בקצרה

האנגלית שמה את שם התואר לפני השם ומשאירה אותו במנוחה: “a big house”, “the big house”, “in a big house” — “big” אף פעם לא משנה צורה. הערבית עושה את ההפך בשני המובנים. שם התואר בא אחרי השם, והוא מעתיק אותו: بَيْتٌ كَبيرٌ, מילה במילה “בית, אחד גדול”. גם העברית שמה את שם התואר אחרי השם (“בית גדול”) ומעתיקה מין, מספר ויידוע; מה שחדש הוא היחסה. דקדוק ערבי קורא לשם התואר النَّعْت, המתאר, ולשם שהוא נתלה עליו المَنْعوت, המתואר. ה-نَعْت הוא עוקב: הוא חוזר על המין של השם, על המספר, על היידוע ועל היחסה, כך שכמעט כל שם תואר שתכתבו מסתיים באותו צליל כמו המילה שלפניו.

מבין הארבעה, מה שמחליט מה שתי המילים באמת אומרות הוא היידוע. שמים الـ על שתיהן ומקבלים צירוף: البَيْتُ الكَبيرُ, “הבית הגדול” — תווית, עוד לא קביעה. שמים אותה רק על המילה הראשונה ומקבלים את המשפט השמני של שיעור 2: البَيْتُ كَبيرٌ, “הבית גדול”. שתי אותיות וסימן סופי אחד הם ההבדל, וההבדל הזה הוא משפט שלם. גם בעברית הזוג “הבית הגדול” / “הבית גדול” עובד כך; באנגלית אין מקבילה. למדו את הזוג יחד מהיום הראשון וזה מפסיק להיות מלכודת.

הכלל

1. שם התואר בא שני, תמיד. בערבית ספרותית ה-نَعْت עומד אחרי השם שלו. אין גרסה של הצירוף עם שם התואר מלפנים, ובצירופי השיעור הזה שתי המילים יושבות זו לצד זו — הדבר האחד שבא ביניהן באופן קבוע הוא إِضافَة, שמחכה לשיעור 20:

• بَيْتٌ كَبيرٌ — בית גדול
• كِتابٌ جَديدٌ — ספר חדש
• مَدينَةٌ جَميلَةٌ — עיר יפה

*كَبيرٌ بَيْتٌ אינו סדר “פיוטי” ולא נדיר. זה לא צירוף כלל — קורא ינסה לפרש אותו כמשפט, “אחד גדול הוא בית”, ויוותר.

2. ארבעה דברים מועתקים. ה-نَعْت מתאים לשם שלו ב:

• מין — مُذَكَّر או مُؤَنَّث
• מספר — יחיד, זוגי או רבים
• יידוע — שניהם חשופים, או שניהם עם الـ
• יחסה — مَرْفوع، مَنْصوب، مَجْرور

המספר ברשימה לשלמות; בשיעור הזה כל שם עצם יחיד, לכן אין מה לעשות איתו עדיין. ריבוי מביא הפתעה אמיתית (שיעור 11) ולזוגי יש סיומות משלו (שיעור 12). לעת עתה, שלוש תיבות לסמן.

3. מין: שם התואר הנקבי מקבל ة. כמעט כל שם תואר שתפגשו ב-A1 בונה את הנקבה בהוספת ـة לזכר, בדיוק כמו שמות העצם של שיעור 5:

• الوَلَدُ الصَّغيرُ — הילד הקטן
• البِنْتُ الصَّغيرَةُ — הילדה הקטנה

מה ששם התואר מעתיק הוא המין הדקדוקי של השם, לא מה שהדבר הוא. שם עצם שהוא נקבה בלי ة עדיין מקבל שם תואר נקבה: شَمْسٌ حارَّةٌ، يَدٌ صَغيرَةٌ. בדקו את המין פעם אחת, שמרו אותו עם המילה, ושם התואר הולך אוטומטית.

