In short

Besides the agreeing modals רוצה / צריך / יכול (rotze / tzarich / yachol) from lesson 18, Modern Hebrew has a small set of impersonal modal words that state possibility, permission, prohibition and advice without any subject at all: אפשר (efshar, “one can”), אי אפשר (i efshar, “impossible”), אסור (asur, “forbidden”), מותר (mutar, “permitted”), כדאי (keday, “worth it / should”). Each is simply followed by an infinitive (שם הפועל): אסור לעשן (asur le’ashen) = “no smoking”.

The two useful facts are these. First, before an infinitive these words never change form — no gender, no number, no person: it is always אסור, never אסורה or אסורים. Second, to say whom the rule applies to, you don’t add a subject pronoun; you pin it with a dative ל־ using the inflected prepositions of lesson 17: אסור לי (asur li, “I mustn’t”), כדאי לך (keday lecha, “you should”), מותר לנו (mutar lanu, “we’re allowed”).

The rule

• Five frozen modal words. אפשר (efshar) = “one can / it’s possible”, אי אפשר (i efshar) = “it’s impossible / one can’t”, אסור (asur) = “forbidden / must not”, מותר (mutar) = “permitted / allowed”, כדאי (keday) = “worthwhile / advisable / should”. They cover the everyday territory of can, can’t, may, mustn’t, should.

• Modal + infinitive, always. What follows the modal is the frozen ל־ infinitive from lesson 18, never a conjugated verb: אפשר לשלם (efshar leshalem, “one can pay”), אסור לחנות (asur lachanot, “parking is forbidden”), כדאי לנוח (keday lanuach, “it’s worth resting”). The modal supplies the modality; the infinitive supplies the action.

• They do NOT inflect — this is the big contrast with lesson 18. רוצה / צריך / יכול agree with their subject (רוצה → רוצה → רוצים). These impersonal words do the opposite: they are stuck in one shape for everybody. A woman says אסור (asur), a group says אסור, and before an infinitive you never write אסורה, אסורים, מותרת, כדאיה. There is no subject to agree with. (Only when a noun is the subject do אסור and מותר act as ordinary adjectives that agree: הכניסה אסורה (ha-knisa asura, “entry is forbidden”).)

• Pin the person with a dative ל־. To say the rule is about a particular person, add an inflected ל־ preposition (לי / לך / לו / לה / לנו / לכם / להם) from lesson 17 right after the modal: אסור לי (asur li, “I mustn’t”), מותר לך (mutar lecha, “you may”), כדאי לו (keday lo, “he should”), אסור לנו (asur lanu, “we mustn’t”). Without the ל־ the statement is a general rule for everyone; with it, it is aimed at that person.

• The ל־ goes between the modal and the infinitive. Word order is modal + (dative ל־) + infinitive: אסור לי לעשן (asur li le’ashen, “I mustn’t smoke”), not אסור לעשן לי. The personal ל־ hugs the modal; the infinitive stays last.

• “Impossible” is אי אפשר, not לא אפשר. The negative of אפשר is the fixed two-word phrase אי אפשר (i efshar): אי אפשר לחנות כאן (i efshar lachanot kan, “one can’t park here”). The particle אי (i, “un-/non-”) negates only אפשר — you never say לא אפשר.

• But “not worth it” is לא כדאי. כדאי is negated the ordinary way, with לא (lo): לא כדאי לקנות את זה (lo keday liknot et ze, “it’s not worth buying this”). Keep the two negations apart: אי goes only with אפשר; everything else (לא כדאי, לא מותר, and so on) uses לא.

• Colloquial אפשר…? = “may I / could you?” In speech אפשר heads a great many polite requests: אפשר לשלם באשראי? (efshar leshalem be’ashrai?, “can I pay by card?”), אפשר לפתוח את החלון? (efshar liftoach et ha-chalon?, “may I open the window?”). It stays invariable there too.

Forms & patterns

The five invariant modals — one frozen shape each:

Pinning the person — dative ל־ (paradigm shown on כדאי, keday):

The slot order — modal + (dative ל־) + infinitive:

Frozen (impersonal) vs. agreeing (personal) — same meaning, different machinery:

Examples

Common mistakes

• אני אסור לעשן -> אסור לי לעשן (asur li le’ashen) - these modals take no subject pronoun; mark the person with a dative ל־ (asur li), not a nominative “I”.
• אסורים לעשן פה -> אסור לעשן פה (asur le’ashen po) - the modal never inflects for number or gender; keep the one frozen form אסור for everybody.
• מותרת לך לצאת -> מותר לך לצאת (mutar lecha latzet) - likewise no feminine מותרת here; it is always מותר, and the person rides on לך.
• לא אפשר לחנות כאן -> אי אפשר לחנות כאן (i efshar lachanot kan) - “impossible” is the fixed phrase אי אפשר; אפשר is never negated with לא.
• אי כדאי לקנות את זה -> לא כדאי לקנות את זה (lo keday liknot et ze) - only אפשר pairs with אי; כדאי is negated the ordinary way, with לא.
• אסור לעשן לי -> אסור לי לעשן (asur li le’ashen) - the dative ל־ sits between the modal and the infinitive, not after it.
• אסור לי מעשן -> אסור לי לעשן (asur li le’ashen) - what follows a modal is the frozen infinitive לעשן, never a conjugated present-tense form.
• כדאי אני לנוח -> כדאי לי לנוח (keday li lanuach) - to say who should, use the inflected preposition לי (כדאי לי), not a standalone pronoun.

Tips

• Memorize all five as unchangeable words: אפשר, אי אפשר, אסור, מותר, כדאי. If you ever feel the urge to add ־ה or ־ים before an infinitive, stop — there is nothing to agree with.
• The mirror pair is easy to hold together: מותר (allowed) ↔ אסור (forbidden). Answer מותר? with מותר or אסור.
• Reach for the dative ל־ set you already drilled in lesson 17 — לי / לך / לו / לה / לנו / לכם / להם — and slot it straight after the modal.
• Fix the slot order in your ear: modal → לי → infinitive (אסור לי לעשן). The person hugs the modal; the verb comes last.
• Two different negations: אי אפשר, but לא כדאי / לא מותר. Only אפשר takes אי.
• In shops, offices and on the street, אפשר…? is your everyday “can I / could you?” — invariable and always polite enough; Hebrew has no separate polite form.
• Don’t confuse כדאי (keday, “worthwhile”) with the similarly spelled כדי (kedei, “in order to”) — different word, different job; the connective כדי comes in lesson 42.