), והתאם של פועל שעומד לפני נושא תבוני (שיעור 19).

דוגמאות

טעויות נפוצות

• الكُتُبُ جُدُدٌ. -> الكُتُبُ جَديدَةٌ. — جُدُدٌ הוא הריבוי התבוני של جَديدٌ. ספרים אינם אנשים, לכן שם התואר נכנס ליחיד נקבה.
• السَّيّاراتُ كَبيراتٌ. -> السَّيّاراتُ كَبيرَةٌ. — ה-ـات על השם הוא מלכודת: הסיומת מראה איך הריבוי נבנה, לא אל מי הוא מתייחס. מכוניות עדיין מקבלות كَبيرَةٌ.
• أَيْنَ الكُتُبُ؟ - هُمْ عَلى المَكْتَبِ. -> هِيَ عَلى المَكْتَبِ. — ה-”they” האנגלי דולף פנימה, וגם ה-”הם” העברי. לריבוי לא-תבוני מתייחסים ב-هِيَ.
• هٰؤُلاءِ الكُتُبُ. -> هٰذِهِ الكُتُبُ. — هٰؤُلاءِ מצביע על אנשים בלבד; דברים ברבים מקבלים את היחיד הנקבה هٰذِهِ.
• الرَّسائِلُ وَصَلوا. -> الرَّسائِلُ وَصَلَتْ. — وَصَلوا הוא “הם (גברים) הגיעו”. ריבוי של דברים מקבל אותה צורת פועל כמו هِيَ.
• الطّائِراتُ يَصِلونَ في الصَّباحِ. -> الطّائِراتُ تَصِلُ في الصَّباحِ. — זמן ההווה הולך לפי אותו כלל: تـ, לא يـ … ـونَ.
• الأَبْوابُ مَفْتوحونَ. -> الأَبْوابُ مَفْتوحَةٌ. — סיומת הריבוי השלם לזכר שייכת לאנשים; דלתות מקבלות את היחיד הנקבה ة.
• الكِلابُ صِغارٌ. -> الكِلابُ صَغيرَةٌ. — בעלי חיים הם غَيْرُ العاقِل כמה שהם חיים, לכן صِغارٌ (ריבוי תבוני) לא במקום.
• المُعَلِّمونَ الجَديدَةُ. -> المُعَلِّمونَ الجُدُدُ. — הכלל רץ בכיוון אחד בלבד. אל תשימו אנשים ביחיד נקבה; הם שומרים התאם מלא ברבים.
• الكِتابُ الجَديدَةُ. -> الكِتابُ الجَديدُ. — ספר אחד אינו רבים. התאם היחיד הנקבה מופעל על ידי הריבוי, לעולם לא על ידי שם ביחיד.

טיפים

• לפני שבוחרים שם תואר, פועל או כינוי, החליפו בשקט את הריבוי ב-هِيَ. אם الكُتُبُ = هِيَ, אז هِيَ جَديدَةٌ، هِيَ وَصَلَتْ، هٰذِهِ — כל בחירה הולכת אחרי זה.
• הריצו את בדיקת שתי השאלות: האם השם ברבים? האם הם אנשים? רק “כן, כן” פותח התאם ברבים; “כן, לא” פירושו יחיד נקבה, בכל פעם.
• למדו את זוג שמות התואר יחד והחזיקו אותם בנפרד: جَديدَةٌ לדברים, جُدُدٌ לאנשים. אותו דבר ל-صَغيرَةٌ / صِغارٌ ול-كَبيرَةٌ / كِبارٌ.
• צירוף שימושי לשנן בשלמותו: الكُتُبُ الجَديدَةُ מול الطُّلّابُ الجُدُدُ. אמרו אותם זה אחרי זה עד שהשגוי נשמע שגוי.
• אל תקראו את סיומת השם בשביל התשובה. سَيّاراتٌ מסתיים ב-ـات ו-مُدُنٌ לא, ובכל זאת שניהם מקבלים בדיוק אותו התאם של יחיד נקבה.
• כשקוראים, השתמשו בכלל לאחור: פועל בודד ב-تـ או שם תואר ביחיד נקבה בלי שם ביחיד נקבה באופק פירושם בדרך כלל שריבוי של דברים הוא הנושא.
• התעלמו לעת עתה מהריבוי הנקבי הספרותי (الجِبالُ الشّامِخاتُ). זהו אותו בטקסט והמשיכו לייצר בעצמכם את היחיד הנקבה.
• השאירו את הזוגי מחוץ לזה לגמרי — יש לו התאם משלו, והוא השיעור הבא.