חריג כנה אחד לסמן ואז להתעלם: משפחה קטנה של שמות תואר במשקל أَفْعَل — צבעים ותכונות גוף — בונה את הנקבה אחרת ולא מקבלת תנווין כלל: أَحْمَرُ / حَمْراءُ، أَبْيَضُ / بَيْضاءُ. הם שייכים למחלקות הנטייה המיוחדות של שיעור 41. כל מה שבשיעור הזה משתמש ב-ة הרגילה.

4. יידוע: שניהם, או אף אחד. זה הכלל שנושא את השיעור. نَعْت ו-مَنْعوت חייבים להסכים ביידוע, ויש בדיוק שתי צורות חוקיות:

• שניהם לא מיודעים: بَيْتٌ كَبيرٌ — בית גדול
• שניהם מיודעים: البَيْتُ الكَبيرُ — הבית הגדול

זוג מעורב הוא ערבית שבורה. *بَيْتٌ الكَبيرُ לא אומר כלום באף קריאה — לא “בית גדול”, לא “הבית הגדול”, לא משפט. הוא במדרגה אחת עם כתיבת الـ ותנווין על אותה מילה בין שגיאות המתחילים הנפוצות ביותר.

5. יחסה: שם התואר מהדהד, הוא לא בוחר. מה שהמשפט עושה לשם, שם התואר לובש את אותה סיומת — כולל התנווין כשהשם לא מיודע:

• مَرْفوع: البَيْتُ الكَبيرُ قَريبٌ. — הצירוף הוא הנושא
• مَنْصوب: رَأَيْتُ البَيْتَ الكَبيرَ. — הצירוף הוא המושא
• مَجْرور: سَكَنْتُ في بَيْتٍ كَبيرٍ. — הצירוף בא אחרי מילת יחס

שימו לב שהיחסה מוכרעת עבור הצירוף, על ידי המשפט סביבו, ואז מיושמת פעמיים. אף פעם לא שואלים “איזו יחסה كَبير צריך לקבל?” — שואלים באיזו יחסה השם נמצא ומעתיקים אותה. לכן שם תואר הוא تابِع, “עוקב”, בדקדוק הערבי.

6. מבחן ה-الـ: צירוף או משפט? שתי מילים, שם עצם אחד ושם תואר אחד, נותנות שלוש תוצאות שונות לפי איפה התווית נוחתת:

השורה השלישית היא המשפט השמני של שיעור 2, והוא בנוי מאותן שתי מילים. המנגנון פשוט: שם עצם מיודע ואחריו מילת תיאור לא מיודעת הוא טענה על השם, כי אי-ההתאמה אומרת שהמילה השנייה אינה יכולה להיות עוקבת. מתאימים אותם והטענה מתמוטטת חזרה לתווית. אותו זוג בעברית: “הבית הגדול” / “הבית גדול”.

תרגלו את הזוג זה אחר זה עד שזה אוטומטי. المَدينَةُ الجَميلَةُ — העיר היפה. المَدينَةُ جَميلَةٌ — העיר יפה. الدَّرْسُ السَّهْلُ — השיעור הקל. الدَّرْسُ سَهْلٌ — השיעור קל.

7. מיודע בלי الـ: מלכודת הסופית. שיעור 7 נתן לכם كِتابي، بَيْتُكَ، سَيّارَتُها. שיעור 4 אמר ששם עצם שנושא סיומת שייכות כבר מיודע — וכלל 4 לא אכפת לו איך השם הגיע לשם. לכן שם התואר עדיין צריך את ה-الـ שלו:

• كِتابي الجَديدُ — הספר החדש שלי
• بَيْتُكَ القَديمُ — הבית הישן שלך
• سَيّارَتُها الصَّغيرَةُ — המכונית הקטנה שלה

כתבו *كِتابي جَديدٌ בכוונה “הספר החדש שלי” וכתבתם משפט שלם במקום: “הספר שלי חדש.” אותו מתג כמו בכלל 6, רק שהיידוע בא מסופית ולא מתווית. שמות פרטיים מיודעים בזכות עצמם, לכן שם תואר על שם גם מקבל الـ: القاهِرَةُ القَديمَةُ, “קהיר העתיקה”.

