פסוקיות לוואי (מזהות ולא מזהות)

B1 Relative clauses (defining & non-defining) 39 / 50

בקצרה

פסוקית לוואי מוסיפה מידע על שם עצם, באמצעות מילים כמו who, which, that, whose, where, when. פסוקיות מזהות נותנות מידע חיוני ואינן מקבלות פסיקים; פסוקיות לא מזהות מוסיפות מידע נוסף ועטופות בפסיקים.

הכלל

פסוקית לוואי באה מיד אחרי שם העצם שהיא מתארת, ואומרת איזה אחד, או נותנת עליו מידע נוסף.

פסוקיות מזהות מזהות את שם העצם. בלעדיהן המשפט לא ברור או שמשמעותו שונה. הן אינן מקבלות פסיקים.

The woman who lives next door is a doctor. (איזו אישה? זו.)

פסוקיות לא מזהות נותנות מידע נוסף שאפשר להשמיט ועדיין להבין את המשפט. הן מופרדות בפסיקים (פסיק אחד אם הפסוקית מסיימת את המשפט).

My neighbour, who is a doctor, lives next door. (אנחנו כבר יודעים איזה שכן)

יש לבחור בכינוי הזיקה לפי מה ששם העצם הוא:

מתייחס אל	כינוי/כינויים
אנשים	who, that (מזהות בלבד), whose
דברים / בעלי חיים	which, that (מזהות בלבד), whose
שייכות	whose
מקומות	where
זמנים	when
סיבות	why (אחרי the reason)

בפסוקיות מזהות אפשר להשמיט את כינוי הזיקה כשהוא מושא הפסוקית: the film (that) I saw. אי אפשר להשמיט אותו כשהוא נושא: the man who called (לא the man called).

בפסוקיות לא מזהות יש להשתמש ב-who או which, לעולם לא ב-that, ולעולם לא להשמיט את כינוי הזיקה.

Which יכול גם להתייחס אחורה לפסוקית שלמה: He was late, which annoyed me.

עם מילות יחס, התבנית הרשמית היא מילת יחס + whom/which (the person to whom I spoke); באנגלית יומיומית מילת היחס עוברת לסוף המשפט (the person I spoke to).

צורות ותבניות

סוג	פסיקים?	כינויי זיקה	אפשר להשמיט את הכינוי?	that מותר?
מזהה	לא	who, which, that, whose, where, when	כן, אם מושא	כן
לא מזהה	כן	who, which, whose, where, when	לא	לא

נושא מול מושא (במזהות):

תפקיד הכינוי	דוגמה	אפשר להשמיט?
נושא	the man who called	לא
מושא	the film (that) I saw	כן

דוגמאות

English	הערה
The student who asked the question got top marks.	מזהה, כינוי בתפקיד נושא — לא ניתן להשמיט.
The cake (that) she baked was delicious.	מזהה, כינוי בתפקיד מושא — ניתן להשמיט.
That’s the girl whose brother plays in the band.	whose מציין שייכות.
This is the café where we first met.	where למקום.
Do you remember the day when we moved house?	when לזמן.
My uncle, who lives in Canada, is visiting us.	לא מזהה — מידע נוסף, פסיקים, בלי that.
The bridge, which was built in 1900, is closed.	לא מזהה לגבי דבר — יש להשתמש ב-which, לא that.
She passed the exam, which made everyone proud.	which מתייחס לכל הפסוקית הקודמת.
He is the colleague to whom I sent the report.	מילת יחס רשמית + whom.

טעויות נפוצות

My sister, that is a nurse, works nights. -> My sister, who is a nurse, works nights. — פסוקיות לא מזהות לעולם לא משתמשות ב-that.
The man who he called me was angry. -> The man who called me was angry. — אין להוסיף כינוי נושא נוסף; who כבר משמש כנושא.
This is the book what I read. -> This is the book (that) I read. — יש להשתמש ב-that/which, לעולם לא ב-what, בפסוקיות לוואי.
The town, where I was born, is small (במשמעות עיר מסוימת) -> The town where I was born is small. — בלי פסיקים אם הפסוקית מזהה איזו עיר.
Berlin which is in Germany is huge. -> Berlin, which is in Germany, is huge. — שם עצם ייחודי דורש את הפסיקים של פסוקית לא מזהה.

טיפים

בדיקת הפסיק: אם אפשר להשמיט את הפסוקית ועדיין לדעת למי/למה הכוונה, יש להשתמש בפסיקים (לא מזהה). אם השמטתה מאבדת את המשמעות, בלי פסיקים (מזהה).
יש להשמיט את הכינוי רק כשמשהו אחר (נושא חדש) בא אחריו: the film I saw = מושא שהושמט; אי אפשר להשמיט לעולם את who called.
that היא מילה למזהות בלבד. ברגע שמוסיפים פסיקים, יש לעבור ל-who או which.
בפסוקיות עם מילת יחס, התבנית של מיקום בסוף (the person I spoke to) נורמלית בדיבור; יש לשמור את to whom לכתיבה רשמית.