בקצרה

העבר הפשוט (pretérito indefinido) הוא הזמן לפעולות עבר שהושלמו ונתפסות כמכלול אחד: Ayer comí paella. למדו את סיומות -é / -í הרגילות, כמה שינויי כתיב בצורת yo, וקבוצה קומפקטית של גזעים חריגים (tuve, hice, fui).

הכלל

השתמשו בעבר הפשוט לפעולה שהסתיימה ונתפסת כאירוע בודד ותחום: Ayer comí paella (אתמול אכלתי פאייה). זהו הזמן לתיאור רצף של אירועי עבר — Me levanté, desayuné y salí de casa — והוא מופיע יחד עם ציוני זמן שהסתיים: ayer, anoche, la semana pasada, el año pasado, en 2010, hace dos años.

סיומות רגילות. השמיטו את -ar/-er/-ir והוסיפו את הסיומות. חשוב לציין: -er ו--ir חולקים את אותן סיומות:

לצורות yo (-é/-í) ו-él (-ó/-ió) יש סימן הטעמה בכתב — החמצתו משנה את הגוף או את הזמן. (שימו לב: hablamos / vivimos נראות זהות להווה; ההקשר קובע.)

שינוי כתיב בצורת yo. כדי לשמר את הצליל, פעלי -car/-gar/-zar משתנים לפני -é:

• -car -> -qué: buscar -> busqué, tocar -> toqué
• -gar -> -gué: llegar -> llegué, pagar -> pagué
• -zar -> -cé: empezar -> empecé, cruzar -> crucé

i -> y בגוף שלישי. בפעלי -er/-ir שגזעם מסתיים בתנועה, ה-i הלא-מוטעם הופך ל-y: leer -> leyó, leyeron; oír -> oyó, oyeron; caer -> cayó, cayeron. שאר הגופים שומרים על i, אבל אחרי גזע המסתיים ב-a, e או o היא הופכת להברה נפרדת ומקבלת סימן הטעמה: leí, leíste, leísteis; oí, oímos, oísteis.

צורות ותבניות

עברים פשוטים חריגים. לקבוצה מרכזית יש גזע חריג יחד עם קבוצה מיוחדת של סיומות לא מוטעמות (-e, -iste, -o, -imos, -isteis, -ieron):

hacer הופך ל-hizo (c -> z לפני o). גזעים המסתיימים ב--j (decir, traer, conducir -> conduje) משמיטים את i בצורת ellos: dijeron, trajeron (לא “dijieron”). פועל הבנוי על אחד מאלה שומר על הגזע שלו: proponer -> propuse, obtener -> obtuve, mantener -> mantuve, atraer -> atraje; וכל פועל ב--ducir עוקב אחרי conducir: traducir -> traduje, tradujeron.

חריגים לגמרי. ser ו-ir חולקים עבר פשוט אחד (ההקשר מבחין ביניהם); dar ו-ver קצרים:

fui, fue, di, dio, vi, vio הן הברות בודדות, ולכן אין להן סימן הטעמה בכתב: dio, לעולם לא dió; fue, לעולם לא fué; vio, לעולם לא vió.

דוגמאות

טעויות נפוצות

• hablo מול habló — hablo = “אני מדבר” (הווה), habló = “הוא דיבר” (עבר פשוט); סימן ההטעמה הסופי הוא ההבדל כולו.
• hació -> hizo — hacer חריג (גזע hic-/hiz-), ולכן צורת él היא hizo, לא הרגילה “hació”.
• tení / poní -> tuve / puse — אין להוסיף סיומות רגילות לגזע הרגיל; פעלים חריגים משתמשים בגזע המיוחד שלהם עם סיומות לא מוטעמות.
• dijieron -> dijeron — גזע j (decir, traer, conducir) משמיט את i בצורת ellos.
• llegé -> llegué — פעלי -gar מוסיפים u לפני -é כדי לשמר את הצליל הקשה של g.
• leó -> leyó — בין שתי תנועות ה-i הלא-מוטעם הופך ל-y.
• oisteis -> oísteis — מחוץ לגוף שלישי i נשארת, ואחרי גזע המסתיים ב-a, e או o היא זקוקה לסימן ההטעמה שלה (leí, leíste, oímos).

טיפים

• שני מקומות הטעמה בתבניות הרגילות: -é (yo) ו--ó (él/ella). הם אינם אופציונליים.
• עברים פשוטים חריגים אינם מוטעמים בהברה האחרונה — tuve/tuvo, hice/hizo, vine/vino — כך שאין סימן הטעמה בכתב, בניגוד ל-hablé/habló; גם אין סימן הטעמה בצורות החד-הברתיות fui, fue, di, dio, vi, vio.
• למדו את ser ו-ir כקבוצה אחת: העבר הפשוט שלהם זהה (fui, fuiste, fue…).
• החלפת הכתיב של -car/-gar/-zar פוגעת רק בצורת yo (busqué, llegué, empecé); השאר רגילים.
• פנו לעבר הפשוט כשהפעולה בוצעה ומתוארכת: ayer, anoche, la semana pasada, el año pasado.