יש עוד מקור אחד ליידוע, ה-إِضافَة (بابُ البَيْتِ, “דלת הבית”), שבו שם תואר מעלה שאלה איזה שם הוא מתאר. המבנה הזה הוא שיעור 20 ושאלת שם התואר מטופלת שם; אל תבנו צירופים כאלה עדיין.

8. שתי תוויות, שתי החלטות עצמאיות של אות שמש. כל الـ מצייתת לאות שהיא קורה לשבת לפניה, כך שבצירוף אחד בקלות יכולות להיות תווית אחת מובלעת ואחת נהגית. כתבו את השדה, והשאירו את ה-ل של תווית אות שמש בלי סימן כלל:

• البَيْتُ الكَبيرُ — ירח, ירח
• الطّالِبُ الجَديدُ — שמש, ירח
• المَدينَةُ الصَّغيرَةُ — ירח, שמש
• الرَّجُلُ الطَّويلُ — שמש, שמש

9. ערמת שמות תואר. יותר ממתאר אחד פשוט נערם אחרי השם, וכל אחד חוזר על כל סט הסיומות:

• بَيْتٌ كَبيرٌ جَديدٌ — בית גדול חדש
• البَيْتُ الكَبيرُ الجَديدُ — הבית הגדול החדש
• قِصَّةٌ قَصيرَةٌ وسَهْلَةٌ — סיפור קצר וקל

ה-وَ בין שני שמות תואר רשות; ההעדפה הישנה היא לכתוב אותה כששתי התכונות רחוקות במשמעות ולהשאיר אותה בחוץ כשהן קרובות. שום דבר בהתאם לא משתנה: מה שעשיתם לשם התואר הראשון, עשו לשני.

10. נשאר להמשך. התאם הריבוי, כולל הכלל שריבוי לא-תבוני מקבל שם תואר נקבה יחידה, הוא שיעורים 9–11; הזוגי הוא שיעור 12. שמות תואר משמות מקום ואנשים (مِصْرِيٌّ، عَرَبِيٌّ) הם ה-نِسْبَة של שיעור 21 — הם מתאימים בדיוק כמו אלה כאן. “גדול יותר” ו”הגדול ביותר” הם צורת מילה אחרת לגמרי, שיעור 28. ושם תואר יכול גם לנחות באקוזטיב כנשוא של كانَ (שיעור 32) או כ-حال (שיעור 55). כולם רצים על ההתאם שאתם לומדים עכשיו.

צורות ותבניות

بَيْت (זכר) עם كَبير — הטבלה המלאה

مَدينَة (נקבה) עם كَبيرَة — אותה טבלה, ة אחת כבדה יותר

מה מכניס את הצירוף לכל יחסה

שמות תואר למלאי — למדו כל שורה כיחידה אחת

ארבע מהצורות המיודעות — الصَّغيرُ، الطَّويلُ، السَّهْلُ، الصَّعْبُ — נפתחות באות שמש, לכן ה-ل שלהן שקטה והשדה עושה את העבודה.

צירוף מול משפט — תרגלו את אלה בזוגות

כשהשם מיודע בסופית, לא ב-الـ

דוגמאות

טעויות נפוצות

• البَيْتُ كَبيرُ. -> البَيْتُ كَبيرٌ. (הבית גדול.) או البَيْتُ الكَبيرُ (הבית הגדול) — דמה חשופה בלי الـ ובלי תנווין אינה סיומת אפשרית על המילה הזו. החליטו אם אתם טוענים טענה או כותבים תווית, וסמנו זאת.
• بَيْتٌ الكَبيرُ -> بَيْتٌ كَبيرٌ או البَيْتُ الكَبيرُ — היידוע חייב להתאים בשתי המילים. זוג חצי-מיודע אינו צירוף ואינו משפט; הוא לא כלום.
• كَبيرٌ بَيْتٌ -> بَيْتٌ كَبيرٌ — סדר אנגלי. גם בעברית שם התואר בא אחרי השם; בערבית מילת התיאור אף פעם לא הולכת לפני השם.
• كِتابي جَديدٌ (במשמעות “הספר החדש שלי”) -> كِتابي الجَديدُ — סיומת השייכות כבר יידעה את השם, לכן שם התואר חייב לשאת الـ. מה שכתבתם הוא המשפט “הספר שלי חדש.”
• المَدينَةُ الكَبيرُ -> المَدينَةُ الكَبيرَةُ — גם המין מועתק. שם עצם נקבה מקבל את צורת ה-ة של שם התואר, גם כששתי המילים לא נראות דומות כלל.
• في البَيْتِ الكَبيرُ -> في البَيْتِ الكَبيرِ — מילת היחס שמה את כל הצירוף בגניטיב, לא רק את המילה הראשונה שלו. שם התואר תמיד לובש את אותה סיומת.
• رَأَيْتُ بَيْتًا كَبيرٌ -> رَأَيْتُ بَيْتًا كَبيرًا — ההעתקה כוללת את התנווין. אקוזטיב לא מיודע על השם אומר אקוזטיב לא מיודע על שם התואר, מושב אליף וכל השאר.
• سَيّارَةٌ جَديدَةً -> سَيّارَةٌ جَديدَةٌ — שני תנווינים שונים בצירוף אחד אומרים שאחד מהם לא הועתק. קראו את סיומת השם בקול לפני שכותבים את שם התואר.
• الطالِبُ الجَديدُ -> الطّالِبُ الجَديدُ — ط היא אות שמש: ה-ل שלה שקטה ולא מקבלת סימן, וה-ط נושאת שדה. התווית השנייה יושבת על ج, אות ירח, ונהגית כרגיל.
• المَدينَةُ الجَميلَةُ. (במשמעות “העיר יפה”) -> المَدينَةُ جَميلَةٌ. — עם الـ על שתי המילים תיארתם עיר, לא אמרתם כלום עליה. הנשוא נשאר לא מיודע.

טיפים

• למדו כל שם תואר בתור זוג, זכר ונקבה יחד: كَبيرٌ / كَبيرَةٌ، صَعْبٌ / صَعْبَةٌ. חצי שם תואר אינו שמיש, כי חצי משמות העצם שלכם נקבה.
• ספרו את התוויות לפני שתחליטו מה כתבתם. שתי الـ = צירוף. الـ אחת, רק על המילה הראשונה = משפט. אף אחת = צירוף לא מיודע.
• התייחסו לשם התואר כאל הד: אמרו את השם עם הסיומת המלאה בקול, ואחר כך את שם התואר עם אותה סיומת. אם השניים לא מתחרזים, משהו שגוי.
• כתבו גם בסדר הזה — קודם השם, שלם עם הסיומת שלו, ואחר כך שם התואר. בחירת סיומת שם התואר באופן עצמאי היא מה שמייצר אי-התאמות.
• המלכודת ששורדת הכי הרבה זמן היא השם שכבר מיודע: كِتابي، بَيْتُكَ، שם פרטי. בכל פעם שלשם יש סופית, הושיטו יד ל-الـ על שם התואר אוטומטית.
• השאירו הכול יחיד לעת עתה. אם צריך לתאר יותר מדבר אחד, חכו לשיעורים 9–11 במקום לנחש — כללי הריבוי כוללים מקרה אחד שבאמת מנוגד לאינטואיציה.
• התעלמו גם מ”גדול יותר” ו”הגדול ביותר”. أَكْبَر לא נבנה בהוספת משהו ל-كَبير, והוא מתאים בכללים אחרים (שיעור 28).
• טיפ לזכירה לסדר המילים: קראו بَيْتٌ كَبيرٌ לעצמכם כ”בית — אחד גדול”. ברגע שהניסוח הזה מרגיש טבעי — והוא כבר טבעי בעברית — הסדר הערבי מפסיק להרגיש הפוך.